כותבת ..
כותבת מהלב .
כותבת על כמה שכואב .
אני מבטיחה לכם – שאם היתה פה סכין ,
אני לא הייתי בחיים .
מבטיחה שאם הוא היה כאן –
הוא היה מציל אותי .
מבטיחה שבשביל החיוך שלו הייתי עושה הכל .
מבטיחה ...
שריטה קטנה שהופכת לפצע עמוק ..
שריטה קטנה שגורמת לי להפסיק לצחוק .
פצע עמוק שגורם לי להפסיק לרצות לחיות .
באלי לישון , ולא כי אני עייפה ..
כי לא רוצה להיות ערה .

מכינה את הכדורים ..
ממלאת את המים בבקבוק ..
מנגבת את השחור שנמרח ונזל על הלחיים .
ומתקשרת לכולם לומר שלום .

' היי , זו אני ..
רק רציתי לומר שאני אוהבת אותך ,
מצטערת על הכל ...
אני אוהבת אותך . '

והשיחה מתנתקת ...
לובשת את המעיל , לוקחת את השקית .
מרימה את ראשי לשמיים ,
לכוכבים שמנצנצים להם .
וסוגרת את הדלת לאט בידיעה שזו הפעם האחרונה .
מצמידה את המעיל לגופי – כי קר .
פותחת את השער ומסתכלת בפעם האחרונה .
' ביי . ' אני לוחשת ' לתמיד ♥ ' .
עוטפת את גופי במעיל ומשפילה מבט .
כי התאכזבתי מכולם ..
שנותנים לי לעזוב בגלל סיבות כאלה ..
מתקדמת לעבר השביל החשוך .
עולה במדרגה ...
האור נדלק בגלל החיישנים .
חושבת בליבי ' או , הנה מישהו שם לב אליי ♥ ' .
ומגיעה לעבר השדה ..
עולה על הגבעה הקטנה ..
מסתכלת למעלה , על כל הצמחים שעוברים את גובהי .
מתיישבת על הקרקע היבשה וחופרת ..
חופרת עמוק ,
כדי שלא יישאר שום זכר .
חופרת , וכבר הגעתי לאורך של מטר ו40 ס'מ ..
' לא , אני לא אצליח להיכנס פה '
וממשיכה לחפור ביידים יבשות .
כשהחול היבש נכנס לי מתחת לציפורניים .
הגעתי לעומק של 1מטר עומק ו2 מטרים אורך ..
ובערך מטר רוחב ..
נעמדת באמצע .
מתייבשת , מקפלת את הרגליים ..
נשכבת , ומכינה 119 כדורי שינה מומסים בבקבוק .
בגיאומטריה המילה – דמעה – סכומה 119 .
מחשבת ומתכננת הכול ,
מברכת על המים –
לעילוי נשמת ********************** ,
ברוך אתה השם אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו .
שותה .
ונרדמת ... לעולם .