משבר החובות- הפעם זה שונה
הלוואות היו התשובה לכל המשברים הכלכליים ב-25 השנה האחרונות. כעת החובות עצמם בעקבות אותן הלוואות נהיו בעיה. אירופה היא הדוגמא המוחשית הטובה מכולם. אנחנו נולדים חופשיים אבל בכל מקום נמצאים באוברדראפט. שימוש בכרטיס אשראי הפך לקומודיטי. רכישת הבית הראשון מלווה בהלוואת ענק (פי כמה מהשכר השנתי שלנו). גם אם אנו מחזיקים מעמד ולא לוקחים הלוואות ומסתדרים עם מה שיש עדיין יש לנו חלק בחוב הלאומי הודות לממשלות שלא יודעות להתנהל כמו שצריך. במהלך שנות ה-80 וה-90 עליית ברמת החובות לוותה בתהליך שנקרא בכלכלה "Great Moderation". תהליך זה לווה ברמת צמיחה יציבה וכן רמת אבטלה ואינפלציה נמוכה. בנקים לא היו צריכים להעלות ריבית כדי למנוע בועה צרכנית. בתחילת שנות ה-2000 נצפתה תופעה נרחבת של מימון ע"י יצואנים במיוחד סין ומדינות ערב המייצאות נפט. הם חוו ועדיין חווים עודפי סחר אדירים שאותם הם מלווים חזרה למדינות כמו ארה"ב ואירופה כדי שהם בתורם יוכלו לרכוש סחורות מהמדינות המלוות. כלכלנים אשר הזהירו נגד תופעות אלו של נטילת חובות הוכרו כפסימיסטיים ודעותיהם לא נחשבו (כמו רוביני ועוד רבים אחרים). בסופו של דבר מחירי הנכסים עלו בקצב מסחרר מה שגרם לתחושת עושר מזויפת. בקיצור השתלם ללוות ולהיות מלווה. כמו אלכוהול, בועת חובות נוטה לייצר תחושת אופוריה. משקיעים וסוחרים ראו במחירי הנכסים העולים הוכחה לכך שפעולותיהם נכונות. בנקים מרכזיים וממשלות הסיקו כי שווקים עולים ובעקבותיהם מסים גבוהים יותר מעידים כי המדיניות אותה נקטו נכונה.
התשובה לכל הבעיות הייתה עוד חוב. מדוכא? השתמש בכרטיס האשראי שלך למסע קניות בגלל " שאתה שווה את זה" . רוצה להתעשר במהירות? עבוד בקרן גידור אשר משתמשת במינוף כבד כדי לייצר תשואות גבוהות. מעוניין בצמיחה מהירה יותר לחברה שלך? קח עוד הלוואות כדי לממן רכישת חברות בנות. ואם אנו בתקופת מיתון , לא נורא, הממשלה תכנס לגרעונות כדי לממן את המשך הצריכה על מנת לא לפגוע בכלכלה. כאשר האיחוד האירופי התכנס במאי האחרון הם הציעו חבילת חילוץ של מיליארד דולר שרובה גם היא ממומנת בחובות.
רמת שימוש בחוב גדלה בכל תחום פעילות, מצריכה של אנשים, חברות, בנקים וגם מדינות. אפקט השימוש בחוב משתנה ממדינה למדינה. מחקר של מקינזי על 10 מדינות מפותחות העלה כי רמת השימוש בחוב קפצה מ-200% ביחס לתמ"ג ב-1998 ועד ל-כ 300% ביחס לתמ"ג ב-2008. באיסלנד ואירלנד רמות החוב הגיעו ל-1200% ו700% בהתאמה. נטל החוב שבר שתי מדינות אלו אשר הגיעו לחדלות פרעון. המשבר האחרון מוכיח כי לקיחת חוב כבר אינו פתרון מיידי למשברים כלכליים כמו שהיה ב-25 השנים האחרונות. עובדה היא שחששות המשקיעים גרמו להמשך עליית התשואה על האג"ח של יוון גם לאחר חבילת החילוץ. מתחילת 2007 ואילך יש סימנים לכך שהכלכלות הגיעו לקצה יכולתן לספוג עוד חובות. יכולת החובות לממן צמיחה הולכת ופוחתת, כל דולר שנלקח כחוב תרם פחות לצמיחה (ראו גרף עליון).
השאלה שנשאלת כעת האם תופעת החוב הגיעה לקיצה. קיטון רמת החוב וצעדי צנע הפכו לאחרונה מאוד פופולריים (יוון, ספרד, אירלנד וכו') בעיני ממשלתות ופחות בעיני האזרחים שמפגינים כנגד צעדים אלו. תנועת מסיבת התה בארה"ב נגד הגרעונות הגואים ומעורבות הממשלה בכלכלה שיבשה את כיוון מחשבתם של מנהיגי הדמוקרטים והרפובליקאים.
על מנת להבין למה החוב הופך להיות נטל ולא מאיץ צמיחה צריך לחזור ולהבין למה אנשים, חברות, מדינות לווים כסף? תשובה אחת היא כדי לשמר את רמת ההוצאות שאליה הורגלו. סיבה אחרת היא אופטימיות, הם מאמינים שעלות החוב תהיה נמוכה יותר מאשר ההחזר על ההשקעה בעקבותיה. כדי שחובות יתקיימו הכרחי שהמלווה יניח שהכנסת הלווה תעלה אחרת איך יוכל לשרת את החוב ולשלם את הריבית?
במדינות המפותחות הנחות אופטימיות אלו עלולות להתברר כשגויות. עם אוכלוסיה מזדקנת וכח עבודה שמתכווץ צמיחת התוצר תהיה נמוכה ממה שהורגלנו בעשורים האחרונים. סביר להניח שמדינות אלו לוו כספים על חשבון העתיד ובכסף השתמשו לממן את הצריכה בהווה שאינה ברת קיימא לאורך זמן.
על מנת שהמדינות יוכלו לשרת את החוב והגרעונות שהן צוברות הן צריכות שהאוכלוסיה תגדל באופן תמידי או שתתרחש קפיצת מדרגה טכנולוגית אשר תגרום לצמיחה מואצת.
פשיטת רגל של מדינות אינה תחזית לא הגיונית. רבים מאמינים שיוון לא תוכל לאורך זמן לשרת את החוב ותפשוט רגל. ההתלבטות בין ענישת האזרחים ע"י צעדי צנע לבין גרימת אכזבה למשקיעים חיצוניים לא קלה. נראה כי האופציה האחרונה תהיה פשוטה יותר. הרי מדינות פשטו רגל בעבר ואין זה דבר חדש.
ממשלות חוות תקופה לא פשוטה בה הן נאלצות להתמודד עם רמת חוב גבוהה, עם הצורך להפחית במהירות את החוב (וכך אולי לסכן את הצמיחה) ולאזן את הפגיעה של צעדים אלו באזרחים ובמשקיעים הזרים.
Alon Capital
מקור הפוסט במגזין אקונומיסט
  |