כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    על "עוד שנה" של מייק לי, על עמנואל לוינס ועל קדוש הפָּנים של שניהם

    27 תגובות   יום שבת, 18/12/10, 00:56

     אילו הייתי מתבקשת, ללַמד את משנתו של עמנואל לוינס, (פילוסוף צרפתי יהודי, 1906-1996 ) הייתי פותחת  בסרטו של מייק לי,  "עוד שנה", (2010) המוקרן עכשיו בבתי הקולנוע בארץ.

     

    אין לי שמץ של מושג אם מייק לי, הבמאי הבריטי-יהודי, ההומניסט הגדול (שסגנונו הריאליסטי , שנקרא "ריאליזם של כיור מטבח" מציב מראה לתחלואיו ועיוותיו של המשטר הקפיטליסטי הנושא את דגל השוק החופשי,) קרא את או הושפע ממשנתו של עמנואל לוינס, אבל סרטו הנפלא  "עוד שנה" ופניה החידתיים  של  מרי, השחקנית לזלי מנוויל, ( Lesley Manville ) המשתלטים ב CLOSE UP אדיר על המסך, תופסים את מרביתו  ומסיימים את הסרט, הם המחשה נפלאה לתורת האתיקה של לוינס, שמקורות נביעתה בפניו של הזולת.

     

      

    ''

    אחר- מוכר נעליים, אתיופיה. צלמהבאבא-יאגה

     

    פני הגבורים ובייחוד פניה של מרי, משדרגים  את הריאליזם של מייק לי להיפר-ריאליזם, אם לא למעלה מזה.

     

    מעט מתרחש בסרטו של מייק לי – שנה בחייהם של ג'רי וטום, זוג מרובע ממעמד הביניים, הוא גיאולוג, היא מטפלת-יועצת. גם הנאמר שואף לאפס. מופת לאפס זה  הוא השיחה לא שיחה ביו רוני, האלמן שזה עתה קבר את אשתו ובין מרי, גרושה , חברתה הדחויה של ג'רי. - שניהם מיצגים את השוליים הסובבים סביב ג'רי וטום , זוג "הבסדר" בסרט. שיאו של הלא כלום לכאורה היא השתיקה בסוף הסרט - שתיקתה של מרי, הדברנית הנוורוטית, המאפשרת את הצמצום הגדול -  התבוננות בפניה בלבד.

     

    לעומת המעט שמתרחש  בסרט, או לעומת העלילה האנמית, עיקר ההתרחשות היא בפניהם של הגבורים. הפָּנים הם העלילה, הם הפְּנים,  (בשל הכתיב  הזהה ובשל השרשים פנה או/ו פנמ נוצר הקשר  בין פָּנים ל-פְּנים) הם הדיאלוג, הם  גבורי הסרט. הם העכשיו, הם העבר, הם העתיד, הם החידה הלא פתורה, הם חידת האדם וחידת האין סוף. הם קוראים לנו, הם מקרבים ומרחיקים, הם האחר - או בלשונו של לוינס, מה שקורה בפניהם קורא לנו, במקרה זה, קורא לג'רי וטום, מצַווה עליהם,  מטיל עליהם אחריות מוסרית.

     

    ''

    אחרת - ילדה בעמק האומו, דרום אתיופיה. צלמה באבא-יאגה

     

    אנחנו מקובעים  בעצמינו, כל אחד ב"אני" שלו. הופעתו של האחר בשגרת חיינו היא ארוע. איש פוגש אשה, אשה פוגשת גבר, מי  מסטטוס חברתי  פוגש אחר ממעמד חברתי שונה, בעל עור לבן נתקל בעור שחור, בלאום אחר, בגזע שונה, באורח חיים, בהתנהגות יוצאת דופן –  כל מפגש כזה הוא בבחינת הציץ ונפגע, הוא מוציא אותנו מעצמינו  ומסגירותינו -  "מפריע " לנו.

    פני האחר  מפירים את שלוות השגרה שלנו, מעוררים לא אחת רתיעה, רוגז, רצון לסלק את "ההפרעה". חשבו, על פניו של קבצן, שנתקעות פתאום ברחוב מול פרצופינו, ואין לחמוק. מיד אנחנו משפילים מבט ובלבד לא לראות, לא להרגיש, לא להיות מעורבים. מתי נתנו פרוטה לקבצן ותוך כדי כך גם הבטנו בפניו.

     

    ברוב המקרים גם אם נעזור לאחר, לשונה, למעוות, לנזקק – לא נישיר אליו מבט ולא נקבל אותו כשווה.

    ואכן, טום וג'רי,  הזוג ש"בסדר", ששלוותם\אושרם מופרים תכופות על ידי האחרים, נענים לפניהם של האחרים ולקריאה המוסרית לעזור להם. דלת ביתם של ג'רי וטום  נפתחת אל האחרים, אל השוליים, אל החלכאים, שגורלם לא שפר, אבל בתנאי אחד, שיהיו גם הם "בסדר". בפתיחת הדלת  יש לא מעט  התנשאות ושתלטנות. ג'רי וטום, המקובעים בזוגיותם המאוזנת, מוכנים לקבל את האחר, בתנאי  שינכסו אותו מאחרותו.

    ואכן, מרי, הפטפטנית האובססיבית, מקבלת את מרותם -  מרי שותקת, ופניה מלאים את ההיכל. כאילו קם לוינס מקברו וקדש את פניה של מרי בעזרתו של מייק לי, גלה באמצעותם את האין סוף, את הנשגב, את האלוהי.

    לאן פניה – הוא הסיום החידתי  של הסרט.

    לוינס, אתיקן הפָּנים, אילו חי, וראה את הסרט של אסתטיקן הפנים, ודאי היה מתמוגג.

     

    לרוץ ולראות.

     

    ''

     אחרת - מרי הגרושה, מחוץ למעגל ומחוץ לרבוע, נדונה לרדוף אחרי אהבה, שחומקת ממנה - בפניה הסוגסטיביים של לסלי מאנוויל

    דרג את התוכן:

      תגובות (27)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/12/10 14:42:

      צטט: פרודת רשתית 2010-12-25 19:58:26

      אני שותפה לשבחים שהרעפת על הסרט (אם כי אנני בטוחה שרוחו של לוינס שורה עליו. יש הרבה אקסיסטנציאליזם ברקע). אני חולקת על קביעתך ומסכימה לחלוטין עם שמעון שאין ביחסם של טום וג'רי למרי כל התנשאות. הם דווקא מקבלים אותה, מבינים שהיא לא יכולה להיות "בסדר" אבל דווקא משום כך יש ביכולתם להציב לעצמם (ובעקבות זה למרי עצמה) גבולות ביחס למרי. לגיטימי, נורמלי ואפילו מאד אנושי שהרי זכותם המלאה (ולא רק מטעמי בריאות נפשית) לדרוש מבאי ביתם וחומדי ילדם לנהוג על פי המקובל בדלת אמותיהם

       

      ובאשר לחנוכיות שהצגת בפוסט אחר: הן יפות אבל לא משדרות את החום שהחג היחידי שאני יכולה לסבול משדר 

      תודה על התגובה המפורטת. ודאי שזכותם של טום וג'רי להגן על בני ביתם ולשים גבולות ולעשות מה שבא להן. לא על זכותם דברתי. הרגשתי את ההתנשאות שלהם ביחס למרי. הכוונה לאותה נימה של התנשאות, שאנחנו מרגישים כלפי כל מי שנמצא מתחתינו, לא כי אנחנו רעים או טובים, אלא בגלל האגו הנפוח של כל אחד מאתנו, המתנשא על מי שהחיים העמידו אותו באופן זה או אחר, מתחתינו.

       גם הרופאה בתחילת הסרט מתנשאת על המטופלת שבאה אליה לבקש כדורי שינה.

      וביחס לחנוכיות, על טעם וריח וכו... לדעתי, האש מוסיפה את החום, ולכן העיצוב הקר מהווהנגוד לאש ומדגיש אותה.וחוץ מזה, בואי נהיה חברות

        30/12/10 14:32:

      צטט: אסצ'ילי ממליצה 2010-12-30 00:50:16

      מומלץ החודש שלי :)

       

      תודה רבה

        30/12/10 00:50:
      מומלץ החודש שלי :)
        25/12/10 19:58:

      אני שותפה לשבחים שהרעפת על הסרט (אם כי אנני בטוחה שרוחו של לוינס שורה עליו. יש הרבה אקסיסטנציאליזם ברקע). אני חולקת על קביעתך ומסכימה לחלוטין עם שמעון שאין ביחסם של טום וג'רי למרי כל התנשאות. הם דווקא מקבלים אותה, מבינים שהיא לא יכולה להיות "בסדר" אבל דווקא משום כך יש ביכולתם להציב לעצמם (ובעקבות זה למרי עצמה) גבולות ביחס למרי. לגיטימי, נורמלי ואפילו מאד אנושי שהרי זכותם המלאה (ולא רק מטעמי בריאות נפשית) לדרוש מבאי ביתם וחומדי ילדם לנהוג על פי המקובל בדלת אמותיהם

       

      ובאשר לחנוכיות שהצגת בפוסט אחר: הן יפות אבל לא משדרות את החום שהחג היחידי שאני יכולה לסבול משדר 

        25/12/10 00:01:
      שלום שמעון,
      תודה על התגובה המפורטת. עם תחילת הדברים אני מסכימה לגמרי וכך גם פתחתי, שאלו הייתי צריכה להסביר את לוינס, הייתי נעזרת בסרטו של מייק לי. הנתוח המרפרף שלי של הגבורים בוחן אותם רק לפי האתיקה של לוינס. נכון שגם פניהם של הגבורים האחרים הם סוגסטיביים וזו גדולתו של מייק לי, הפנים מדברות - ולכן מתאים לי להסביר באמצעותו את לוינס.
        24/12/10 19:41:

      כעת משראיתי את הסרט אני שב להגיב.

      הקישור ללוינס יותר משמאיר באור נוסף את הסרט, הוא מאיר את לוינס ושם אותו בפרספקטיבה "ריאלית". כי איני בטוח שאני זקוק ללוינס כדי לנתח את הסרט או להבין את מה שעשה מייק לי.      

      נקל לראות את העובדה שמייק לי מתמקד בפנים, כמי שרואה בהם אמצעי להבעה קולנועית, אם תרצי - "שיטה" או "סגנון" משלו. ושנית - כדי להעמיק את הבנתנו את הדמויות או לחזק את רגשותינו כלפיהם. ואם יש משהו שמדגיש את תפקידי הפנים, הרי זו העובדה שאינו עושה כך רק עם הפנים של מרי, עשירי ההבעה, חרוצי הכאב, בעיקר בסיום (פניה קרובות לגבול המוגזם, התיאטרלי, או כבראינוע נטול הקול. נדיר שאדם שפוי ומאוזן יהיה כל כך נטול שליטה ורסן על פניו, שלא לומר מוצא פיו), בקוטב השני מצויים פני אחיו של תום, וכלל שהם אטומים וחסרי הבעה כביכול הם מסגירים רגש שאינו שונה בהרבה מזה של מרי - יאוש המשתלט עליהם, וחוסר אונים. אם היא היפר אקטיבית הוא כמעט נטול תנועה ומעש. היא "מקבלת החלטות" שגויות, הוא לא מקבל בכלל. ושניהם מצויים במלכוד, ללא מוצא. ואפשר לדון בפניהם של  האחרים. חברתו של הבן מביעה אושר. הבחירה בשחקן המגלם את תום אינה מקרית - פניו העשירים במבע קומי אינם חדשים לנו הצופים. יש בהם גם ציניות, הנראה אולי כלעג, אך לטעמי נובע מישירות וביקורתיות, ללא ה-"British reserve" הצבוע של פעם. וכן, גם חמלה. הוא הדין בפניה של ג'רי - שחקנית המוכרת בהבעותיה. אך אין זה סרט של שתיקות. קרי ההבעות אינן באות במקום שיח. במקום טקסט עשיר ומשובח (רעה חולה של שתיקות "אמנותיות" מוגזמות באי אילו סרטים ישראליים בשנים קודמות).

      אך האם אנו נרתעים מלהביט במרי ובאח? והאם הזוג שאת מגדירה כבסדר (ואני סבור שאת עושה להם עוול) מסב את מבטו? אפילו איני משתכנע שהוא מתנשא. ממש לא. אמנם הם אינם רוצים שאושרם יפגע - מה טבעי מזה? - והם אכן משדרים אושר, וקרבה הדדית, קשר רגשי ויכולת לשוחח ביניהם אחרי עשרות שנים, וזה הרבה יותר מזוג "בסדר". ועדיין מגישים עזרה וחמלה ולא מסתגרים באושרם. מעבר לכך, מה יותר נורמלי מהכלל של "עניי עירך קודמים"? (טוב, לא בדיוק עניים). ולכן גם הם מגיעים לגבול, שגם אני לא הייתי מרשה שייחצה (ויש לי תחושה שגם את). מעבר לו זהו ניצול בוטה של חברות, שממילא אינה מאוזנת, ניצול מתוך אומללות וניסיון לאמלל. והרי זה בדיוק מה שהדמות האומללה של מרי עושה. ברגעים מסוימים היא מעוררת לעג, כי מעשיה והתנהגותה וחיזוריה הפתטיים הם הרבה מעבר לסביר. אלא שהיא גם בוגדת באמון של מיטיביה, וזה מעורר שאט נפש. איני בטוח שאני הייתי מבליג על הניסיון הלא נשלט (כביכול?) להכפיש לקלקל ולהפריד. מתוך חוסר יכולת לקבל את  אושרו של האחר המצוי מחוץ לטווח ההשגה של מרי. אמנם בניגוד לזוג הייתי מעמיד מיד את הגברת במקומה, ועל פי תגובתה מחליט אם לנתק קשר. אך איני שופט את הדרך בה הם נהגו. והאם איננו נוטים לשכוח שגם לאנשים שהם "בסדר" יש רגשות וגבולות? שאי אפשר לדרוש מהם לוותר ולסלוח ולהיות רק אמפטיים במשך 20 שנים (ועם השנים ברי שזה עוד יחמיר). אחרת יהפוך הקורבן למקרבן. אז לטעמי מגיע להם פרס על יחסם. או, אם להיות "נוצרי" לרגע, אני סבור שעקרון הסליחה תופס את מקומו הרבה יותר מהר ממה ש"מגיע".  

       

       

      צטט: באבא יאגה 2010-12-19 22:33:46

      צטט: שמעון רוזנברג 2010-12-19 16:00:34

      לא היית צריכה לשכנעני. כשמדובר במייק לי (לא ידעתי שהוא יהודי ולא שזה חשוב) אנו הולכים כזוג 'אוטומטים'. קרי אני מעדיף אותו גם כשהוא "נכשל" על הצלחתם של כמה וכמה בימאים אחרים (אותה מחלה הגורמת לנו לראות ולעיתים לפול ולקום, את סרטי וודי אלן).
      תודה.

      הלוואי על כולנו כשלונות כאלה

       

       

        23/12/10 22:14:

      צטט: אסצ'ילי ממליצה 2010-12-23 12:15:02

      טוב טוב, אני יותר ממשוכנעת.
      פוסט נהדר שלך ואמין.

      מומלץ בקולנוע כמובן.

      תודה רבה

       

        23/12/10 20:09:

      צטט: אסצ'ילי ממליצה 2010-12-23 12:15:02

      טוב טוב, אני יותר ממשוכנעת.
      פוסט נהדר שלך ואמין.

      מומלץ בקולנוע כמובן.

      תודה רבה

       

        23/12/10 12:15:
      טוב טוב, אני יותר ממשוכנעת.
      פוסט נהדר שלך ואמין.

      מומלץ בקולנוע כמובן.
        20/12/10 20:58:

      צטט: anaatti 2010-12-20 15:13:10

      תודה על הסקירה המאלפת,,,
      א ה ב ת י ..

      נרוץ בהחלט...*

       תודה לך. קחי נשימה עמוקה, תתאזרי בהמון סבלנות ופשוט תסתכלי בפני השחקנים. מדהים.

       

        20/12/10 15:13:
      תודה על הסקירה המאלפת,,,
      א ה ב ת י ..

      נרוץ בהחלט...*
        19/12/10 22:50:
      סוף סוף מישהי שראוי לקרוא פוסט שלה....
        19/12/10 22:50:
      סוף סוף מישהי שראוי לקרוא פוסט שלה....
        19/12/10 22:50:
      סוף סוף מישהי שראוי לקרוא פוסט שלה....
        19/12/10 22:33:

      צטט: שמעון רוזנברג 2010-12-19 16:00:34

      לא היית צריכה לשכנעני. כשמדובר במייק לי (לא ידעתי שהוא יהודי ולא שזה חשוב) אנו הולכים כזוג 'אוטומטים'. קרי אני מעדיף אותו גם כשהוא "נכשל" על הצלחתם של כמה וכמה בימאים אחרים (אותה מחלה הגורמת לנו לראות ולעיתים לפול ולקום, את סרטי וודי אלן).
      תודה.

      הלוואי על כולנו כשלונות כאלה

       

        19/12/10 22:31:

      צטט: dafone 2010-12-19 08:45:16

      סקירה מרתקת.
      אותי שכנעת!

      תודה.
      דפנה.

      תודה. קחי נשימה ארוכה, נשמי תוך כדי הסרט ורק התבונני בפנים!

       

        19/12/10 16:00:
      לא היית צריכה לשכנעני. כשמדובר במייק לי (לא ידעתי שהוא יהודי ולא שזה חשוב) אנו הולכים כזוג 'אוטומטים'. קרי אני מעדיף אותו גם כשהוא "נכשל" על הצלחתם של כמה וכמה בימאים אחרים (אותה מחלה הגורמת לנו לראות ולעיתים לפול ולקום, את סרטי וודי אלן).
      תודה.
        19/12/10 08:45:
      סקירה מרתקת.
      אותי שכנעת!

      תודה.
      דפנה.
        18/12/10 11:17:

      צטט: זירעונית קוסמית 2010-12-18 07:18:54

      בוקר טוב יקירתי

      אחרי המלצה כזאת
      אני רצה לצפות בסרט....

      והתמונות נפלאות

      תודה

      שבת שלום:)*

      תודה דבי, יקרה. תהני מהסרט, אני מקווה. שבת שלום גם לך.

       

        18/12/10 11:16:

      צטט: נעמה כאן 2010-12-18 10:52:04

      נושא וקשר מענין מצאת בין הפילוסוף עימנואל לווינס לבמאי מייק לי.
      *

      תודה, נעמה, נעמת לי. משום מה התגובה שלך הופיעה על המסך מספר פעמים. פתרונים לאלוהי הטכנולוגיה.

      שבת שלום

       

        18/12/10 10:52:

      נושא וקשר מענין מצאת בין הפילוסוף עימנואל לווינס לבמאי מייק לי.
      *

        18/12/10 10:51:
      נושא וקשר מענין מצאת בין הפילוסוף עימנואל לווינס לבמאי מייק לי.
      *
        18/12/10 10:51:

      נושא וקשר מענין מצאת בין הפילוסוף עימנואל לווינס לבמאי מייק לי.
      *

        18/12/10 10:51:
      נושא וקשר מענין מצאת בין הפילוסוף עימנואל לווינס לבמאי מייק לי.
      *
        18/12/10 10:50:
      נושא וקשר מענין מצאת בין הפילוסוף עימנואל לווינס לבמאי מייק לי.
      *
        18/12/10 10:50:
      נושא וקשר מענין מצאת בין הפילוסוף עימנואל לווינס לבמאי מייק לי.
      *
      בוקר טוב יקירתי

      אחרי המלצה כזאת
      אני רצה לצפות בסרט....

      והתמונות נפלאות

      תודה

      שבת שלום:)*

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין