מחיצה אמנותית ל עזרת הנשים - ציור על זכוכית, עיצוב וביצוע - שרה קונפורטי

התבקשתי ע"י מתפללי בית הכנסת שערי הרחמים אשר בירוחם לתכנן עבורם ולבצע מחיצה מעניינת, ליצור מחיצה אמנותית עבור עזרת נשים, ב בית הכנסת ליהדות הודו אשר בירוחם.

זהו בעצם בית הכנסת הראשון בארץ שנבנה עבור יהדות הודו. מרבית המתפללים הם יוצאי הודו. לאחר שחקרתי וקראתי אודות בתי הכנסת בהודו, הגעתי למסקנה שהצבעים בהם אשתמש יהיו עזים, הרבה כתום ואדום, צבעי אדמה לעומת כחולים ו טורקיזים.

תכניתי הייתה לצייר על 6 זכוכיות 6 נושאים שונים ואת שבעת המינים בכל אחד מהחלקים וכך ליצור 6 ויטראז'ים מעניינים לאורך המחיצה שאורכה היה 8 מטר בערך. בתמונות אלו ניתן לראות את ששת חלקי הזכוכית המצוירת אשר ייצרתי, על פי בקשת המתפללים, ועל פי המסורת המותאמת להם.

הנושאים שהיוו את ששת חלקי המחיצה היו: ויטראז ירושלים, ויטראז כתר מלכות, ויטראז מגן דוד, ויטראז' לוחות הברית, ויטראג' המנורה, ויטראג' עץ החיים וויטראג שבעת המינים.

למטה ויטראז ירושלים - צילום בסטודיו שלי

המוטיבים השונים אשר בחרתי להוסיפם ב יצירת הויטראז'ים הם:

התימורה –עלים וגזעי עץ התמר "תימורה בין כרוב לכרוב" יחזקאל מא 18, "כרובים ותימורים" שם מ"א 25

השושן -  צורתו כפרח חבצלת "ועל ראש העמודים מעשה שושן"   מא' ז' 22

ציץ -   קישוט צמחי – "ויוצא פרח ויצא ציץ" במדבר יז' 23 "ועשית ציץ זהב טהור" שמות כח' 36,

כפתור ופרח – גביע, גבעול, כוס, כפתור, נצה, ניצן – " גביעה כפתוריה ופרחיה" – (שמות כ"ה 31 לז' 17)- במוטיב זה עשיתי שימוש מרובה בויטראג המנורה

שושנת-רוזטה- השושן מוזכר בהקשר לבניית בית המקדש כשהוא מופיע בכותרת, על ראשי העמודים (מלכים א, ז 19). גם בשיר השירים מופיע השימוש הסמלי בשושנים. יש המייחסים לצורת השושנת את המשמעות של "מעגלי החיים". צורת השושנת עגולה ובתוכה מתפתחים מעגלים ודגמים רבים ומגוונים. מקורות השושנת הם הלניסטיים ונספגו לתרבות היהודית. השושנת מלווה את היהודים לאורך כל הדורות.

כלי נגינה- הוספתי גם את מוטיב כלי הנגינה בויטראגים.

השופר: -יש קשר בין שופר קרן וחצוצרה גם במקרא: "תקעו בשופר...חצוצרה ברמה" (הושע ה' 8). במעמד הר סיני נעשה שימוש בשופר. השופר מתקשר לתיאורי יום ה' (דב' א' 17) ומכריז על שיבת ציון (יש כ"ז 13). תקיעה בשופר מתקשרת לטקסי המלוכה. בימינו מתקשר השופר לראש השנה וימים נוראים. השופר, המחתה וארבעת המינים הם מן המוטיבים הנפוצים ביותר בימי המשנה והתלמוד, הם צמודים למנורה. אלה הם סמלי תשרי הקשורים אל העלייה לרגל לבית המקדש.

כינור ונבל:- הנבל מופיע כעיטור חפצי קודש. הנבל מתקשר לתיאורי שמחה והודיה לה', "אזמרה לך בכינור קדוש ישראל" (תהילים ע"א 22),

עיטור קצבי: - בין המוטיב המרכזי בכל ציור לבין הטקסט והשוליים אני נוהגת להשתמש באורנמנטים קצביים כגון ערבסקות המוכרות ככתב ידי האישי שפיתחתי בעבודות האמנות שלי. לעיתים אני משתמשת גם בעיטורים בעלי שריגים, זלזלות וקנוקנות, המתפתלים בתוך שטח הציור. המוטיבים הצמחיים המופיעים לפעמים כסמלים (הגפן ואגרטלי הפרחים), אך אז העיטור מוגדר בצורה ברורה וגדול יחסית.

שבעת המינים: משבעת המינים היו נוהגים להביא בכורים לבית המקדש. התורה משבחת בשבעת המינים את ארץ ישראל (דברים, ח 8):"ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש. לכל אחד מהמוטיבים משמעות ייחודית. הגפן מסמלת יין ושמחה, התמר מסמל את הצדיק, הרימון מסמל פריון, שפע וחכמה, והדגנים לחם ושובע. לסמלים אלו גם משמעויות נוספות כגון געגועים לארץ ישראל. בימינו משתמשים בסמלים אחו בעיקר בשבועות- חג הביכורים ובחג הקציר- בפסח.

המגן דוד:  מגן דוד הוא מוטיב עתיק יומין. יש המייחסים לסמל זה סגולות מאגיות- צורה סגורה שאינה נותנת לכוחות הרשע לחדור לתוכה. מגן דוד שייך ללאום וכן לדת היהודית, לכן נמצא אותו ב בתי כנסת ובמוסדות לאומיים. מוטב זה נמצא גם בחגים הלאומיים שלנו.

כתר תורה:- כתר תורה הוא מוטיב המעטר חפצי קודש, קשור לשמחת תורה או לחג מתן תורה. הנוהג להשתמש ב כתר תורה כעיטור התפתח בתפוצות עם הופעת הכתר כמיצג בית מלכות, היהודים הוסיפו לו את המשמעות היהודית ע"י הוספת האותיות כ.ת. בלבד. מקור ההשראה ממאמר חז"ל: "שלושה כתרים הם: כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן" .

עם ישראל קלט לתוכו מוטיבים וסמלים מכל העמים שהיו בסביבתו אך הצליח להטמיע אותם ולהפוך אותם ל"יהודיים". ארון הקודש התחלף ל לוחות הברית, וקובעים שהחוקה הדתית היא הערך העליון של העם היהודי בגולה. מעל הלוחות מוצב כתר התורה ולצידיו לרוב אגרטלי פרחים או עצי חיים מסוגננים.  

 המנורה: המנורה הייתה אחד הכלים שעמדו במשכן. כיום משמשת המנורה כסמל המדינה, ומסמלת את הקשר ל בית המקדש. המנורה - משמשת כמוטיב הנפוץ ביותר בתרבות היהודית. המנורה מכונה גם "מנורת שבעת הקנים" או "מנורת המקדש". "ועשית מנורת זהב טהור מקשה תעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה  ממנה יהיו וששה קנים יוצאים מצידיה ושלושה קני מנורה מצדה השני...שלושה גביעים משוקדים בקנה אחד כפתור ופרח..." (שמות כ"ה 31-33).

המנורה מתוארת כ-"עץ –חיים" נושא אור, שורשיו באדמה ופארותיו כלפי השמים. לפי חז"ל מסמלת המנורה את החכמה, את לימוד התורה, אור המנורה מסמל את השכינה.

 כד או צנצנת: הם בין המוטיבים שאני אוהבת ומרבה להשתמש בהם הן בציורי הויטראג והן בציורי האריחים בתוך התיבה. הכד או הצנצנת נחשבו לכלי קודש ומצווה ושמשו לאחסון ולשמירה על תפזורות (קמח, עומר) וכן על מגילות. לכן צורתם היא מיכל בעל 2 ידיות.

 הקונכייה:- הקונכייה, שהיא מוטיב אוניברסאלי, מופיעה כחלק מ"חזית ההיכל" ולכן נוצר יחס של קדושה כלפיה. הקונכייה מופיעה גם בפסיפס בבית שאן, בית אלפא ועוד. הקונכייה כחצי עיגול עליון או תחתון, מחולק לפלחים המתרחבים כלפי מעלה או מטה, הוא מוטיב המופיע לא מעט גם בציוריי וכמובן מקבל אצלי גרסאות שונות וצבעוניות משתנה מציור לציור

 לוחות הברית:- מופיעים בעבודתה של שרה בגרסה של ספר פתוח ובמרכז הציור

 עץ החיים- נושא אהוב מאד בדרך כלל על לקוחותיי. מקורו של מושג עץ החיים הוא בסיפור גן העדן (בראשית, ב 9), אך משמעותו העממית היא; בריאות, מקור חיים, ריפוי, פוריות, והמשכיות החיים. עץ החיים מופיע כמוטיב בצורת עצים, פרות וצמחים  כמו עץ התמר, לוז-שקד, רימון, ברוש, פרח, אגרטל פרחים. האגרטל כמקור מים, חיים וצמיחה מתפרש גם הוא כעץ חיים

בקשת המתפללים הייתה שחלקה העליון של המחיצה יהיה חצי שקוף כדי שיתאפשר לנשים מעבר למחיצה לראות את ההיכל ולחזות בהוצאת ספר התורה מ ארון הקודש. לעומת זאת הייתה הבקשה שבשאר שטח הוויטראג הצבעים יהיו כהים יותר, חצי אטומים, כדי שאי אפשר יהיו לראות את הנשים מעבר למחיצה.

הצבעים המתאימים עבורם ואשר בולטים מאד הם צבעים עזים, ססגוניים, בולטים מאד בצבעוניותם, הרבה מאד כחולים, טורקיזים, אדום וכתום, ירוק גם כן. מאידך הייתי צריכה לאזן זאת וגם לצייר בצבעים בהירים ושקטים, שדרכם יוכלו הנשים לראות את טכס הוצאת ספר התורה - לראות אך לא להיראות.

זוהי משימה לא פשוטה כלל, בעיקר כאשר הזכוכית אינה חלבית, היא שקופה לחלוטין, הצבעים המצוירים עליה כאשר הם אטומים, לא ניתן לראות דרכם משום צד וכשם שקופים ניתן לראות משני הצדדים. מצאתי דרך לצייר כך, שציירתי הן בצבעים אטומים, הן בצבעים שקופים, השארתי מעט מאד חללים קטנטנים לא מצוירים, והשארתי את הצבעים הבהירים בראש המשטח המצויר, היכן שהנשים עומדות ומביטות.

עזרת הנשים הייתה קיימת עוד מימי בית המקדש השני. עזרת הנשים נועד לנשים המגיעות ל בית הכנסת להתפלל ונמצא בנפרד מ עזרת הגברים. עזרת הנשים בדרך כלל ממוקמת בקומה גבוהה יותר מקומת עזרת הגברים. לעיתים המיקום הוא באותה קומה אך ההפרדה נעשית על ידי מחיצה או על ידי וילון, וזאת על מנת למנוע בזמן התפילה עירוב בין הנשים לבין הגברים.

עד למאה ה-19 הקימו בתי כנסת לנשים בלבד, בהם הייתה חזנית שניהלה את התפילה בשפה העברית או ביידיש. בעת החדשה, בעוקבות השכלתן של הנשים ועידוד הרבנים, הקימו את עזרת הנשים בתוך בתי הכנסת של הגברים אך הקפידו על הפרדה מוחלטת.

היו ויכוחים לא מעטים בנוגע לגובה המחיצה בין עזרת הגברים לבין עזרת הנשים במשך השנים. הייתה דיעה שגובה המחיצה צריכה להגיע לגובה כתפי הנשים, מכיוון שמטרת ההפרדה נבעה מרעיון מניעת הערבוב בין הנשים לבין הגברים, ולפיכך הספיקה מבחינתם מכשול פיזי כפי שהיה נהוג בבית המקדש. רבנים אחרים שהיו מחמירים יותר דרשו שהמחיצה תעבור את גובה ראשי הנשים, וזאת על מנת למנוע מהגברים להסתכל בנשים בשעת התפילה. הבדלים בגישות מחמירות יותר או פחות קשורות אף הן למחיצות שקופות או חצי אטומות בעזרת הנשים.

בתקופה העתיקה נשים לא נהגו לבוא לבית הכנסת ולכן לא הייתה עזרת נשים בבתי הכנסת. לאחר חורבן הבית – בבתי הכנסת הראשונים שנוסדו, לא ייחדו מקום מיוחד לנשים היות והיו פטורות מתפילה בציבור. במשך הזמן החלו להקצות לנשים את עזרת הנשים כדי שיוכלו להתפלל יחד עם הגברים.

עזרת הנשים בנויה בדרך כלל עם כניסה נפרדת, עשויה על פי רוב בצורת יציע או גזוזטרה, אשר מקיפים את בית הכנסת מצד צפון ודרום, על פי רוב עזרת הנשים בנויה בצד המערבי של בית הכנסת.

גם בבית כנסת זה עזרת הנשים בנויה לפי כללים אלו. עזרת הנשים היא עם כניסה נפרדת, היא בנויה בצד המערבי. במשך כל השנים היה תלוי שם וילון חצי שקוף לבן מאד לא מחמיא, עד שאספו כסף והחליטו ליצור מחיצה אמנותית שגם תעשיר ותייפה את המקום.

לכבוד לי שהזמינו אותי  והצלחתי ליצור מחיצה שעונה על בקשת מתפללי בית הכנסת, דיברה אל ליבם, וגם אהבו אותה.

מזמינה אתכם לראות באתר שלי תמונות נוספות  http://www.sarakonforty.com/HE/product_cat_510_637.html