רובנו, בעוונותינו, בין אם יש בועה או אין בועה, נאלצים בסופו של דבר לנטול את האקמול הלאומי, הוא המשכנתא ולרכוש דירה. בין אם מדובר על דירת חלומותינו או על אילוצי התקציב, בית צריך להיות. הרי לא לנצח ניתן להתגורר אצל האימא או להיות תלויים בחסדיהם של בעלי הבתים שמהם אנו משכירים. ואז, משגמלא בליבנו ההחלטה הגורלית כל כך, אנו מתחילים בעבודת ליקוט ואיסוף מאומצת אל עבר המטרה הנכספת. המטרה היא כמובן גירוד הסכום הראשוני שיהווה את בסיס המשכנתא. בסופו של הליך אנו מגיעים עייפים ורצוצים אל היעד, לוווים את הסכום הנדרש, ולאחר פריסה מחדש לאלף תשלומים מתחילים את המרוץ לעמדה במועדי ההחזרים. וכך אנו מתגלגלים במעלה מסלול החיים, מעת לעת את המשכנתא ממחזרים ומחדשים עד קץ הימים.נכון, ייתכן כי בהגיע הקץ לתשלומים יתברר (בסבירות גבוה ) כי בית חלומותינו עלה לנו בפועל הרבה יותר ממה שתוכנן מלכתחילה. אבל הי, יש נו דירה (גם אם כבר צריך למכור אותה לצורך מימון הפנסיה).
אבל לעתים, ברוב המקרים לעתים תכופות למדי אלא שהגופים המממנים מצניעות עד דק את הפרסומים, ישנה תקלה בהספקה הסדירה. פתאום באמצע היום החיים מעירים אותנו מהחלום. פתאום יש תקופה ללא עבודה וירידה דרסטית ברמת ההכנסה או שפשוט אנחנו כבר חנוקים דיו ולא יכולים לעמוד בהמשך הסדר ההחזרים אז כולנו עוברים מהחלום אל הסיוט. גם צריך להמשיך ולשמור על רמת ההכנסה הקיימת, גם למצוא הסדרי מימון חלופיים ולא דרקוניים ובה בעת להגן על הדירה מפני העיקול שממתין חסר סבלנות ועצבני מעבר לפינה.
בשורה החתונה אנו באים ומציעים לכם חמצן והזדמנות שנייה או יותר נכון הארכת זמן לצורך התארגנות והשתקמות כלכלית שלכם. ברגע שאתם תתייצבו שוב ותרגישו איתנים מספיק כלכלית, תהיו חופשיים להחליט אם ברצונכם להמשיך את ההתקשרות או לעבור אל גוף מימון אחר. מה שחשוב באמת זה שלכל אורך הדרך אתם ממשיכים לגור בביתכם שהוא מבצרכם.
|
