בית הזונות שלנו התמחה בטיפול באוכלוסיית החריגים או בעלי הצרכים המיוחדים. מאחר והסקס, כידוע, זמין כל כך בתל-אביב, ומוצע לרוב בחינם, לפיכך מבקשים את שירותינו בעיקר אנשים שיש להם בעיה כלשהי בתחום הכישורים החברתיים או כאלה שזקוקים למשהו קינקי, לרוב איזה סוג מוזר של פֶטיש. 

הפעם אספר על עמירם, בחור ממשפחה אמידה מרמת אביב, רווק באמצע שנות השלושים שגר עדיין עם ההורים. אולי בגלל השואה, שמרה עליו האם קרוב מאוד אליה. אף פעם לא היו לו חברים וכמובן שלא חברות.

לפני שהגיע אלינו, נהג עמירם לפקוד את זונות החוף. כסף לא היווה בעיה. בתקוף אותו החשק, הוא היה לוקח מונית אל אחד מהמוקדים המוכרים לכל. עמירם תמיד קיווה שתהיה שם זונה אחת מסוימת שכונתה "מוצצת בחסד". חדר הקבלה שלה היה במושב האחורי של מיצובישי שחורה. אבל פעמים רבות, דווקא בשל המוניטין שיצא לה, היא היתה תפוסה למשך שעות ארוכות.

היתה חברה שלה, אילונה. לא כל כך מסבירת פנים. היא הפנתה לו את התחת, התכופפה על המיצובישי, הרימה את החצאית וסימנה לו איפה דלת הכניסה. אבל היא היתה בסדר. הוא הוציא את הארנק ושלף שטר אחד מתוך חבילה שלמה שהיתה שם, ושאילונה זכתה להעריך את שוויה.

בפעם הבאה הזדרזה אילונה לקבל אותו איך שהוא ירד מהמונית. היא הזמינה אותו למושב האחורי של המיצובישי. הוא ישב בנוחות כמו מלך על ציפוי העור בחלל הדחוס מעט ומכנסיו מופשלות. עליו ישבה בפישוק אילונה. היה לה אגן רחב ועמירם אחז בשני צדדיו. ראשה הסתיר את מי שנכנס בדיוק למכונית והתיישב בכסא הנהג. זאת היתה כנראה "מוצצת בחסד". היא התניעה והגלגלים צווחו על הכורכר והאבנים, אבק עלה כשהמיצובישי התחילה לדהור. גם אילונה הגבירה את הקצב. עמירם מצא את עצמו בלונה פארק כשכוח צנטריפוגלי יונק אותו במהירות אדירה, וגם מטלטל אותו לגבהים של פחד ברכבת הרים שמהירותה 140 קמ"ש, ושעושה חרקה בסיבובים. כשהגיע לפסגה, נשמתו כמעט פרחה ובדיוק "מוצצת" לחצה חזק על הברקס. הלב שלו ירד לתחתונים המופשלות בבת אחת. אילונה פתחה את הדלת, וגילגלה אותו החוצה למגרש חצץ.

המיצובישי שוב קרעה חריצים צורמים בגלגליה ועמירם נאבק להשיב לעצמו את נשימתו. זאת היתה בלי ספק חתיכת נסיעה. הארנק שלו נעלם, כמובן, והוא כשל כל הדרך הביתה ברגל.

מאז הוא היה בא אלינו. מקום הרבה יותר בטוח. הוא סיפר מה קרה לו, ומימי הרגיעה אותו שגם היא בטח לא פחות טובה מ"מוצצת בחסד". ובאמת אחרי שבילה אצלה, הודה עמירם שמימי טובה כמעט כמוה.