אחרי כמעט כמעט שנה של  הופעות, יש משהו נחמד בלהופיע במקומות מוכרים.

בסיבוב הזה הגענו לבאר שבע, ירושלים, תל אביב, חיפה וגם למכמנים הרחוקה.

יש הבדל גדול בין הופעה בתל אביב לבין הופעה בבאר שבע.

הופעה בבאר שבע זה קצת כמו לצאת ליום טיול. שמתחיל ב 5 אחה"צ ומסתיים בסביבות 2 בלילה.

נקודת המפגש שלנו היא בתחנת הדלק של נוף לטרון,

שם אנו עושים גם פגישות עבודה כשאין לנו זמן או חשק לנסוע

עד ירושלים(המגרש הביתי שלי) או פתח תקווה (המגרש הביתי שלו).

אם כן, נפגשים בלטרון בסביבות השעה 5. אם יש לנו מזל אז ולריה סגל, הצלמת המסורה שלנו מתלווה אלינו למסע,

אך לאחרונה היא התגייסה ומגיעה רק לעיתים רחוקות.

אני מדלגת לרכב של צחי, אשר בו כבר ממתינים הגיטרה והקלידים, נכנסים לקפה להצטיידות לדרך,

 קפה חזק, אחד סוכר חום(אני) ובמבה (הוא) ומרימים עוגן.

הנוף בדרך לבאר שבע כבר מוכר, במשך השנה האחרונה הגענו לשם שלוש פעמים במסגרת הסיבוב.

פעם אחת גם עצרנו להצטלם בשדה חומוס ליד המושב טל שחר.

אחרי כשעה נסיעה מתחילים להתקרב, מוציאים את המפה ליתר ביטחון ונוסעים היישר לפאב המקומי.

שם מחכים לנו החברים בקצב שהוא מאד שונה מהקצב התל אביבי שאנחנו מורגלים אליו.

פתאום משהו מאד שליו ורגוע, לוקח לי קצת זמן להתרגל ולהשאיר את המתח והעצבים אל מעבר לדלת.

צחי רגוע ונינוח כהרגלו בקודש.

לפעמים זה נראה לי כאילו אני זו שצריכה לעלות על הבמה.

ואולי הוא רגוע כי הוא יודע שיש על מי לסמוך? אולי.

אני בודקת שיש את כל ציוד ההגברה שביקשתי,

 אם אין אז אני עושה מהומות, אם יש , אני מחפשת משהו אחר להילחץ בגללו, ומשתדלת למצוא.

אם אין, אני בודקת שיש נרות על השולחנות ושהריצפה מספיק נקיה, שיש לוח שמודיע שיש הערב הופעה,

ושהשם של צחי פודור מספיק בולט.

צחי בינתיים פורק את הציוד מהאוטו ומתחיל לחבר ולבדוק בלאנס,

בהתחלה גיטרה, אח"כ שירה אח"כ שניהם יחד. אח"כ קלידים ושירה.

בינתיים אני נהנית מההופעה הפרטית שלי.

תוך כדי ההסתובבות באולם  אני מקשיבה ומעירה הערות אם יש.

לפעמים אני גם מתעדת את ההופעה בוידאו,

אם ולריה הצלמת לא נמצאת, אני מצלמת כמה תמונות במהלך הבלאנס במצלמה שלי.

צריך שיהיה תיעוד מכל הופעה והופעה.

מסיימים בלאנס, הברמן כבר הגיע ומוזג לנו משהו קר לשתות,

אני צריכה להישאר בפוקוס, אז "גונבת" מצחי רק כמה לגימות.

זה מספיק כדי להרגיש לי מגניב.

חברים מתחילים להתקשר מהדרך, לשאול איך מגיעים, חברים אחרים מתקשרים לאחל הצלחה.

אנחנו מנצלים דקות אחרונות לפני כניסת הקהל כדי לדסקס דברים אחרונים

ולאחר מכן צחי נעלם לרגע להחליף בגד ולסדר את השיער.

הקהל מתחיל להגיע, להתיישב, להזמין בירה ראשונה ונישנוש.

ההופעה מתחילה.

המסע בין השירים, צחי מטייל בין הגיטרה לקלידים ובחזרה, לפעמים מזמין אורח זה או אחר לעלות איתו לבמה

שר את שיריו שנכתבו במשך השנים ומקסים את כולם בקסם המילים והלחנים.

ובסיום ההופעה שני הדרנים, בהם הוא לא שוכח להודות לצוות, לפאב שאירח וגם כמובן לקהל.

יורד מהבמה לשוחח עם הקהל ועם חברים שהגיעו במיוחד להופעה.

לפנינו מסע ארוך חזרה הביתה, אבל כלום לא בוער,

זה הזמן לאכול משהו ולהירגע.

וכך חולפת לה שעה, אנחנו יושבים בכיף ומדברים על ההופעה, על תגובות הקהל, על שיר זה או אחר,

לאט לאט מפרקים חזרה את הציוד ומעמיסים לרכב, אומרים יפה שלום ותודה, ויאלה, חזרה הביתה.

בלטרון אני מדלגת חזרה לאוטו שלי ונוסעת הביתה, לירושלים...עד ההופעה הבאה.