קודם כל מגיע לי מזל טוב.

ביום שישי האחרון שברתי תקופת יובש ארוכה וקשה של כ-3 חודשים נטולי סקס.

ושמתי לב למשהו מעניין.

כולנו (לפחות הרווקים שבינינו) מכירים את המונח הזה "תקופת יובש". זאת משום שאנחנו הרווקים חיים על אירועי סקס מזדמנים ובכוונתי זו אני לאו דווקא מדברת על סטוצים של לילה אחד, זה יכול להיות גם כל מיני התחלות של קשרים למיניהם. אבל גם זה נקטע איפשהו או פשוט הופך לזוגיות. מקסימום אנחנו מספקים את צרכינו מיזיזים, אבל גם זה לא קבוע ויציב. תראו לי יזיזות אחת שבה שני בני הזוג חיו באושר ובעושר לאורך זמן. לא קורה. נכון שגם זה יכול להפוך לזוגיות, אבל זה כבר דיון אחר. כך או כך, מצב של יזיזות לעולם לא נמשך לנצח.

בכל מקרה תסכימו איתי שלא משנה איך, מתי או עם מי הוא קורה- המין בחיי הרווקות אינו דבר קבוע ויציב.

מה שמעצם ההגדרה של העניין מפתח תקופות מעבר בין מגע מיני אחד למשנהו. תקופות מעבר אלו הן מה שמכונות בפינו תקופות יובש. 

אז נכון, גם הן לא נמשכות לנצח תודה לאל. כי ברגע שהן נהיות ארוכות מדי (מונח יחסי המשתנה מאדם לאדם), אנחנו נהיים חרמנים או שסתם מתמזל מזלנו ושוברים אותן. 

עכשיו מצד אחד, לפני ששברתי את הבצורת האחרונה, חשבתי שאני כבר ממש חייבת לשבור את זה ושאני ממש חרמנית.

ולכן הייתי חושבת שאולי שבירה של תקופה שכזו תרגיע אותי.

אבל עכשיו נזכרתי, שנהפוך הוא.

אחרי השבירה הראשונה, החרמנות רק הולכת וגדלה אם לא מוכפלת ומכופלת.

אחרי שלא עושים סקס תקופה ארוכה, כבר מפסיקים לחשוב על זה. כבר רגילים להתעסק בדברים אחרים ופשוט לא לחשוב על זה.

אבל ברגע שחווים לילה של סקס, הימים שאחרי זה מלאים במחשבות על..עוד ועוד סקס.

זה כמו להיות ממש ממש רעבים, לקחת ביס ממשהו ממש טעים ואז להפסיק. הרעב יגדל פי מיליון.

רק שבניגוד לרעב, לחרמנות אין איזה גבול של שובע.

לילה אחד של סקס לא משביע את היצר כמו שארוחה אחת גדולה מעבירה את הרעב.

להיפך, הוא רק מעורר אותו.

ולסיכום מה שאני מנסה להגיד זה שאחרי לילה ארוך של סקס טוב, רק רוצים עוד.

אז איך שאני רואה את זה.. הפתרון הוא או לחזור לתקופת יובש ארוכה בשנית כדי להפסיק לחשוב על זה, או לחזור ולעשות עוד סקס, מה שיגביר את החרמנות שוב.

אז מתי בעצם יודעים מזה שובע?