0
יש דברים שבאים בזמן שלהם. יש דברים שלא, אבא של לורה פאלמר הלבין. לילה אחד. הייתה לו סיבה. טובה. ינשופים. הם חיה מאד חביבה. עלי לפחות, אבא שלי, בלי קשר בכלל. אני תמיד זוכרת אותו. בעיקר עם ראש שואף ללבן. גם שם אני מהצד שלו.
ויש את הקמטים. ברור שיש סטייה. בתקן. תמיד יש. זה עניין של אחוזון. כזה ו//או אחר. עם קמטים. כאילו שבאים מהבעה. אינ-ולא הייתה לי אפ'פעם בעיה. רק עם אילו שלא. עם פה שנעשה קפוץ יותר. בעיקר. בשפה העליונה.
* * *
פעם, הייתה לי סוג של השערה שיש שם עניין של תא-אחיזה למין. ואולי, אולי אני שוב טועה. עכשיו אני הולכת להזכר בהמנון הכתה. . . בפטיש הך הך, במשור בום בום כי שאר הכיתות לעומתנו הן כלום...
[כל הזכויות שמורות לעד ליא-7 אגב. כולנו היינו הכי מכולם. כמובן : )) ]
. |