הדברים הבאים נאמרים בזכותו של הרב עובדיה, לנוכח הביקורת השוצפת מן הציבור היהודי-חילוני על אמירתו האחרונה.
מי שמכיר אותי יודע שאין אפיקורס ממני.
אבל- אל לנו לשפוט אדם אלא אם ירדנו לסוף דעתו. הרב עובדיה, בטוחני, כואב את ההרוגים לפחות כמו כל אחד מאיתנו, ומי שיכול לסתור זאת- שיקום. הרב עובדיה מדבר אל בית מדרשו שדובר את שפתו המיוחדת כבר עשרות בשנים. כאשר אומר להם- בגלל חילול השבת, אין הוא מתכון לחילול השבת גרידא, בדיוק כשם שלא ישב שבעים שנה ללמוד תורה כדי להכירה כפשוטה, כאחד ההדיוטות.
משמעות האמירה של הרב היתה שונה בתכלית מ'פשוטו', ונאמרה מתוך אותו כאב, כאב רב על אנשים אשר לגביו הם בניו שלו, ומובנה הוא ב ד י ו ק אותו מובן המוצא ביטוי בכמעט כל פוסט בנושא מאז השריפה.
כוונת הרב עובדיה היתה כי "שמירת השבת" משמעה שמירת ההגינות האנושית. חובת שמירת השבת ביהדות באה בראש ובראשונה כדי לחייב בעלי אדמות להניח לפועליהם לפחות יום מנוחה אחד בשבוע- דהיינו מצווה מן הקטגוריה של ההגינות החברתית. לכן אמר דבריו על השבת ולא על אכילת שרצים וחזיר או חבישת כיפה וכהנה וכהנה.
ולמה התכוון- שאנשינו, אשר בחרנו במו ידינו, מימין ומשמאל, כבר מזמן איבדו את ההגינות החברתית. כבר מזמן אינם משלמים לנו, לבוחריהם, בקידום האינטרסים שלנו. כבר מזמן הם עסוקים מבקר ועד ערב בענייניהם הפרטיים, עסקיהם האישיים, והאינטרסים הקטנים והקטנוניים ביותר שלהם מטופלים קודם לכל אינטרס ציבורי- דחוף וקריטי ככל שיהיה.
ומכאן ההזנחה של שירותי הכבאות, מכאן הרשלנות הפושעת של חוסר מקצועיות בטיפול במצבי חירום, מכאן הפשע (חד משמעית, פשע) של המינויים הפוליטיים, אשר מכרסמים ברמה המקצועית של הדרג הניהולי אשר אמור לטפל במקרי חירום (בין היתר), מכאן ההוראות הסותרות שניתנו לאוטובוס (סע-אל תיסע), מכאן התקף האמוק שפקד את אהובה כשטסה אחרי האוטובוס להחזירו, וכיוון שכך, כיוון שהכל נעשה עקום, ברגע האחרון, תוך הרף מחשבה בלבד וללא הכשרה וכשרון- מכאן המוות הנורא.
שרשרת העוולות, הרשלנויות והפשעים שהביאה לשריפת האוטובוס נובעת בדיוק מכך. מדאגת המנהיגות לאינטרסים של אנשיה בלבד, מנהיגות שאיבדה את ההגינות החברתית. ועל כך אמר הרב חילול שבת. חילול שבת הוא סמל לאבדן ההגינות החברתית. זה הכל.
|