צל של גוש ביטון  כבד עבר מעל ראשי והעירני כדי שאחליף משמרת עם  הטייס האוטומטי .אה,אמרתי,זה  הגשר  החדש במסעף נתב"ג.חזרתי לתודעת הכביש. במראה הביט בי איש קודר.פרפר צהוב מרח את צבעו הגווע על   שימשת החלון .בין קווי חשמל עיליים,ליד רמלה, עפו יונים ועורבים במרחבים שונים. תהיתי היכן טסו ציפורי השיר שלי  .האובך העביר  מטלית משומשת באוויר והצלילות מהגשם האחרון יצאה  בדלת אחורית.הרדיו הראה את השעה- אחת וארבע דקות.רוח מזרחית מן המדבר, אמרו, אי אז בתחזית .אלפי אנשים ,אמר הקריין ,יצאו,המשכתי בראשי, לרחובות לחגוג  את חיותם.אני זוכר ששמעתי את חדשות אחת.לא יתכן  שעבר  זמן כה קצר.השמיים הרי השתנו ואני גם.

נשימתי הבאה היא קריטית.אם איחנק ,יציינו כולם את כביש מספר אחת.נורא,יגידו,כמה הכביש הזה הוא משובש .דברי ימי יכוסו בפס אספלט שחור.הוא בא מתל אביב ונסע לירושלים –הלוך וחזור,כל ימיו,עד שהטפל בעט בעיקר.

בבקר עליתי במעלית שש קומות.פתחתי את הדלת וראיתי ילדה, ישנה שם בחדר-ברוגע .שיערה הדק השתרע על יפיה התמים  .ילדה ,אישה ,אמא ,סבתא ,בובה. פניתי אחורה.כשיצאתי  ועמדתי במסדרון, ציווה עלי שלט לא לגעת בדלתות המעלית.שבת שלום גם לכם אמרתי ונגעתי בדלתות הקדושות .ירדתי  למינוס ארבע.לאן נעלמו עשרים וחמש שנים?

הבטתי במרק 10.תגיד לי אמרתי לחברי,אינך  נורמאלי-זה רעל ברשות הרשויות.תמצית מיובשת של ירקות טבעיים בלי חומרים משמרים.אתה מאמין?אין לך זמן?או.קי. גם לי לו. חזרתי לרשימתי האחרונה ותמצתי ממנה שיר. גם לי הזמן ברח כמו טיפות של שתן.

היכן היית כל השבוע?