הילד פגש אותי היום בבית הספר והכריז:
"אמא, עד יום שישי צריך להכין עוגות ועוגיות, אנחנו נמכור אותם ואת הכסף נתרום . יפה, יוזמה ברוכה אבל מי בדיוק יכין את העוגות,לדעתו?אני? הרי כבר סיפרתי לכם לא פעם על יכולותיי הקולינריים.
אז מיד אמרתי לו:" אין בעיה חמוד כשאבא יגיע, הוא יכין איתך"
נו ,השף צריך להצדיק את הנוכחות שלו בבית מדי פעם ואם אפשר לנדב אותו לכל דבר שקשור בבישול,אפייה,עוגות,עוגיות,סדנאות בגן ,אין כמו המנהלת האישית שלו ,אני,כדי למצוא לו זמן בלו"ז הצפוף שלו לביצוע כל המטלות הללו שאם היו תלויות בי ,המצב היה רע ביותר או שפשוט הייתי מובילה את הילד אחר כבוד לחנות הקרובה וקונה.
השף הגיע בערב ולפני שהוריד את המעיל קפצנו כולנו ואמרנו היום מכינים עוגיות,השף הסתכל עלינו במבט עייף אבל עוד מבט קטן בעיניי הבהירו לו שאין ברירה.... חווית המטבח תמשיך בבית
הילדים הסתדרו בשורה ועבדו כמו טבחים במסעדת יוקרה
השף שאג,נזף,יישר,לימד,דרש סדר ונקיון ואני ששמעתי את כל ההתנהלות מליד המקלדת,חיכיתי לבכי ולצעקות שיגיעו,להיעלבויות,למריבות של הילדים בינהם ובעיקר לקריאה "אמא... בואי...אבא עשה לי,אמר לי וכו וכו"
וכלום.... הילדים מרוצים עד הגג,משתפים פעולה בינהם,אני שניסיתי למחות בשקט על סגנון הניהול במטבח הביתי נקראתי לסדר ע"י בני שאמר "אמא,את לא מבינה , אבא פה השף,הוא מחליט מה יהיה" אני ,המומה ,ירדתי בבושת פנים למשרדי ,התיישבתי ליד המחשב והתחלתי לכתוב את הפוסט הזה ואז עלה בי זכרון מהעבר מימים שהייתי מנכ"לית עובדת ועסוקה והיו לי שני ילדים קטנים:
יום אחד שניהם חלו,זה מקיא וזאת עם חום ואני נשארתי איתם בבית יושבת אבודה כולי מסביבי בלאגן של קיא,תרופות סמרטוטים ומה לא...
בערב היתה לי פגישה והשף בא להחליף אותי,לפני שיצאתי הסתכלתי עליו במבט דואג ואמרתי לו "אתה בטוח תסתדר" הוא אמר לי :"כמובן,לכי ,תהיי רגועה"
כשחזרתי,פתחתי את הדלת והייתי בטוחה שאמצא תוהו ובוהו אבל למולי התגלה מחזה מדהים הבית היה שטוף,הילד אכל אורז ומרק (ולא הקיא!),הילדה נראתה כאילו יצאה מג'ורנל,נקייה וורודה ולבושה והשף קיפץ בין כולם בקלילות ובחיוך
אני זוכרת שעמדתי בכניסה וכל שיכולתי לחשוב עליו היה "איך לעזאזל הוא עושה את זה?"
עכשיו כשאני יושבת למטה ליד המחשב והם למעלה מכינים עוגיות ,נהנים וצוחקים אני שואלת את עצמי את אותה שאלה:
"איך לעזאזל הוא עושה את זה? היייתי בטוחה שמאז שהוא שף עסוק כל כך,היכולת הזאת לקחת הכל בקלות נעלמה לו.
אני מקשיבה להתנהלות,לטונים העולים,היורדים,לחיוך,לנזיפה ופתאום מבינה ילדים אוהבים הצגות ואבא שלהם הוא השחקן הראשי
החוויה עוברת כמו בהצגה והם כולם השחקנים ומה תפקידי בהצגה ,תשאלו?
אני הבמאי והמפיק זאת שלוקחת את הכל קצת יותר מדי ברצינות,שדואגת שהכל יהיה במקומו,שהכל יתנהל כמו שעון...
תשאלו אותי,נראה לי שהרבה יותר כייף להיות השחקנים אז נראה לי שאעלה למעלה להכין עוגיות ולהשתתף במשחק לילה טוב |