0
בין הירגעות לנרקוזה דמי צורח,מרחבים מוכרח לגעת בנסתר מעבר לחשכת הרי האודם. גופי שרוע לצידי בעולמו,להתבודד עוד מצפה למנוחה בעוטפו כתלי אימת נפשי האוחזת. עוצם עיניים בשקיקה אומד חיי על סף דלתי וכמו נגמר בי אלוהים נגלה עליי לאור היום נחשף במערומי פשטות ואין בי כח מאמין. כל כך צמא לרגע דק שזור בשקט המנחם בו להסיר תלאות,תלאות להיגמר להתהוות. (כל הזכויות שמורות ליגאל פילר) |