כותרות TheMarker >
    ';

    הדודה סימה

    בלוג עם ניחוח של אמריקה, או לפחות ארומה של סקאל דיוטי פרי.

    קצת על מה שקורה בקליפורניה ויותר על מה שלא באמת קורה, על מקומות בהם המחייה שווה הרבה יותר מהחיים עצמם ועל אנשים מהסרטים שמושלים במציאות (יחי שוורצנגר). THE WEST IS THE BEST, באמת? אני עדיין בודקת מה פספסתי כל השנים האלה.

    גוויה אחת אמריקה אחת

    3 תגובות   יום חמישי, 29/3/07, 08:57

    הפעם אני רוצה לכתוב באמריקאית, עם קצת יותר אמפטיה, וקצת פחות ציניות- או לפחות לנסות. לא, זה לא בגלל שנהייתי פחות מרירה, או שהחיים האירו לי פתאום, הם לרוב רק יותר מסנוורים. זה יותר מתוך ההזדהות והניסיון- פחות בפוליטיקה, הרבה יותר בסרטן ושכול.

    זו המודעה (ONE CORPS) שעוררה בי את הצורך לכתוב בנושא. מדובר בהזמנה לפעילות שתרומתה חברתית וסביבתית, ומתארגנת במדינות היבשת השונות בחסותו של אדוארדס (לאמריקה אחת טובה יותר), הזמנה אשר פורסמה באתר שלו לצד ראיון שלו ושל אשתו, חולת הסרטן ב- YOU TUBE. (הידועה יותר בתור אשתו עם הסרטן, חולת הסרטן, או זו שחזר אצלה הסרטן, ונראה שכזו גם תיזכר. להבדיל מאשת הנשיא (?), פירסט ליידי, או פשוט אליזבת אדוארדס.)

    הקונוטציה ל- CORPSE הייתה כמעט מיידית, מה גם שתרגום מילולי של CORPS שהוא PUBLIC BODY, (או בעברית אפשר גם גופה ציבורית) הולם יותר מכל את הסיטואציה הנוכחית.

    עת הודיע ג'ון אדוארדס שהוא ממשיך ומתמודד על נשיאות ארה"ב, למרות מחלת הסרטן של רעייתו, אליזבת, הפך הסרטן שלה נחלת הציבור- מתווכחים, מנתחים, מספידים. נראה שהסרטן פשה בראשה של האומה ושיבש עליה את דעתה.

    לא ברור מה רוצים מאדוארדס, שיפרוש מחייו? גם מאלו הפוליטיים? שייתמסר לחולי? שיחזיק את היד עם האינפוזיה עד לרגעים האחרונים, עד לצפצוף הגואל?

    במקביל לפרסום, עלו לדיון ציבורי שני ערכים עיקריים בחייו של האמריקאי- משפחה ועתיד האומה.

    כמעט כולם מחזיקים בדעה כשלהי בנוגע להחלטתו של אדוארדס להמשיך במירוץ, רבים עוד יותר המחזיקים בדעה שלילית. הביקורת הרווחת כלפי אדוארדס היא כיצד הוא מעז לזנוח את אשתו, המסורטנת ללא מרפא, לטובת הפולטיקה. גרוע מכך, יש שחוששים שמצבה של אשתו יסיח את דעתו של אדוארדס מענייני הקמפיין ומי יודע, בעתיד, אולי אף מחוליה של האומה הזקוקה לנשיא שיתמסר כל כולו לריפוי האדום הכחול והלבן, בייחוד הלבן שבה.

     

    כל כך הרבה דיבורים על עתיד כלשהו, של אומה כלשהי, תהיתי אם מיס אדוארדס עצמה רואה איזשהו עתיד ואם הרופאים שלה יכולים להבטיח לה את 2008.

    הסיפור עצוב, עצוב מאוד, וכמו בסיפורים עצובים יודע העם האמריקאי גם למחות דמעה ברגעים הנכונים, ולשלוח מסרים של כמירה למשפחה.

    אבל בסופו של יום הסרטן הוא של אליזבת אדוארדס, הסבל יהיה של המשפחה כמו גם הצער והעצב שלא יאחרו לבוא, ולכן, בראש וראשונה זו ההחלטה הפרטית של אדוארדס ומשפחתו ואת זה יש לכבד.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/3/07 18:20:
      ישי תמיד צדיק. סליחה צודק. קורץ
        29/3/07 11:22:
      יש לי המון דברים להגיד, אבל כשישי צודק הוא צודק.
        29/3/07 09:19:

      יש לי ערימה של אמירות ציניות שמתאימות לסיפור הזה, אבל כשמישהי גוססת עדיף לשתוק.

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      haylhil
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין