שירה
פוסטים אחרונים
- אני 26/2/14
- ודמותך 8/2/14
- ודמותך 10/1/14
- ערב השקת ספרי 8/12/13
- ערב השקה 2/12/13
- ספר שירי "אישה - שירה" 9/11/13
ארכיון
מטען גינטי
 הציור: כנסייה קולאז מופשט -הדסה תל ורדי לפני כחודש ביקרתי בגלריה ידועה בת"א. הייתי עם ציור מציורי די במקרה, כוון שהתלוותי לציירת שבאה במיוחד לגלריה. בתום הפגישה הרשתי לעצמי להראות לבעל הגלריה את ציורי, שהיה שמן על בד מגולגל לא במסגרת בשל גודלו. בעל הגלריה איש יודע אמנות, שיבח את הציור והוסיף "לי הוא לא כל כך מתאים כוון שאני מחפש אמנים שמציירים מתוך כאב, מתוך מחסור, מתוך כוח בלתי נשלט, אומנים שמציירים ב"דם ליבם" שאראה את הכאב בציוריהם, ושלך.... יותר מידי יפים, קצת .. מראים רק יופיו של העולם, ולא ממש מתאימים". ואני עמדתי מולו, וניסיתי להסביר שפשוט טוב לי והכל לשביעות רצוני (חוץ מהמכירות היום וכ"ו) וכי מדוע אצייר בדם ליבי ה...לא שותת?. כבדתי ואני מכבד את דעתו, אבל... בימים אלו אני מעלה את סיפורה של אחות אמי הציירת, הדסה תל ורדי (הפוסט הקודם על הנס שקרה לציוריה) שציירה בדם ליבה, וחזרתי לאחר שנים לקרוא מסיפרה "בבואות בזעיר אנפין" שנכתב לפני שנים רבות. קצת נדהמתי ממחשבותיה... מחשבותי. קטע מהפרק "פאריז" "המעט שלמדתי בקורסים לאמנות אצל שטרייכמן וסטימצקי בתל-אביב עזרו לי רק המשך הזמן, ובסופו של דבר, לאחר שנים, הפך לתמצית חשובה בעבודתי. בתחילת אותה דרך, למדוני להסתכל בציור ולמצוא את "הכתם היפה". זכורני, שבשעת השיעורים היה שטרייכמן עובר בינינו, בעודינו לומדים רישום בפחם, כאשר הוא מעודד צרופי דמיון ציוריים או דקורטיבים של צורות וקווים ומתלהב למראה כל כתם יפה שיצא מתחת ידינו, התלהבות שהייתה לי כחידה כל אותו הזמן, ורק לאחר שהות ארוכה בפאריז, בעטיה של תמורה שחלה בתפיסתי, החילותי להבינה. התמורה שהתחוללה בי כי בעיר הזאת התאהבתי לראשונה ביופי אהבה שאין לה שיעור. זכורני שבמשך שנה תמימה התהלכתי כסומא, כשאני סובבת מגלריה לגלריה וממוזיאון למוזיאון וצופה בתמהון באמנות המופשטת שלא הבנתי בה דבר וחצי דבר, כוון שהגעתי לכאן מרחוב נחלת-בנימין העייף עד כדי כיעור, (מדובר בסוף שנות החמישים א.ע.) ומתל- אביב הקרתנית, מבית שהעוני היה רב בו על הרווחה. ומרגע שפתחתי את עיני. האם המוזאונים והגלריות בלבד גרמו לשינוי? לאו דווקא. פאריז עצמה עשתה זאת, על רחובותיה, השדרות הנרחבות שבה שהעין לא ראתה קיצן בנייני הפאר בני שנות דור רבות ונהר הסינה, גשריו ומגדל האייפל המתנשא אל על, כשבערוב היום הכל מתמזג לאפרורית קוסמית שלווה והדורה...... ואני בדרך מופלאה מבינתי, נולדתי מחדש בעטיה של עיר זו. יום אחד כאילו בבת אחת, ובמפתיע, נפתחו שכבות עמוסות, כבאותה פקעת הפרח, ומאי שם פרצו פנימה הבזקי הבנה ועשר שנות בגרות. מוחי שהיה מבצר אטום, פתח שערו לעולם מלא יפעה שכמותו לא היכרתי מעודי, וזו פשטה והפכה לחלק מישותי. אלפי ציורים נרקמו בדמיוני, אך הגעתי לפרשת דרכים, כשליבי ועיני ערות, אולם מחשבה מתמדת קוססת בי: מה בעצם אני רוצה באמנות? לא נשתייכתי לאלו שרצו ללכת בעקבות זרם מסויים. חייבת הייתי לפלס לעצמי את דרכי האישית. ואכן מצאתי את מבוקשי, כאשר ביקרתי יום אחד במוזיאון לאמנות מודרנית. היתה זו תערוכת שטיחים של לריסה שהפתיעו אותי בשפע עליצותם ובשימחת הצבע אשר פרצה מהם,ואשר נתנו תשובה מידית לחיפושי וצו ליבי: לצייר את היופי. ואמנם, מאז אותו יום לא סטיתי מדרך זו. לאחר שנים, משמצאתי נתיב וכולו שלי, נשאלתי בדבלין על ידי עיתונאית אשר כתבה במדור לנשים: "מה את בעצם מבקשת להביע בציור?" השבתי בכנות: "קיים יותר מדי סבל בעולם, ואלו אני רוצה לגרום שמחה בציורי".
 אגרטל - אהוד עמיר תודה |
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שבת שלום ושבוע טוב.
ציוריך נפלאים אהוד,,*
והמשפט שלך מנצח בגדול:
"קיים יותר מדי סבל בעולם, ואלו אני רוצה לגרום שמחה בציורי".
מדהים אהוד
מרתק לקרוא
תודה על השיתוף.
.
בלוז
ומיותר להכביר במילים...אמרת הכל
אתה יכול להביא לאותה גלריה
את ציור השואה שלך -
הוא מעולה .
והרי לו כאב אמיתי ..
ויפה גם שלך - מלא שמחת חיים .
יש מקום לכאב ויש מקום לאהבת החיים ושמחה
ושניהם מקור לאמנות טובה
אדם יוצר את שבליבו -
אשריך שמקורך בטוב.
המשך והזן בנו שמחה!
יפה שהתחלת לכתוב -
בהחלט טעו מוריך :)
תודה גילי
תודה על ביקורך החוזר ועל מציאת השיר אני אוהב אותו במיוחד כוון שעד שכתבתיו הייתי משוכנע שהמורים שלי צדקו שאיני מסוגל לכתוב. ואחרי שכתבתיו הרגשתי שעשיתי צעד בחיים שממנו אי אפשר לחזור.
נכון ותודה גרייס
ויפייפה. יותר ממה שמילה יכולה להסביר.
וכי אשקוט אחרי שקראתי שורותיך ?
הלכתי, חיפשתי ומצאתי...
.
http://cafe.themarker.com/post/1387478/
.
מצאתי שירים נוספים יפהפיים שלך בראשית דרכך כאן בקפה
העוסקים בדיוק בעיניין הזה. זה תחום ונושא שמעסיק כל אומן
ואתה נותן לו ביטוי במילים ברישום ובצבע
וכן... האהבה היא האלוהים
סבלתי מרורים בחיי.. ובכל זאת אינני יכולה להמצא במקומות בהם אין מהנתינה והקבלה. אינטראקציה מתמדת דו סיטרית עם הסובב אותנו.וכן אני מאמינה בלהשאיר טעם טוב, חותמת טובה ביקום הזה... של לרצות לשוב ולעיין בחיים/בתכנים/בחומרים הקדומים שלנו כמו המאוחרים.
חן חן ותודה על האירוח
תודה גם לביקוריך..
כל טוב
קשה לי להבין רק את אלה המתמסרים לסבל או את אלה הסוגדים רק לשמחה. אני חיה את שני אלה בד בבד. כמו כולם וקצת יותר מגיעה לספקטרום רחב יותר של הסכלה..
יום נעים אהוד
רתקת בכתיבתך
ציורים מצוינים, תודה על הטקסט היפה.