מתי .
מתי הוא יבין שהוא נכנס לי ללב ולא יצא לעולם .
מתי יבין שרק אני אותו אוהבת .
מזילה כל לילה דמעה , כי רוצה להיות חבוקה בין זרועותיו .
בוכה כי בו מאוהבת .
מתי זה יצא ממני ?
גם לאהבתי אליו לא מאמין .
מתנהגת כמו מטומטמת , תמימה .
מתאהבת באדם הלא נכון .
לא מאפשרת ללב שלי לחפש חץ אחר .
החץ עמוק וגם אם החץ יצא יישאר חור .
נעולה על אהבתי אליו , עיוורת לעצמי .
כופה על הלב מהחץ לא להרפות ובכל זאת הלב צועק לי :
כואב לי , להרפות חייב.
נלחמת .
למה אני לא מצליחה לתת לעצמי להרפות ?
כואב מידי , החץ כבר מחליד בלב , והלב לא מתפקד .
הלב ,
מתנפץ .
חץ לא יהיה בלב שבור .
הלב יישאר שבור לעולם .
עד אובדן הנשימה מראותיי .
עד המחשבה הנעלמת במוחי .
עד עניי חשכו מרואי .
עד שפעימות ליבי ידוממו .
ואוזניי לא יכירו צלילים .
רגליי לא יכירו דרכים .
וקולי ?
קולי לא יוכל עוד פעם אחת לומר .
אני – אוהבת - אותך .
ורק אז סיפור הייסורים תם ונשלם .