"האשה תובעת בלב והאיש תובע בפה, וזו היא מידה טובה בנשים" אני גם וגם ---------------- ימות ההבדל הדק. יחי ההבדל העבה – וזו אמירה קצת בעלמא. כי זה הראש (בתכלס) שעושה לי את זה --------------- והצפצוף הזה שלא מפסיק עוד תעשה לה נזק בלתי הפיך (כבר עשית. רק תהפוך אותי לצד שלך. שאני אראה עיניים) -----------------שקע ותקע זכר ונקבה ברא אותם והם דפקו ת'חשמל (תלת-פאזה נעולה בארון) קפץ שעון שבת. וחושך על פני התאום שלי --------------- http://www.youtube.com/watch?v=dEDp45cIWGk&feature=related --------------- אמר רבי יוחנן בן דהבאי: ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הווין (מדוע נוצרים ילדים לקויי תנועה)? מפני שהופכים את שולחנם (מין אנאלי, או האשה למעלה, לפי דעות שונות). אילמים מפני מה הווין? מפני שמנשקים על אותו מקום (איבר המין הנשי). חירשים מפני מה הווין? מפני שמספרים (משוחחים) בשעת תשמיש. סומין (עיוורים) מפני מה הווין? מפני שמסתכלים באותו מקום (ערוות האשה). אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי יוחנן בן דבהאי, אבל אמרו חכמים: אין הלכה כיוחנן בן דהבאי. אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו- עושה. משל לבשר הבא מבית הטבח. רצה לאוכלו במלח- אוכלו, צלי- אוכלו, מבושל- אוכלו, שלוק- אוכלו.
(נדרים כ', ע"א) ---------------- זה שאני מפרקת ומרכיבה אותי לבד מה זה. וזה שאני מחזיקה בקרש הצלה עשוי מבד ספוג מים שצולל בעצמו מה זה. וזה שיש לי בוב-קאט פרטי שלי לעשות בו בורות בתוכי זה נכס שלא קניתי הוא בא לבד. מה זה. וזה שאבא הולך לי מול העיניים (ממרחק שעה וחצי 40 ו-6 כבישים 150 ק"מ ויותר על 140 אם הכל נקי) טיולים אל טיטולים. מחוזות שכחה. צינת בוקר לא מאד צלולה. ומיטה מסריחה. מה זה. וזה שכל ציפור שאני רואה עף לי הלב איתה יותר גבוה ממה שאני מכירה מה זה. וזה שאני לא מצליחה לקבל כלום מהמדריכה שלי בפרקטיקום מה זה שאני מנחשת מראש ובמדויק כל מילה שלה. וזה שכתוב לי בתלוש השכר (שנראה לי תלוש אם אני רואה מהעיניים של הילדה שהייתי) נ+0 מה זה. ו58.36 ימי מחלה שלא חליתי ו17.79 ימי חופש שלא נפשתי (למה). וזה שהקליפות שלי לא נוגעות לך בבצל בכלל. מה זה ---------------- הכנפיים טובות למלאכים. לבנאדם הן כבדות. למי שרצה לעוף מספיקה תפילה, היא עולה מעל לעננים ולגשמים, מעל לתקרות ולעצים. תנועת התעופה שלנו היא התפילה. אני הייתי כפוף, מסמר דפוק, מסובב אל האדמה. רצון אחר, בניגוד לטבע, הופך אותי, דוחף אותי כלפי מעלה. (א. דה-לוקה) -------------- התריסים בחדר השינה נשארים (הרבה יותר) פתוחים בחורף (הקצר יש לומר, אבל אני אופ-טימית). האור. האזדרכת שזזה קרוב כל כך ומעיפה עליי-עלים עת רוח גבוהה (אם הרשת פתוחה) לרוב היא סגורה אבל לא מפריעה לעונה לחגוג לי על המיטה (ואישי אומר: לא הגזמת קצת עם החלון?) ----------------- אוטו שלי יקר, זה לא היה נעים לי שנרטבת קצת מלמטה ככה והפסקת אותי באמצע. אז קיללתי קצת אז מה (החלון היה פתוח לגמרי. התחיל גשם חזק. כל צד שמאל שלי סחבה עמוסה) עכשיו אחרי שבסו טיפל בך ככה, באהבה, אני מבקשת סליחה. אפילו שאני יודעת שעשית לי בכוונה. בשביל שאני אתגעגע. אתה שונא להיות מובן מאליו, אני לגמרי מבינה ----------- תושבת ימנית קרועה, בסו אמר. ואני שמחתי על הווישרים החדשים (זה הדברים הקטנים, אוטושלילבן, הדברים הקטנים) ----------------- וזה שאני מדברת עם אוטו מה זה אומר עליי ------------------ וזה מתוך פיוט-שבת של אחד האבוחצירים (ר' יצחק, נדמה לי) שאהוב עליי במיוחד (כל שורה מושרת פעמיים. חזרתיות נעימה ומדגישה. הולך טוב עם חמין וערק חם):
וָאֹמַר מִי יִתֶּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה (תהילים, נ"ז, ז')
אעופה אשכונה וארחיקה נדוד; במדבר אלינה ואולי אמצא דוד נשק אהבתו בליבי בוערה; מיום פרדתו נפשי עלי מרה ידיד מני ברח הלך עזבני; איזו דרך ארח ואלכה גם אני
חיכיתי לדודי מתי יבוא אליי; ילבישני עדי וירחם עליי ---------------- אואבת קור של בוקר אחרי מקלחת חמה אני ומרפסת בשעה של הזכוכית עם השחור והחלב והצנים והחמאה והריבה בצד הנכון של הפרוסה. והדקל מקהלה של תפילת שחרית ציפורית וקצת לשבת בשקט בשעה הזו של ההתחלה. אואבת
|