למי שייך הנגב החדש?

גדי אלגזי

מוזיקה: גדי אלגזי ואופיר טובול

GOD, JNF & KKL: אלוהים, קק"ל, וקק"ל-ארה"ב

בשעה שבתי אלעראקיב נהרסים בפעם השביעית, ופקחי "הסיירת הירוקה" שמגלים עוד לול קטן או שובך מקפידים וחוזרים ומבקשים להרוס עד הסוף – יש גם מי שבונה, יש מי שבונה נגב חדש ונפלא. 

ודאי קראתם על תרומתם הירקרקה של מטיפי הטלויזיה האוונגליסטים, אנשי הטלויזיה של אלוהים, לנגב החדש: היער שלהם, היער של הטלויזיה של אלוהים ממערב לכפר הבדואי אלעראקיב, על אדמותיהם של פליטים שאינם יכולים להתנגד לייעור, נבנה באדיבות הקרן הקיימת לישראל. אין ספק, ברית מעניינת בין גואלי הקרקע היהודים (מהאנשים שחיים עליו) לבין מחשבי הקץ ומקרבי הגאולה הנוצרים, המצפים לבואו המחודש של בן-האלוהים עלי אדמות, אנשי God TV.

אבל הם לא לבד. הנגב החדש הוא פרויקט גדול עם שותפים רבים. בתכנון ובמטרות יש מעט שותפים מקומיים של ממש – במיוחד לא שותפים עניים, קהילות בדואיות ופריפריות מזרחיות. אבל יש שותפים גדולים מחוץ-לארץ, שהנגב הוא מגרש המשחקים החדש שלהם. אנשי הקרן הקיימת בארצות הברית מבטיחים למי שיבוא להתיישב שהנגב הוא "לוח חלק", שזהו המקום האחרון שבו אפשר באמת להגשים "חלוציות אמיתית", כמו פעם. כמו פעם? אני מניח שכוונתם בימים הטובים ההם, כשהחלוץ הלבן, אדון הארץ, היה רכוב על סוס, והאינדיאנים הלכו.

"They killed us in our tepee
And they cut our women down
They might have left some babies
Cryin' on the ground
But the firesticks
And the wagons come
And the night falls
On the setting sun."

כדאי שלא ניתן לנופך המשיחי והאידיאולוגי להטעות אתנו: God TV, ממש כמו הקרן הקיימת – ארצות הברית (JNF-USA) הם תאגידי ענק. והנגב החדש מזכיר לנו, שאנחנו חיים בעולם של תאגידים ואימפריות. יש בנגב, לא נשכח, בסיס צבאי אמריקאי. לפני כשנתיים הוא התנחל בתוך בסיס צה"ל נבטים, מובלעת אמריקאית גלויה בתוך ישראל (על הבסיסים האחרים הפזורים בארץ אנחנו לא ממש שומעים). בסיסים אמריקאיים כאלה פזורים בכל העולם. כמה תאגידי ענק בונים אותם ומתחזקים אותם (כמו הליברטון, התאגיד החביב על כל מי שנזכר ברווחיו במלחמה בעיראק וזוכר את הקטעים המוקדשים לו בסרטו של מייקל מור, פרנהייט 9/11.

אבל הקמת בסיס אמריקאי אוטונומי בתוך ישראל לפני כשנתיים היתה חידוש: אלכסנדר הייג, שר החוץ של רונלד רייגן, אביר המלחמה הקרה, הגדיר פעם את ישראל כ"נושאת המטוסים האמריקנית הגדולה בעולם, שאי אפשר להטביעה, שאין על סיפונה ולו חייל אמריקני אחד." אז עכשיו כבר יש – ויותר מאחד.

אבל בחודשים האחרונים נפל דבר. כנראה נמאס לאמריקאים להיות אורחים בבסיס נבטים הישראלי, או שהוא קטן עליהם – למרות ההרחבה העצומה שלו. לפי הפרסומים ברשת, הם עברו לבסיס חדש ועצמאי בהר קרן. אתר "דבקה" כותב על כך:

"בכך קיבל הצבא האמריקני בסיס עצמאי ראשון משלו באחת הנקודות האסטרטגיות של הנגב, כאשר לשום גורם ישראלי, גם לא לצה"ל, אין אליו כניסה."

תענוג של ריבונות וזקיפות קומה לאומית אצל נתניהו ושות', נכון? ממש gated community, שכונה מגודרת ואקסקלוסיבית, מוקפת גדר וחמושה. על זה אומר השיר: "בא לשכונה בחור חדש".

"סתם, זה הכל סתם, מתיחה מסרט ישן. סתם, זה לא נכון, אנחנו לא במזרח התיכון"

אין לי שמץ של סימפתיה למי שמפציץ אזרחים, ובכלל זה הארגונים הצבאיים של החמאס ואחרים ברצועת עזה, שהתהדרו ביכולתם להפגיז אזרחים ונתנו לממשלת ישראל תירוצים יקרים-מפז להפציץ בעוצמה מרובה פי כמה ולצאת בתורה למלחמה על אזרחים במבצע "עופרת יצוקה", שפשעיו הולכים ונחשפים גם כיום. אבל מעניין מאוד לקרוא מה אומרים אנשי אתר "דבקה", אתר ביטחוניסטי שאיננו חשוד בשמאלנות כלשהי, על הפגזות החמאס לפני שנתיים:

"בדצמבר 2008 ובינואר 2009, בעת מבצע 'עופרת יצוקה' ניסה החמס, לפי הוראות שקיבל מטהרן, להפגיז את בסיס המכ"ם האמריקני שהיה ממוקם אז בנבטים, באמצעות טילי 'גראד'. רוב טילי 'הגראד' שפגעו אז בבאר שבע ובסביבתה היו למעשה אלה ששוגרו מהרצועה לעבר הבסיס האמריקאי."

לא ממש נעים להיות סתם בן-אדם שגר במקרה על מה ששרי המלחמה של האימפריה מגדירים כנושאת המטוסים שלה. מסתבר שאין בהכרח ביטחון בחסות הדוד סם.

"הכל אפשר אם משלמים, להיות אפילו אלוהים

עולם מושלם, צבעים יפים, ורק אנחנו עוד בוכים"

ואיך כל זה קשור לבדואים? תנופת ייהוד הנגב, כל תוכניות "היישוב והפיתוח" הן תערובת ייחודית של התנחלות לאומנית, תאגידים פרטיים ובסיסים צבאיים. שתי דוגמאות:

• סלילת כביש 6 עד עיר הבה"דים של צה"ל תוביל לגירושם של אלפי בדואים מבתיהם.
• ליד צומת שוקת, ממזרח ללקייה, צפוי לקום בסיס צבאי – "קרית המודיעין" – לחסום את התפתחותה של לקייה, הנחנקת מכיוון אחר על-ידי תוכניות הייעור של הקק"ל. הבסיס החדש ייבנה על-ידי יזמים פרטיים בשיטת BOT: הממשלה תעניק ליזמים זיכיון לתכנון הפרויקט, להקמתו ולתפעולו לתקופה מסוימת, ובסוף התקופה הזיכיון יעבור לרשות הממשלה. מדובר בהרבה כסף: מעריכים את עלות הפרויקט ב-15 מיליארד ש"ח. מי היזם הזוכה איננו יודעים, אבל יש כבר משרד יחצ"נות מאושר שזכה בחוזה ליחצ"ן את התהליך. כדאי שמי שינסה למחות, להצביע על המחיר, יידע שהוא עומד מול אנשי מקצוע מעולים, צבא יחצ"נים מנוסים.

• בסיס נבטים עובר הרחבה עצומה וגם מהנדסים אמריקאים עוזרים שם. הבסיס עצמו נבנה על תל מלחתה, והבדואים גורשו ממנו ב-1981. במקום נותרו בתי קברות של הבדואים – שאליהם הם יכולים להגיע, לפעמים, רק עם אישור מיוחד מהמפקד. ובינתיים, לאחר הרחבה מאסיבית של הבסיס, כך כותב ישראל היום, בסיס נבטים הפך ל"עיר ממש"; שטחו גדול יותר משטח השיפוט של תל-אביב. וההרחבה שלו, כך מסבירה הכתבה, משתלבת "בתוכנית הלאומית האסטרטגית לפיתוח הנגב": "למרות שמספר זה אינו גדול כל כך הרי שמדובר בכוח-אדם איכותי, שאמור להוות מסה קריטית למהלך כולו."

מרים חסן הסהראווית זועקת את זעקת המדבריים המנושלים

בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים הבדואים של הנגב שילמו כבר את מחיר נסיגת צה"ל מסיני והעברת הבסיסים לנגב. אז גורשו אלפי בדואים ממקומות מושבם – רבים מהם מקומות שבהם נאלצו להתיישב לאחר שגורשו בפקודת המימשל הצבאי בשנות החמישים – למקומות חדשים. עכשיו, בין בסיסי הענק הצבאיים החדשים לבין התנחלויות ליהודים-מובחרים-בלבד, הם נדחקים הלאה ומנסים להגן על המעט שנשאר. ובתוך כל זה מודיע העיתון, שחיל-האוויר מקים יחידות שיטור משלו כדי להבטיח שבסיסיו בדרום לא יסבלו מהטרדות של בדואים. ספק אם יחידות שיטור פרטיות כאלה הפועלות מחוץ לבסיסים צבאיים חוקיות בכלל.

כדאי להקשיב לדבריו של קצין בכיר בבסיס חיל האויר בנבטים:

"בסיס נבטים הוא אתגר מורכב מבחינת האבטחה סביבו… הוא נמצא בלב הנגב, בתוך פזורה של בני מיעוטים בדואים, שלא כולם בעלי זהות לאומית יציבה, וחלקם מתקשים לראות עצמם כחלק מהחברה הישראלית".

"שרפת יא ניקסון באבא / יא בתא אל-ווטרגייט…" שייח' אמאם

חברי הבדואים: נראה כי זהותכם הלאומית אינה יציבה, כלומר, נראה שאתם לא ממש יהודים. וכנראה מסיבות טובות. הקצין הנכבד אומר שאתם "מתקשים לראות את עצמכם כחלק מהחברה הישראלית". האמת היא שמדינת ישראל לא נתנה לבדואים סיבות טובות להרגיש כך. חמור יותר: הכתבה שמצוטטת מוסיפה מייד לאחר דברי הקצין: "סביב חלק מהבסיסים ניתן למצוא בתים שהמרחק בינם לבין הגדר ההיקפית אינו עולה על עשרות מטרים."

חברי היקרים, אחיותי ואחי: שמרו על בתיכם. כשמתנחלים ומתיישבים – בלבוש אזרחי או צבאי – מתחילים לספור את המטרים שבין גבולות התישבותם לבתי המקומיים שבסביבה – סימן שצריך להחזיק חזק.

לסיום, הקדשה לשוטרי מג"ב רעולי הפנים ומפקדיהם גלויי הפנים בממשלה, המגיעים מדי פעם לפנות את יושבי אל-עראקיב מבתיהם:

"Attention! (Zombie)
Quick march!
Slow march! (Zombie)
Left turn!
Right turn! (Zombie)
About turn!
Double up! (Zombie)
Salute!
Open your hat! (Zombie)
Stand at ease!
Fall in! (Zombie)
Fall out!
Fall down! (Zombie)
Get ready!
Halt!
Order!
Dismiss!"