אז בשבוע שעבר פגשתי מישהו. זה היה אמור להיות משהו קליל - נפגשנו במסיבה היה קליק וקבענו להפגש.

היה מדהים. באמת. וחוץ מזה שהיה מדהים, מצאתי את עצמי חושבת עליו מאז כל הזמן שזה דבר שלא קרה לי מזמן! המממ, אם אני חושבת על זה, אז מדובר בשנים...

ולא, זה לא בגלל שהיה מדהים, כי היו לי כבר פגישות עם גברים שיצאתי מהן עם חיוך גדול. ולא רציתי איתם כלום מעבר, כלומר שמחתי להפגש איתם שוב אבל לא למטרת קשר אלא לסקס בלבד.

אני יודעת מה אצלו מצא חן בעיני, ועכשיו אני צריכה לחשוב מה עושים עם זה. כי ברור לי שאסור לי לא לנסות ושאני צריכה לעשות משהו עם ההזדמנות הזאת. הוא מסקרן אותי, ואני יודעת שלא אסלח לעצמי אם לא אנסה לפחות.

אני יודעת שהוא מחפש מערכת יחסים. אני גם יודעת שהוא לא יודע בכלל מה אני מחפשת, ועד כמה שהוא יודע, אולי כל מה שאני רוצה ממנו זה רק סקס. ואני רוצה להבהיר לו, שאיתו, אני מוכנה לבדוק גם את האפשרות של משהו מעבר. בלי מחויבות, בלי לחץ, להפגש ולראות מה קורה ואם קורה. מצידי, שימשיך להפגש גם עם אחרות. אני לא מפחדת מתחרות. אבל שיפגש גם איתי במטרה להכיר...

אז אני תוהה איך להגיד לו ומתי. וברור לי עם עצמי שצריך להגיד וכמה שיותר מהר, כי חבל שהזמן יעבור והוא לא ידע מה אני חושבת (עוד לא מרגישה, רק חושבת, אבל גם זה משהו אצלי). ומצד שני אני לא רוצה להבריח אותו, אז צריך להגיד בעדינות. ומצד שלישי אני מאמינה בישירות ובלי משחקים - שונאת שמשחקים משחקים, לא מבינה למה זה טוב.

וברור שאני לא יודעת אם הוא מעוניין בי. יש בינינו פער של גיל (הוא צעיר ממני בכמה שנים) וגם של מצב משפחתי כי לי יש ילדה ולו אין ילדים. אבל אם רוצים להכיר, אלה לא הדברים שאמורים לשנות. לדעתי.

אולי פשוט אתן לו לקרוא את הפוסט הזה. חחחח.

וסתם עדכון - זה ממש לא רלוונטי, כי בזמן שאני התלבטתי, הוא הכיר מישהי אחרת ורוצה לתת לה צ'אנס. כמו שחשבתי - הוא לא חשב שאני מחפשת משהו רציני, ולכן יצא עם מישהי שכן.

טוב, מרגישה החמצה ופספוס, אבל מאחלת לו בהצלחה. לא מחכה לראות אם ילך להם או לא, ממשיכה הלאה. אם לא ילך - הוא יודע עכשיו מה אני חושבת, ויודע איך להשיג אותי.