לא ברור לי

הדבר הזה שנקרא גבר.

ובעיקר, אני דואג.

תמיד היינו הגברים, נאנדרטאלים ואינפאנטילים

אבל מהצד זה נראה שאיבדנו עוד יותר את הכיוון.

הנשים מתפתחות

סקרניות

נהיות חכמות יותר

עוצמתיות

והגברים מתקבעים. נסגרים.

הופכים ציניים, מרירים, ומשועממים.

נכון שזו הכללה

אבל א. זה נראה ככה

וב. אז מה? אז מה אם זו הכללה?

כל חוק מדעי מבוסס על הניסיון להכליל

ותאכלס, רוב הגברים שאני פוגש

כ 4,000 בשנה, בבעיה.

כדורגל. ספורט. בירה, וכסף

מניבים את רוב תחום עיסוקם. משעמם ...

רובם (רובנו) בעלי כרס. שמנים. וחוסר מודעות לכרס הזו.

מה זו הכרס הזו? למה? למה לא עושים עם זה משהו?

ולרובנו הבעה קשה/מוטרדת כזו על הפנים ובעיניים

של איבדנו את הדרך.

החייכנים, הם דווקא בסדר. גברים חייכניים זה ממש נחמד.

וגם גברים מחבקים זה מעולה.

גבר משפחתי, בייתי, מחזר, ואבא - זה ממש סבבה.

אולי הדור החדש, גברים בגילאי 40 - 45

זה גבר בסדר. אני לא יודע.

גברים בני 50-60 כבר קשוחים מדי. עברו מלחמות.

הפכו לציניים, סרקסטיים. סגורים.

הנשים מפתחות תחומי עניין. מעגלי נשים. יציאות girls.

וה boys תקועים עם כדורגל ובירות.

נשים חיות וחיוניות יותר עם הגיל. והגבר מחפש שקט וטלויזיה.

מתעייף. תשוש נפש.

מה קורה לנו?

אולי הפתרון הוא space גברי לתחביבים.

אבל אז אנחנו מתלבשים במדי האופניים המגוכחים האלה

אלה שמבליטים כל מיני דברים

ובעיקר את הכרס

ומדדים על עקבים נוקשים כמו נעלי עקב

לתוך בית קפה

עם חולצות צבעוניות

"אנחנו רוכבי האופניים"

אז יש תחביבים

אבל שוב ... הגבריות הביחדית הזו מוזרה לי

הלבוש המצועצע

ושיחות הסרק של בין לבין על דיסקיות ברקס ב 10,000 ש"ח לאופניים.

למה הרדידות הזו?

למה אין לנו או בנו את טיפת העומק הזו?

למה שלא נדבר על אהבה? ילדים? רגשות? זוגיות?

למה אנו תקועים ב DNA הציידי שלנו בעוד שמזה מאות שנים

כבר אינו נחוץ?

במקום ללטף, לחבק, להיות שותפים, מקשיבנים, מחזרים

אנחנו נצמדים לשתיקות ולדימוי הפשוט של הגבר כמציל הלאומי.

אתן בינתיים, כבר אינכן מחפשות כלל הצלה

כי אתן יכולות לבד וגם להציל אותנו מעצמנו

אז התפקיד מס' 1 הקודם שלנו

כמצילים

כבר לא רלבנטי.

עלינו לאמץ תפקידים חדשים.

1. שפחות נתלונן

2. שנגיד "כן" שמציעים לנו משהו

3. שנרקוד בכיף ולא נעשה טובה שאנו חיים

4. שנוריד את הכרס !!!

5. שנקשיב, נשתף, ונלטף

6. שנמצא תחומי עניין ונקרא הרבה

7. שנבשל, נסדר את הבית,

לא יודע ...

anyway

אני מתוסכל מזה

לא סגור על זה

ועדין מברר את הנושא.

באהבה

הכל באהבה ואכפתיות

לא ברצון לפגוע

רק בניסיון להבין מי אנחנו הגברים

הישנים

והחדשים.