אמר לי חבר, "לא כתבת כלום לאחרונה. את לא טסה?" עניתי לו שדווקא כן, יש על מה לכתוב והנה פתאום זה נהיה נכון. עכשיו אסור לי לטוס. שישה שבועות. אבל את זה, אשאיר לסוף. קודם אכתוב מה קרה אחרי יבניאל.

בגדול, לא הצלחתי ליצור מצב של קרוס ראוי לשמו אחרי הטיסה ליבניאל. ניסיתי אבל לא הלך. עד שלקחתי יום חופש ונסעתי לתבור, סגרו את השמיים (טוב, על זה כבר כתבתי). אחר כך טסתי יפה עם הרבה "הצלות"  מגניבות (מגובה שכבר חשבתי שאני עומדת לנחות הגעתי גבוה) אבל לא יצאתי לטיסת מרחק. מזג האויר השתנה והגיע זמנו של הר הארי (מול כרמיאל, בית ז'אן). משם דווקא טסתי מערבה אבל לא חשבתי שזה "נחשב" כי יש את רכס ההרים הגדול הזה. רק אחרי שיחה עם כמה חברים הם טענו "בטח שזה נחשב! מה את חושבת שקורה באירופה? לרוב טסים לאורך קו הרכס". אמרו מה שאמרו, עדין זה נראה לי פחות מאתגר לטוס לאורכו של רכס הרים מאשר לצאת לעמקים, למקום לא נודע (עבורי) ולחפש שם זרם אויר שייקח אותי הלאה.

הפעילות שלי עם מצנחי רחיפה כל הזמן יודעת עליות ומורדות. בפעם הראשונה העונה שאני מגיעה להר הארי, אחרי שאני יודעת קצת איך להישאר באויר, בצעתי המראה מחרידה. נסיון המראה ראשון ומצאתי עצמי לא באויר כי אם מעט אחרי עמדת ההמראה אחרי שמספר עצים ושיחים ספגו את הנפילה שלי. מיד אחרי ההמראה המזעזעת יצאתי שוב להמריא. כמו אחרי תאונת דרכים קטנה שהייתה לי כשהייתי בת 17. להפתעתי, אמא שלי אמרה לי אז "צאי מיד וסעי!". לא הבנתי מאיפה הגיע מזלי הטוב והאישה לא שופכת עלי את מלוא זעמה...

אז יצאתי מיד וזו הייתה טיסה מעולה. הגעתי רחוק. הגעתי גבוה ואז כבר התעייפתי. שרירי הידים כאבו, נכנסה רוח מערבית שערבלה יותר מדי את האויר ונחתתי נחיתה יזומה. אחרי הטיסה הזו קרקעתי את עצמי. התאמנתי על הקעקע ורק אז יצאתי שוב אל ההרים.

אספר קצת על הטיסה האחרונה שממנה נהניתי ממש.

זה היה יום שישי. קבעתי עם תם שאאסוף אותה וניסע יחד להר הארי. לא היו לי ציפיות מיוחדות אחרי ששמעתי את מ' עם התחזית לאותו היום. מ' מגיש יום יום את תחזית מזג האויר המפורטת ואת כל הגבלות הטיסה לאחר שהוא מנתח ועובר על מספר גורמים שנותנים חיזוי. אני נהנית לשמוע אותו בבוקר ונראה לי שגם הדבקתי את בני הקטן שלמד כבר את שם המרחף...כמו קשבנו מיקי גורדוס. "בוקר טוב לכולם, היום העשרים ושישה בחודש נובמבר. לפי השירות המטאורולוגי...קצב עליה מתון של 3+, 3.5+ מטר לשניה....גובה מקסימאלי להיום 1400 מטר בהרי הצפון הגבוהים..."

רק 1400 מטר? אמרתי לתם באכזבה. לפני מספר ימים הצליחו להגיע שם ליותר מ- 2000. "מה את רוצה?! 1400 זה לא מעט." השיבה. מה אני באמת רוצה? הגענו לעמדה והיה שם צפוף להחריד. המוני מרחפים וגלשנים. מריבות על התור. הלחץ בעמדה היה רב ולא מעט מרחפים מצאו עצמם במצב של המראה לא מוצלחת ונחיתה כמה מטרים אחרי עמדת ההמראה. הצלחתי לצאת טוב ומצאתי את התרמיקה שהרימה אותי למעלה. עליתי ועליתי ואלי הצטרף גלשן כסוף. הוא היה מתחתי. פעם ראשונה שאני עם מישהו בתרמיקה. פעם ראשונה שאני עם גלשן ועוד מעליו... נהנתי מכל רגע באויר. הייתי ממש גבוהה,1570 מטר, והנוף היה מקסים. אחרי שעה באויר התחלתי להתעייף מהסיבובים בתרמיקות. מה יהיה? אני חייבת להתחזק. חשבתי ששיעורי הפילאטיס חיזקו את שרירי הידיים. חיזקו, אבל לא מספיק. התקרבתי למקום הנחיתה. ראיתי גם שמתחיל להיות מאוחר ואם אמשיך לשחק לי שם באויר אז אולי לא אמצא טרמפ חזרה למכונית. איזה שיקולים לנחיתה... רגע לפני הנחיתה פגשתי בתרמיקה נוספת וכך, בשביל אקורד הסיום הסתובבתי בה עוד קצת. לא נלחצתי שמצנח אחר התקרב אלי במהירות כדי להצטרף אלי. שמחתי על כך. הנה אני מסמנת לאחרים. אני מעדיפה להיות בתרמיקה פרטית ועל פי רוב אני לא מצטרפת לאחרים. על האדמה, מאושרת פגשתי את החברה ונסענו לאכול. זו בין הפעמים הבודדות שהצטרפתי. על פי רוב אחרי הנחיתה אני שועטת הביתה. אני שמחה שהפעם לא. היו חברה מהמצנחים וחברה מהגלשנים. סיפרתי שזו הפעם הראשונה שהייתי בתרמיקות עם גלשן. כל אחד סיפר מה עשה. לאן ריחף. לאיזה גובה הגיע. אני הייתי מרוצה שהצלחתי לעקוף בכלל את התחזית...נראה שהמקסימום של כולם לאותו יום הסתכם בתחזית. אחר כך בפורום שאלה מישהי איך היה אותו היום וענה לה מרחף שהיה בסך הכל נחמד. גובה מקסימלי של 1400 מטר.

היהירות שלי כמעט הרימה ראש. יהירות? אממ. אולי יהירות. הייתי פשוט גאה בעצמי שהגעתי לשיא הגובה שלי. שיא הגובה לפי מה שידוע לי באותו היום.

מאז אותו יום נהדר רק מפח נפש. סוף שבוע אחד הייתה הסערה. סוף שבוע אחר שרפה בכרמל. לא הייתי מסוגלת ללכת לרחף. שקלתי לנסוע לדרום אבל ויתרתי ונשארתי בבית. אחר כך שבוע ימים המצנח התדפק לו במכונית. רציתי קצת להתנחם בטיסת רכס. הרוח שיגעה אותי. יום אחד חזקה מדי. יום אחר חלשה מדי. יום שלישי הייתי בלחץ בעבודה. יום רביעי כיוון הרוח לא התאים. בעבודה הלחץ גבר וגבר. קשיים, התמודדות עד שהחלטתי שאני חייבת יום חופש. עם לרחף או בלי לרחף, קצת לצאת מהמעגל. יום חופש עם הימור לא נכון על האתר לרחף ונסגר יום בלי לרחף אבל עם חומוס מצוין.

שישי הגיע. אחרי שביום חמישי לא טסתי ניתן לי אור ירוק לנסוע שוב לצפון ולרדוף אחרי הרוח. אחרי התנאים המתאימים לרחיפה. הגעתי להר הקפיצה (נצרת). אתר שבקרתי בו אבל מעולם לא יצאתי לרחיפה ממנו. העמדה קטנה. אין יותר מדי מקום לטעויות. המדרון תלול. יושבים האנשים על הקרקע וממתינים שהרוח תתחזק ותהיה בכיוון הנכון. כולם בקשר עם כולם, עם מרחפים שהימרו על אתרים אחרים. כולם מקווים שהם במקום הנכון. ככה זה בעונה הזו. קשה לדעת איפה יהיו תנאים מתאימים. ראשון יוצא. כולם מסתכלים ומעירים הערות. "הוא לא רואה שהוא צריך לטוס לשם?!" הוא ככה והוא ככה...

כשעלה מעלה כולם שרו "אוווו" כשירד שרו "אהההה". היה בזה משהו משעשע אבל גם קצת מרושע... ותוך דקות נחת. אחריו יוצא מישהו, מרחף מצוין. גם הוא לא מצליח להיות באויר יותר מדי זמן. מה זה אומר? שלי אין סיכוי. ביקשתי ממנו שיחכה לי כי אני יוצאת. פעם ראשונה שלי באתר, לא נורא שתוך דקות ארד למטה. אצבור קצת נסיון בהמראה ונחיתה במקום החדש.

פרסתי את המצנח בחשש. ראיתי את השיפוע. זכרתי שיש לי בעיה שאני לא מספיק מרסנת את המצנח אחרי שאני מניפה אותו ואז הוא מתקפל קדימה וקורס. ביקשתי שלא יצלמו את ההמראה שלי כי "זה עושה לי מזל רע". אמרתי שם לאנשים – "אני מקווה שלא אשכח לרסן את המצנח הפעם. יש לי בעיה כרונית עם זה". דקות אחרי שאמרתי זה בדיוק מה שקרה.

מתוך מייל שכתבתי לא' שנוהג לאסוף סטטיסטיקות של אסונות...

"הקיצר, הנפתי, כמובן שלא ריסנתי מספיק את המצנח ובגלל שהרוח הייתה חלשה רצתי כדי שהמצנח יקבל מהירות.

המצנח לפי מה שנראה לי קרס מצד ימין שלי, התחלתי להסתובב ימינה (איפה שמירה כיוון וכל הדברים היפים האלו...)

ובסופו של דבר התרסקתי בעוצמה על צד שמאל שלי (בלי הגנת ריתמה ובלי כלום).

מהנפילה קמתי בלי בעיה, ללא שום כאב (אחלה סם האדרנלין).

ישר יצאתי להמריא שוב למען לא אפרוש מהספורט עם פחדים.

גרזון חביב ואחרי הנחיתה הרכה כאבים חזקים בכתף ובצלעות של צד שמאל.

התוצאה - אישפוז מיום שישי ועד היום (יום שני).

יש לי כיס אויר בריאה. קשה לי לנשום. אני לא אוכל לצלול כל החיים שלי (לא נורא, מי בכלל אוהב את הדגים המפחידים האלו?).

שבועות אני מקורקעת מכל פעילות.

צריכה לנוח גם בבית."