התפיסה היהודית רואה ביריבות בין העמים כורח המציאות. יחד עם זאת, נאמנות לערכים יהודיים יש בה לגרום להיווצרות שלום, בטחון ויציבות בתוך עמינו ועם העמים האחרים. יעקב נפרד בפרשת ויחי מבניו, בדברי ברכה וצוואה שנחלקים לארבעה חלקים:
יעקוב בנאומו מחד גיסא מעביר ביקורת על חלק מהשבטים ומאידך גיסא מרעיף דברי שבח על אחרים. דבריו גם מנבאים את עתיד השבטים.
המהפכה שתחולל משפחת יעקב ראוי לה להיות תחומה בדרך ארץ ושפיות מדינית, צבאית וכלכלית, לכן שבטי שמעון ולוי הקיצוניים והקנאים נועדו להיות מופצים בין כל שבטי ישראל. יעקב בונה עם ולאור זאת מקבל כל שבט את מקומו ועתידו הכלכלי.
צוואתו האחרונה להיקבר במערת המכפלה שבחברון מסמנת את מקומם הנכון- ארץ ישראל. יהודים הגיעו בתקופת גלותינו לארץ ישראל כדי למות בה כיעקב. שנות סבל קיצוני יבהירו לעם שמקומו בארצו ארץ ישראל כפי שהתרחש עם בני יעקב ובדורות האחרונים בתקופת השואה ותקומת ישראל.
מי יתן ולא נלמד שוב עובדה בסיסית זו, מקומו של העם היהודי - כאן.
בסופה של הפרשה אנו קוראים את בקשת האחים מיוסף:
חז"ל וחלק מהפרשנים סבורים שיעקב לא ציווה כך את בניו "אלה שמותר ומצווה לשנות מפני השלום" - שלום בין חלקי העם ושלום עם שכנינו.
אפשר לשאול על דברים אלו מדברי המשנה במסכת אבות "הילל אומר: הוי, מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורדוף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה (תורת הערכים היהודיים). שלוש פעמים ביום מסיים יהודי את פניתו לאלוקים בבקשת שלום: עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל".
מי יתן ומילים יהפכו למעשים מתוך אחריות ובטחון בצור ישראל ולמען המשך המהפכה הציונית. תשובותיו של יוסף לאחיו חושפות לדעתי גם ערך משפטי חשוב: משפט מנוהל ע"י גורם לא תלוי הבוחן בעין אובייקטיבית את הפרטים המוצגים בפניו.
יצחק בן דוד, דצמבר 2010 |