כשהחגיגה נגמרת מתחילה חדשה...

התחתנו.

זהו (או כמו שדוד שלי חיים נוהג לומר בכוס המשקה החמישית, "לפחות לשנה הקרובה")

אני ואלון התחתנו.

הייתי נהדרת ממש (נו מה לעשות :) ואלון היה יפהייפה.

כל האנשים של חיי, כל האנשים שאני אוהבת נאספו במיגו אירועים, אולם קטן ומתוק ברעננה שבחרנו לנו בקפידה רבה.

וכן, הערב היה בדיוק כפי שדמיינתי, קלישאות שוב מוכיחות עצמן כמדויקות.

השמלה הלבנה הקצפית שלי (תצחקו, אבל זה מקסים:-), הנעליים הגבוהות, השיער והאיפור, הכל נראה כאילו יצאתי מתוכו של סיפור אגדה ואני, אני הנסיכה.

כולם נראו לי יפים ונפלאים, החופה היתה חלומית והטקס מרגש, היתה דממה (חוץ מאמא שלי שיבבה באוזן שמאל ופלטה מפעם לפעם "הקטנה לי")

כולם רקדו ושתו ושמחו והפכו את הערב שלנו לוואווו אחד ענק.

אולם האירועים מיגו התגלה כבחירה המוצלחת ביותר (אחרי אלון) שקיבלתי, האוכל היה אנין ומשובח, התאורה מדויקת, העיצוב מרהיב ביופיו ובדיוק כמו שביקשתי, היחס החם בו נהגו בנו למן הרגע הראשון ועד לאחרון, תרם לכך שהערב שלנו נראה והרגיש פשוט מדהים !!

אני מודה שפחדתי, כבר חודשים אני בקושי ישנה, רצה מפגישה כזו לאחת, מארגנת, בודקת מוודא, מתעצבנת, נרגעת ושוב מתעצבנת, טרום חתונה הוא עסק לא פשוט וזו נראית לי כבר סיבה מספיק טובה לעבור את זה רק פעם אחת.

אני תוהה איך אחרים עוברים את זה כי עכשיו אני קצת מוטרדת, כשפתאום הכל נגמר ואין במה להתעסק סביב השען, כשפתאום העומס הפך פנאי והזמן רב

נשאר רק לחיות את החיים :)

בלי קהל, בלי ארגונים ובלי ענינים ברומו של

מקווה שיצליח לנו, יאללה חיים.