0
מביטה אל תוכי נוברת עמוק בזכרונות ועולים משם תמונות עבר מקומות, רגעים , פנים ושמות. אולי זה החורף שגורם להתכנסות אל תוך תוכי אולי זה הקור העז שהולם בגופי מרעיד ומזכיר נשכחות בליבי. מוצאת את עצמי ישובה בוכיה והגשם ללא רחם הולם בעוצמתו כאילו במין אירוניה מזדהה איתי עם כל מה שנסתר וגלוי בתוכי. לרגעים הסערה שוכחת הגשם עוצר והרוחות שבחוץ נרגעות ואני מתעטפת בשמיכת זכרונות ולא נותנת לאש שבתוכי לעולם לכבות. |