כותרות TheMarker >
    ';

    המסע אל העצמי

    על מי שאני, האמונות, הערכים, הדברים שמעניינים אותי ועוד'

    ארכיון

    צבא, לימודים טיול לחו"ל- המסלול הבנאלי... או שלא

    2 תגובות   יום ראשון, 28/10/07, 21:54

    טוב . אחרי המון המון זמן שלא כתבתי ( מממ נדמה לי שבכל פוסט אני אטרח להגיד את זה מחדש קורץ)

    שוב שרתה עלי הרוח( מה שלא קורה לעיתים קרובות כפי ששמים לב)

    והחלטתי להתיישב ולכתוב.

    עצרתי בימי ההתבגרות הלא קלה שעברתי. איכשהו הצלחתי לסיים 12 שנות לימוד

    עם בגרות.

    כחלק מהרצון למרוד במוסכמות החברתיות של החברה הדתית.

    בחרתי כמובן להתגייס, אחותי הגדולה פתחה את הדלת.היא התגייסה ראשונה

    ואני בעקבותייה, רק עם הרבה יותר רעש ובלאגן סביב.

    בחרתי ללכת לצבא, ולא סתם צבא, קורס מכיות, לא פחות ולא יותר.

    אלו היו 4 חודשים ממש לא קלים. אף פעם לא אהבתי מסגרות

    והמשמעת הייתה ממש קשה. ואני כאינדוידואליסטית בעלת עקרונות ברזל

    כמובן שלא התאמתי לזה. הפה הגדול שלי סיבך אותי והפעם כאשר עמדתי על העקרונות שלי

    זה לא התקבל ברוח טובה. והראו לי את הדרך החוצה כמה ימים לפני סיום הקורס.

    לקחתי את זה ממש קשה. השטיפות מוח שמעבירים לנו בצבא. הרגשתי כאילו

    מת העולם. וככה התהלכתי לי בהרגשה שזהו הגיעה לסיומה "הקריירה הצבאית שלי

    הגעתי לשיבוץ מחדש בבקו"ם ואכשהו הגעתי לגבעתי.

    קרה לי משהו מאוד קיצוני. ממעוז הפמיניזם, הגעתי למעוז השוביניזם

    שלחו אותי להיות פקידה פלוגתית. זה היה די סיוט ולא אהבתי את זה

    נלחמתי לצאת מהגדוד וככה בזכות הפה הגדול שלי. מה יותר מתאים לאדם עם כושר ורבלי

    מאשר לדבר כל היום :-)

    הגעתי להדרכה בבית החטיבה. ושם דיברתי לי להנאתי במשך כל השירות הצבאי

    הדרכתי אנשים מכל הגילאים והסוגים וזה היה מעניין. למדתי המון ונורא נהניתי.

    שהשתחרתי הייתי נורא מבוהלת, נראה לי שזה קורה להרבה אנשים צעירים

    לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. לקח לי חודש להתאפס והחלטתי לעזוב את הבית

    ולשכור דירה בעיר שתמיד אהבתי. י-ר-ו-ש-ל-ים

    טוב עכשיו יהיו בטח כאלה שירימו גבה. ויגידו לעצמם ירושלים, מה היא איבדה שם.

    הובכן, נולדתי בירושלים ותמיד חזרנו לבקר בה, המון.

    התחברתי לרוחניות שיש בעיר, לניגודיות, למגוון הדתות הקיימות בה, לסמטאות הצרות

    לאוויר שאין לו תחליף בשום מקום אחר בעולם, לירושלים המוארת בלילה.

    וכך בגיל 20 קמתי ועזבתי את הבית, תחילה נעזרתי קצת במשפחה שלי שגרה באיזור

    ואח"כ שכרתי לי דירה. אני לא אשכח את הלילה הראשון בדירה, את ההרגשה של עצמאות מהולה בפחד, את הלבד. באותו לילה נרדמתי דומעת, מחובקת עם הדובי.

    עזבתי כל מה שמוכר לי : משפחה, חברים, נוף ילדות, קמתי לבד והחלטתי לעזוב,

    בראייה לאחור, היה לי אומץ וכוחות שלא האמנתי שקיימים בי.

    גרתי כמעט שנתיים בירושלים, שנתים שבהם אהבתי, למדתי, עבדתי, נפרדתי.

    הכרתי טיפוסים מעניינים ורב גוניים מתרבויות ולאומים שונים. אמנים,אנשי רוח, חרדים, ערבים.

    למדתי על בשרי שאפשר וכדאי לקבל את השונה. ירושלים הפכה אותי לאדם פלורליסטי

    בתור ילדה שהגיעה מבית דתי, הכרתי בעיקר חבר'ה דתיים

    אפשר לומר שעד גיל 18 חייתי בבועה.

    כך שבשבילי ההחשפות לצורות חיים שונות, ללאומים שונים. הייתה מן שוק תרבותי

    חיובי. אך לתקופה זו נלוו גם חוויות שליליות.

    שנת 2000 הייתה שנה מרובת פיגועים, היה נדמה כאילו זה כל הזמן באוויר. הפחד מפני הפיגוע הבא שעלול להתרחש. אני זוכרת את הנסיעה בבקרים לעבודה. את הרדיו שפתוח בווליום, את האנשים שקשובים לכל מילה, את הימים שבהם האוטובוס נעצר כי התרחש פיגוע,

    את הרעש המחריד, מקומות שבהם ביליתי ולמדתי היוו מוקדי פיגוע: האונ' העברית, בתי הקפה, מסעדת סבארו ועוד מקומות רבים.

    האווירה ברחוב הפכה מתוחה, מלווה בפחד, מקומות בילוי נסגרו.

    חשתי שאני לא יכולה לספוג את זה יותר ובלחץ המשפחה והחברים ,החלטתי לעזוב.

    לא ידעתי לאן ומה אעשה אבל להשאר בירושלים לא רציתי.

    וכך חזרתי לבית ההורים, בדרום.

    על החזרה להורים אספר בפעם הבאה. מקווה שבקרוב :-) 

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/11/07 20:59:

      ההמשך עוד לא הגיע..

      גם אני ירושלמי במקור (אבל חילוני גמור) ודי במפתיע מסלול החיים הוביל אותי לחוות חזרה זמנית להורים בגילי המופלג - על זה תוכלו לקרוא פה.


      זה לא היה פשוט כלל ועיקר - אבל עברנו את פרעה - אז גם עברנו את זה.  

        28/10/07 22:24:

      בת אל

       

      ואללה  שם  עם  משמעות  למי שגדלה  על ברכי היהדות

      פתיחה  נהדרת  עם  10  אצבעות  

      וראש  לוחמני  ודעתני  שנלמד  לאהוב.

       

      ממש  אהבתי  את  כל  שכתבת

      על תלאותייך  וכו

      עד  לכניעה  לפיגועים  והמתח

      לא  מעביר  ביקורת  רק  שציפיתי  שבאופייך  שלך  תנהגי אחרת

       

      נמתין  בשקיקה   להמשך   הפרשה..

      ואולי  טרילוגיה  הולכת  זו  להיות

      כי   כתבת  שאת  דרה   לא  רחוק.

       

      מגניב