בחודש האחרון יותר ויותר אומרים לי: אתה צודק. אתה צריך להוביל. לך בכוחך. אנחנו אחריך. וזו בדיוק הבעיה: מה יש מאחורי. והאמת היא שאין כלום. נכון, גם לפניי אין כלום – אבל זה לא חדש. לפניי ניצבת המערכת הפוליטית הקיימת, והיא רקובה ללא תקנה. שולט בה הפחד, שולט בה החשבון, שולט בה החידלון. היא אבודה. אין לה תקנה. אבל גם אם נניח שיהיה מי שיביא כסף, ונאסוף מאות מתנדבים, ונצא לרחובות ונצעק ו... מה? עוד פעם שלום עכשיו? שוב דור שלום ירצה שלום? מה בדיוק יצא מכל אלה? אבל לא. זה לא יקרה. לא ככה. המערכת הקיימת אבודה. מסואבת. מאובנת. לא ייצא ממנה כלום. יש כאן רוב מכריע של ציבור של יום חולין; ציבור עם תעודות השכלה, עם חוכמת חיים בסיסית, עם רצון לנורמליות, אם שאיפה להגדרה עצמית אמיתית. דור שלם רוצה לשים גבול. לא חשוב כרגע איפה בדיוק, אבל שיהיה גבול. שתהיה הגדרה. שנדע מי אנחנו. שנהיה סופסוף אנחנו. אז הנה כמה מעקרונות היסוד למהפכה שיום אחד אולי תעלה ותציף את כל מה שיש כאן עכשיו. לא היום, כנראה גם לא מחר – אבל היום בוא יבוא. כי אפשר לשקר את כולם חלק מהזמן, ומסתבר שאפשר לשקר חלק מהאנשים כל הזמן. אבל אי אפשר לשקר ולרמוס ולרמות ולגנוב ולהשפיל ולהגעיל את כולם כל הזמן. אז הנה, בבקשה - כמה מעקרונות היסוד למהפכה שתבוא 1. נבחרי הציבור עובדים אצלנו. בשבילנו. אנחנו לא הנתינים שלהם - אנחנו המעסיקים שלהם. אנחנו נשלם את משכורתם, נעניק להם סמכויות ותנאי עבודה - ובתמורה הם יעבדו בשבילנו. זה נשמע לכם מובן מאליו? מה שאנחנו שכחנו, הם עוד לא למדו. 2. האחריות הניהולית ו/או הפלילית היא ישירה ומיידית. כל מי שנושא בתפקיד - אחראי למעשיו ובעיקר אחראי לנזקים של מעשיו. במקרה של תקלה חמורה, אסון לאומי, אבדות בנפש ו/או נזק כלכלי כבד לקופה הציבורית - השר, המנכ"ל והפקידים הממונים מועברים מתפקידם. מיד וללא ערעור. עניינים כמו כלא או קנס יתבררו בבתי המשפט - אבל המינוי מתבטל מיידית. אין סמכות ללא אחריות. 3. חובת התאמה בסיסית של שרים ומנהלים לתפקידיהם ומניעת ניגוד אינטרסים. מנהיג עובדים לא סביר שיהיה שר ביטחון; גנב מועד ושקוף לא ייתכן שיהיה שר אוצר; חרדי שמקדש קברים ומחזיק מתים בטיפול נמרץ לא יכול להיות שר בריאות; בריון גס רוח ואיש ריב ומדון לא יכול לשמש כשר חוץ; שר הפנים לא יכול להיות נציג של מיעוט שנבחר במוצהר רק בשביל לדאוג לבוחריו ו/או רבניו. ראש ממשלה, גם כאשר הוא כבול באילוצים קואליציוניים, מחויב למנות את שריו וסגני שריו ברמה סבירה של התאמה. כי אחרת זו מעילה באמון העם. בשפה המשפטית קוראים לזה הפרת אמונים. מנכ"לים, מנהלים בכירים, מינויים מקצועיים חייבים להיות מינויים מקצועיים. 4. הנהגת סדר-יום אזרחי. מאז ומעולם חיינו ומותנו כאן הם קרבן על מזבח הביטחון. יש לנו צבא עצום שמתאים למלחמת ש' ב-ש', מלחמות מדבר שכבר איננו; מערכת התחבורה שלנו מביישת מדינות בעולם השלישי; אין לנו גבול מוכר ומוגן – אין לנו גבולות בכלל. לא קו ירוק ולא גבול דרומי ולא גבול ימי; אין לנו הגנה אמיתית על העורף; אנחנו נוטשים את הורינו הזקנים ומזנים את חינוך ילדינו. לא עוד ספרטה. 5. דת ומדינה. דת לחוד ומדינה לחוד. וליתר דיוק: אמונה ומדינה. אין קשר ואסור שיהיה בין השניים. יבוטלו מיידית חוקי הכשרות, ההפרדות, האפליות, האיסורים; מניעת תחבורה ציבורית ותעופה אזרחית בשבת; תבוטל הרבנות הראשית והמקומית ואין שום סיבה שיהיה כאן ג'וב בשכר שתוארו "רב" או "משגיח כשרות". מי שרוצה להאמין במשהו – זכותו. שיאמין באיזה אלוהים שעולה על דעתו. זה לא עייני מה היא האמונה שלו – זה לא עניינו מה היא האמונה שלי. הדת הפוליטית היא תעשייה מיותרת, מנוונת, מנצלת, כופה; היא תעשייה מיותרת. תעשייה שמייצרת תרבות של בטלה וניצול ונדבה וסחיטה. כי למי ששכח: אמונה היא בחירה אישית. היא לא חוק. כאן זה עדיין לא איראן. וכך לגבי נישואין, גירושין, ילודה, ברית מילה, קבורה וירושה. איש באמונתו. נקודה. המשך יבוא. או שלא.
|
תגובות (46)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ואני גם מזמינה אותך למאמרו של נדב אייל "המובראקים שלנו":
http://cafe.themarker.com/post/2033526/
היטבת לנסח, ואני מוסיפה:
חוקה - נשמתה של מדינה אמורה לבוא לידי ביטוי בחוקה נורמלית. לא בחוקי יסוד ולא בחוקים, שמשנים אותם כל הזמן לפי האינטרסים.
בחירות - אפשר להיפטר מהמושחתים.
אם כל אחד ייקח על עצמו להצביע למפלגה קטנה (לא משנה איזו) יפחת כוחן של השתיים הגדולות - מרעה רחב יריעה למושחתים. יש גבול גם למידת יכולתם לזייף את תוצאות הבחירות, אז שווה לנסות..
ביקורת - ביקורת אמיתית ונוקבת על כל מוסדות השלטון והעמותות, כולל ההסתדרות שמעולם לא זכתה לביקור של מבקר המדינה.
חינוך וחברה - עידוד ליושרה ותיגמול חושפי שחיתויות. כיום חושפי שחיתויות רבים נידונים לאבטלה קשה ומצבים נפשיים קשים ביותר, כי עברו על הקוד הישראלי "לא תלשין".
אם באמת רוצים להיפטר מנגע השחיתות צריך לפרגן לחושפי השחיתות עד אין קץ.
- נבחרי הציבור אמורים לדעת שהם עובדים אצלנו (מי זוכר את נאום "זה מקום העבודה שלי" של אולמרט?), הם לפחות נזכרים בעקרון הזה מדי בחירות. השאלה איך הופכים את הכלל הזה לדבר מעשי. אולי הגיע הזמן שכמו בכל חברה שמכבדת את עצמה - יתכבדו נציגנו לתת לנו רשימת יעדים, ומדי רבעון נוכל לבחון אם הם עמדו ביעדים או לא. אפשר אפילו לקשור בין המשכורת של אותם נבחרים לבין ביצועיהם - אבל זה עשוי להוליד שכבת מצוקה חדשה...
טובי היקר,
להלן עצה בגרוש, לך, לי ולכולנו.
הגענו לכתוב בקפה, כי הוא במה נפלאה לבטא את אשר על לבנו. ישנם כאלו שמדברים ביחסים אישיים, ישנם שמתבטאים בעניינים מקצועים ואם איני טועה המדור הפופולארי ביותר הוא ענייני האקטואליה.
איני חושב שלמי מהקוראים והכותבים גם אם אינם חברים בקפה, יש מחלוקת אתך על חמש הדיברות שכתבת לעיל.
בנוסף וכמו שכתבת, אין אחריך אף אחד, הקיטור יוצא בכתיבה ולו רק בשל השיטה הפוליטית העקומה במדינת ישראל שמשרתת מתיי מעט אבל לא את משלמי השכר-המס, אותנו.
ישנם כאלו שפיצחו את הגנום של הקפה ונראה לי שאתה ביניהם. תוביל עצומה שכולם יגיבו בתוכה, שכולם יכוונו אליה, שחמשת הדיברות לעיל בהחלט תוכן ראוי.
למדתי מהאזנה לפוליטיקאים שלא פעם ובמיוחד לאחרונה הם פותחים תשובה, ישיבת ועדה בכנסת ועוד במילים, הטוקבקים...
יתכן ועצומה/טוקבק רבת משתתפים תעשה משהו. לנסות לא יזיק אולי רק להועיל.
ראה מה כתבתי בעיניין אלי ישי והשרפה בכרמל:
http://cafe.themarker.com/post/1925130/
בברכה אמנון
ו* ממני.
בברכה אמנון
חייבים להתאחד על מי שאנחנו בפני עצמנו - ללא קשר לעמדות פתרון הסכסוך הישראלי-ערבי ... השריפה בכרמל חשפה את מערומי הבירוקרטיה והפוליטיקה שלנו - אנחנו אמורים להיות אדונים לגורלנו מפתחים קידמה ומועילים לעצמנו ולעולם כולו
ממתין לצו-קריאה !!!!
לפני כמה זמן הייתי במשטרה בעניין תאונה. מישהו נכנס בי. נדרשתי להגיש מסמכים כלשהם. אחד המסמכים לא היה ברשותי. ביקשתי עזרה מהשוטר. קצת ראש גדול. הוא ענה משהו בסגנון "אני לא עובד אצלך". "אז זהו, שאתה כן עובד אצלי", עניתי לו. "אתה משרת ציבור".
במזל לא הגעתי לכלא.
לזכותו ייאמר שהוא נרגע מהר. סה"כ אני די אזרח שומר חוק. אפילו לא שלפתי עליו. בסוף התחבקנו כשני אחים אובדים. ובכינו זה על כתפי זה. אבל קצת. אידיליה.
אנשים פשוט צריכים להפסיק להתנהג כמו עבדים
אנשים פשוט צריכים להפסיק לשרת את השיטה שחונקת ומכערת כל מה שרע ויפה בחיים ופוףף כל הביביים והליברמנים יתפוגגו באוויר שממנו הם עשויים,
הבעייה שאנשים ממשיכים להסתכל למעלה בציפיה כי הם לא מוכנים להשלים עם המציאות העצובה שאין שם באמת אף אחד מלבד אוסף בלונים שהציפיות והתקוות שלנו מנפחות אותם באוויר שחסר לנו למשימות היותר חיוניות ומהותית לחיים,כמו להסתכל לצדדים ולשים לב למי ועם מי אתה חי ואיך וכמה ולמה,
ברגע שאנשים יתחילו להתנהג כמו בני האדם כשיגרה,כל הזמן,כל המושחתים יפלו לתהום בגלל שמה שמפרנס את נפיחותם החלולה זה עליבות ה'עם'
שום בריקאדות ושום דאויין
רק לשים לב מה עושים למי ומתי ולמה והחארות כבר ישטפו לביוב בעזרת הגרביטציה
מפלגת "שינוי" זנקה והתרסקה על בסיס עקרונות דומים מאוד לאלו שציינת. אם נתבונן קצת יותר אחורה, הסיפור של מפלגת "דש" כמעט זהה.
אם ברצוננו לתקן את המצב הקיים, ראשית עלינו להבין אותו. המערכת מקולקלת, כן, אבל מה _בדיוק_ מקולקל בה? מה מאפשר לכל העוולות שציינת בפוסט להמשיך להתקיים במשך שנים כה רבות? וחשוב מכל - מה היו הטעויות של קודמינו בנסיונות התיקון שלהם?
יאללה! לבריקאדות!
תודיע לי כשיש כאלה, אבוא לאייש.
עד אז - בתלונות תלונות ננוחם...
כל המערכות המטפלות בשחיתות
קורסות.
זמן המהפכה הגיע!
קריאה למרי אזרחי
היוכל לשנות את המנטאליות של האחר?
נאיבי לקוות
למה היום לדבריך יש צליל של אוטופיה?
כי לאחרונה שודרגה ההסתאבות
עם חוקי הנאמנות, האזרחות, חוק טל