לצידו על המיטה, כאילו קראה את מחשבותיו הנוגות, נאנחה ג'ודי בליאות. בשנתה הטרופה שבה לחזות ברופאים המביטים בגופה העירום ומחטטים בקרביה, ומיד אחר כך נישאה למחוזות אושר בל יתואר. היא חשה כאילו האימהות המופלאה עתה בהישג יד. הנה בחלומה היא הרה וכבר התינוק המיחל משאת נפשם המיוסרת, נמצא בזרועותיה המערסלות, המרגיעות. היא חייכה בשנתה. אדם קם מהמיטה. ובירך על כך שלפחות בחלומו ניתן לו לאדם להגיע למחוזות שחשקה בהן נפשו. לזמן קצר רחקו ממנו תלאות העולם האמיתי. מן החלום ניתן לאגור כוח, למלא את מצברי החיים. אחר כך בבוקר, אפשר לשוב ולהסתער על יום נוסף שנושא אתו תקווה חדשה, וכך להמשיך הלאה ללא לאות. רק לא להישבר, חשב ומיד הוסיף במחשבתו כי הגיגיו אלה הפכו אותו לפילוסוף. הוא לגם מפחית הבירה הצוננת. משיבת נפש הבירה הזו, והשינה רחקה ממנו והלאה. ידיו ריפרפו על זיפי הזקן שהצטמח בין לילה והעלה חיוך מריר על פניו. שוב נזכר איך אז בתחילת הנשואים, שאל את ג'ודי לדעתה כמה זמן יחלוף עד שיהפכו להורים. עתה לאור מצבם הנוכחי, העקרות הנבזה המתמשכת, נראתה לו השאלה נלעגת ומטופשת. הוא עצם את עיניו כמו להיטיב ליראות את אותו יום ג'ודי ענתה אז בשמחה על שאלתו. לנגד עיניו שב ועלה מראה רעיתו. למרבה הלעג, השתמשה ג'ודי באותה תקופה, בגלולה למניעת הריון.

"מי חכם וידע איך מתגלגלים העניינים.." נאנח לעצמו,שב ונוטל לגימה נוספת מהבירה .ג'ודי זכר, ענתה אז כי בספר שכתב דוקטור חוביץ, מומחה לרפואת נשים, בסיפרו כתב שהגוף הינו מאוד בלתי צפוי, "כלומר?" דחק בה אדם, וזו ציחקקה ופניה עטו הבעת אושר קסום. "כלומר",ענתה לו אז, "כלומר בעלי חסר הסבלנות, המערכת האנדוקרינית נוהגת לחכות ולאזן את ההורמונים בגוף, וזה קורה לאחר ההפסקה שבנטילת הגלולה נגד הריון" . "כלומר ?" הוסיף ושאל, בלשון בני אדם, "מה כל זה אומר?"  "עד שהגוף מסדר לעצמו את האיזון, יחלפו להם כמה חודשים, כמה מחזורים, ואז הכל ישוב ויסתדר."  היתה התשובה הארוכה והמנומקת. והסיוט החל. רטן הופך את פחית הבירה לפיו. אז החל המרוץ המטורף והמתיש למדידת החום. מדי בקר היה אדם רץ כמוכה אמוק, ממהר ונוטל את המכשיר הארור הזה. ג'ודי היתה מכניסה אותו לפיה באדיקות רבה, ולאחר כמה דקות היתה שולפת אותו מפיה, והם היו בודקים אותו יחדיו בקפידה, אם זכו ועלתה הכספית, היה מסתמן לו הביוץ המיוחל. ג'ודי המסכנה, הכנסת המדחום לפיה הפכה לה לטבע שני. בנאמנות, כמאמין המתפלל בדבקות תפילת שחרית, היתה תוחבת אותו לפיה, מיד עם השכמת הבקר. אדם היה מעקם את פיו בגועל, כמו  חש את מגעו הקר של המדחום. ואז, כשהיה נדמה כי המעלות קיפצו מעט כלפי מעלה, או אז היה זה מועד הביוץ. לפי ההוראות, כמו על פי פקודה נסתרת, היה עליהם לקיים יחסי מין. מאליו מובן שניטל מיחסים שכאלה, הערוכים על פי פקודה והוראות, ניטל העונג הצפוי. הם היו שבים ומצפים בדריכות למדחום עם הכספית בציפיה כי אולי יתרחש לו הבלתי יאמן ,שהכספית תעלה ותצביע ותבשר על הזכיה הגדולה מכלן, על ההריון המיחל. אך זה לא התגשם מעולם. וכך התנהלו חייהם בצל מדחום. תפילותיהם לא נענו ותחנוניהם לא נשאו פרי. הכל היה לשוא. שוב ושוב חזרו וחשו כאילו פגיון נינעץ בליבם, כשהיתה ג'ודי שבה ומבשרת בקול ענות חלושה: "שוב קיבלתי את המחזור.." אז ידע כי למרבה הזועה ,ישוב ויעלה בחייהם מחזה האבסורד של המדחום.

הוא פיתח שינאה פטולוגית ככל שיהיה זה מוזר, למכשיר הקטן והתלותי הזה, המדחום. זה הפך מושא שינאותיו וחלומותיו הרעים. פעם אמרה ג'ודי בנימת השלמה עם הגורל, בדרך שלא אפיינה את האשה הלוחמת הזו: "אילו היה מישהו ממציא מכונת ביוץ, היינו אנו ראשונים לרוץ ולשחר לפיתחו של הממציא והינו שמים ידינו על המכשיר, יהא מחירו אשר יהיה." הם החליטו להתנער מהשיגרה המעיקה הזו שניכפתה עליהם בעל כורחם. ערב אחד , נעים וצלול, ערכה ג'ודי בבית שלחן רומנטי כפי שכינתה זאת. היא פרשה מפה אדומה על השלחן, והדליקה נרות בפמוטים ארוכים. השנים סעדו לאור הנרות, ומוסיקת רקע מרגיעה הוסיפה לאוירה הנינוחה. אדם טפח על כרסו משחרר את חגורתו. "תודה על ערב מפלא", אמר. אחר הקפה והעוגה שממש נימוחה בפיהם, הפכו השנים ודנו בניחותא בתכניות שיהיה עליהם לערוך. ברור היה להם, כי פסק הזמן מכל ענין המדחום והטיפולים, שהיו מנת חלקם ובעיקר מנת חלקה של ג'ודי הוא מחויב המציאות. אחר פרק זמן כזה, יוכלו לשוב ולהסתער על החיים וביתר שאת. אחד הרעיונות ששבה את ליבם, והם חזרו וגילגלו בו טועמים אותו על לשונם, דוחים ומקרבים, היה ענין חדש להם אך מוכר וידוע. היה זה ענין האימוץ. רעיון מוצלח ביותר שעלה במוחם עד כה. ככל שחזרו והפכו בו כך הלך הרעיון ושבה את ליבם. ג'ודי היתה ערה לכך שהשעון הבילוגי שלה, שזמנה הולך ואוזל. היתה זו ידיעה ברורה שלא אפשר היה להתחמק ממנה. ועם זאת, ועל  אף המחשבה לאמץ ילד, לא זנחה ג'ודי את הטיפולים. שוב ושוב דחתה מליבה את הצורך להפסיק לזמן מה להיבדק ולטפל ולברר. עתה נמצא לה גורו חדש. היה זה פרופסור ששימש כלהיט התורן בין אותם הזוגות חשוכי הילדים. שמו נילחש מפה לאוזן, כאדם שיותר מכלם הביא מזור והצליח היכן שניכשלו הרופאים האחרים.

אדם וג'ודי שבו למסלול היסורים  שממנו ביקשו לקחת פסק זמן. שוב כבעבר  חזרו הבדיקות הארוכות והמיגעות, הישיבה הממושכת עד לשעות הלילה בחדר ההמתנה לרופא, וכסף, מיטב כספם ,זרם אף הוא לכיסי המומחים למיניהם. הפעם הודה בפניהם הפרופסור המכובד ודבריו נאמרו על ידו ללא כחל וסרק, בכנות בלתי רגילה: "פשוט איני יודע להצביע בפניכם על סיבת העקרות".הוא סקר את פניהם הנדהמות של אדם וג'ודי שישבו מולו. "כל הבדיקות שנעשו, לא הוליכו אותי לשום מסקנה". אדם רשם לפניו את התרשמותו מכנותו של הרופא הידוע. מבעד למשקפיו נעץ בהם מבטים יגעים. הוא החזיק לפניו צרור דפים. "אני מבין שלגביכם זהו גזר דין כואב וסופי. אני מצר על כך שכרופא אין בידי אפשרות לגאול אתכם מהייסורים שהם מנת חלקכם. כל הבדיקות שערכתי, מביאות אותי למסקנה אחת בלבד: אתם נמצאים בין אותם עשרת האחוזים באוכלוסית הזוגות העקרים, שאין כל אפשרות להצביע אצלם על הסיבה מדוע אין הריון".  "עשרת אחוזים מחורבנים" זעם אדם בחימה עצורה, תוהה על מי ניתן אם בכלל לפרוק את כעסו העצום. בפני מי אפשר לטעון ולקבול? ככל שנקפו הימים, הלך והתחזק רצונה של ג'ודי בתינוק. תכופות בשנתה היו פוקדים אותה סיוטי לילה מבעיתים. הדבר היה חזק מהם. עליה להיות אם ויהי מה. והרצון הזה גבר על כל שיקול אחר, הגיוני ככל שיהיה. אדם חזה חסר אונים, כיצד הולכת דעתה של רעיתו ומשתבשת עליה. אף שנתו שלו היתה מופרעת וקטועה, ובני הזוג ידעו כי הם הולכים ומאבדים את שפיות דעתם. כעסו של אדם לא ידע גבול. אשתו שבה יום אחד הביתה ובישרה כי נמצאה הישועה. "הרופא שעליו המלצתי בפני שלי, טוען כי בעת קיום יחסי מין אם רק ארים  את הנרתיק גבוה כלפי מעלה, לא ישפך הזרע החוצה ויש סיכוי טוב שזרעון חביב אחד ימצא כך את דרכו לביצית ויהיה הריון".  "חשבתי  שסיכמנו ביננו על פסק זמן"  זעם אדם, "והנה מצאת לך רופא חדש". ג'ודי הניחה יד ענוגה על זרועו המגוידת של בעלה, ממהרת לפייסו ולהרגיעו. ואמנם לאט לאט התקרר האיש עד שנרגע כליל. וכי היתה בידו ברירה אחרת? "נפלאות הן דרכי הגורל". ג'ודי זקפה גבותיה בתמיהה, אינה מאמינה למשמע אזניה. דוקא בעלה, היה זה שהיפנה את תשומת לב רעיתו אל הרב. היא משכה כתיפיה בתמיהה, מחייכת למשמע ההתלהבות שנמסכה בדברי בעלה. אדם סבב בחדר האורחים וסיפר על נפלאותיו של הרב. "שמעתי עליו במקום עבודתי", מי היה מאמין חשבה ג'ודי. הנה סובב גלגל העולם ,ומה שידעת בודאות שהיום הוא למטה, שב ועולה מחר למעלה. כלומר, אדם, האיש ההגיוני והמחושב, המציאותי כל כך, פונה בצר לו אל רב. "אין לי כל התנגדות, אדם. ההיפך הוא הנכון"  מצאה עצמה ג'ודי מסכימה לבקשת בעלה. אולי? מי יודע? חשבה לעצמה. למחרת הגיעו שניהם אל בית הרב. כך נקרא המקום בפי כל בני העם, כאלה ואחרים מאמינים ושלא שביקשו מזור לעצמם ופנו אל הרב. שמו של אותו רב יצא למרחוק כעושה נפלאות של ממש בכוח אמונתו ובכוחות אחרים בלתי מוסברים, אך הצלחותיו היו רבות. המון עם רב כבר גדש את חצר הבית וסביבותיה. ניכר היה היה בציבור האנשים העצום שהתקהל במקום, כי אכן שמע על העזרה אותה הגיש לאנשים ועל הצלחותיו. שאם לא כן, קשה היה להבין אחרת, מדוע זה גדשו כל כך הרבה אנשים ומילאו את הבית וסביבותיו, מה עוד, שבוא אותם אנשים משכבות כל כך שונות ומנוגדות. "הנה.." הצביע אדם על אדם, בהיחבא, וג'ודי שעקבה אחר אצבעו של בעלה ראתה בפניה שני קציני צבא בכירים. ממש לידם ישב איש חנוט בחליפה יקרה ומחויטת היטב. פניו היו מוכרים לה וניכר היה בו באיש הזה שהיה מעדיף כי תפצה האדמה פיה ותבלע אותו חי מאשר ייחשף כך בציבור הגדול, והרב שהיה במקום. ולמרות אי הנעימות הזו, נהרו רבים לקבל את ברכתו ועזרתו של הרב. אדם היפנה לכך את תשומת ליבה של ג'ודי שמיהרה להסכים עם בעלה. על אף מספרם הרב של האנשים במקום נהגו כלם בשקט וכבוד. "אנו בהחלט בחברה טובה" גיחך אדם משזיהה במקום כמה ידוענים. זו  הנידה ראשה בהסכמה מלאה. אדם הביט בה באשתו מתבונן בה ביתר שאת. להפתעתו ראה עתה כי אשתו רזתה להדהים אף יותר משהיתה אז כשהכירו לראשונה בטרם נישאו. מצוקתה ניכרה היטב על פניה המיוסרות ,על אף שניסתה לטשטש זאת כפי יכולתה.

צערם הגדול ביותר נגרם תמיד מרחמי האנשים. תחילה עוד טענו באוזני מקורביהם, כי  אינם רוצים עדין בילדים. "עלינו להסתדר קודם" אמרו. אך ככל שחלפו השנים, והיו נפגשים עם בני משפחה בחגים, ורואים כיצד בכל פעם מתוסף עוד תינוק ועוד צאצא היתה אוזנם הרגישה כאנטנה קולטת את כל אותם הלחשושים סביב השלחן. רחמי בשר ודם היו מרים להם כלענה. אדם נעור משרעפיו, מזדעזע מהחבטה ההגונה שהעניקה אשתו לצלעותיו. "הגיע תורנו", מילמלה לעברו. "נרדמת.." גיחכה. הצצה חטופה שנתן אדם בהמון גילתה שאמנם נתמעט הקהל כדי מחציתו. בני הזוג מצאו עצמם מהלכים בעקבות מזכירו של הרב. עתה נכנסו אל תוך קודש הקודשים, לחדרו הדל של הרב. ואמנם ריהוט מינימלי נגלה לעיני הבאים, ומלבד שלחן שמאחוריו ישב הרב נשוא הפנים, וכמה כורסאות, לא נמצאו בחדר כל רהיטים אחרים. נראה היה כי מצוקתה של ג'ודי היתה גלויה לעיניו. הרב פנה לעברה במאור פנים. דמותו הסגפנית הסגירה טוב יותר מאלף עדים, כי אינו מתענין בהבלי העולם הזה. אדם שב ותהה בליבו על פניתם זו אל הרב המכובד.  אם היה מי מחבריו אומר לו אך לפני ימים ספורים, כי ילך להיועץ ברב היה ללא ספק משליכו מעל פניו על שהוא משמיע דברי הבל שכאלה. אך הנהו כאן, נואש מכוחו של ההגיון, מסכים לנסות פתרון נוסף אחר. מי יודע ? אולי דוקא מכאן יבוא עזרם, מביתו של הרב. אם לא יועיל ודאי שגם לו יזיק,מצא עצמו מתגונן ומגן על החלטתו לפנות לרב נשוא הפנים שלפניו ישבו. שלא ברצונו, ביטל אדם בהינף יד את תמונות חזיונותיו ששבו ונגלו לעיניו, ברורים ורהוטים כמו על מסך קולנוע חד ובהיר. ביני רוחו ראה את חבריו, מגחכים מאוזן לאוזן עם היודע להם דבר הביקור אצל הרב. ממילא לא חלקנו את כאבנו עם איש. אין אנו מחפשים רחמי בשר ודם. אנו  לבדנו מתמודדים עם המציאות הכואבת מדי יום ביומו. לכן גם איננו חיבים דבר וחצי דבר לאיש, לא הסבר ולא התנצלות, ולכל הרמת הגבות מצידם, שילכו לכל הרוחות. כך פטר אותם מעיניו ושב להירהוריו. ג'ודי לא ביטלה זמנה בחלומות בהקיץ. היא שפכה את מר ליבה בפני הרב שקנה את ליבה. כאילו היה האיש פסיכולוג מהשורה הראשונה, כך פרקה מעליה בפניו את משאה הכבד העטור בתסכול נזעם. הרב ישב ושמע ללא הגה. הוא האזין ברוב קשב, מורט מפעם לפעם את זקנו העבות. האיש היה מעורר אמון בצורה מדהימה. בני הזוג סיפרו על מצוקותיהם כמו נפתח להם פתח ישועה. דרכו זרמו מתוכם החוצה ושטפו כל מעינות הכאב, הסבל , ומצוקות הנפש. והדבר אמנם הקל על נפשם הסוערת. אחר כך, כששב ושיחזר לעצמו, מצא אדם כי לא התבייש כלל ולא נבוך בפני הרב, כשתיאר בפניו בפרוטרוט את דרך יסוריו בבדיקות הזרע שהיה עליו למסור למעבדה. כיצד לראשונה חש נבוך וחסר אונים, כשנמסרה לידו הצינצנת לתוכה היה עליו להזרים את זרעו לבדיקה. הוא סיפר איך נכלם והסתיר בידו את הצינצנת לאחר מעשה, מוסר אותה בהיחבא לאחות. זכר איך נפגע עד עמקי נישמתו, כשהרופא מסר לו כי הזרע אינו תקין בכל מאת האחוזים, הוא חש כמי שעולמו חרב עליו. עוד באותו לילה חיסל בבלי דעת בקבוק משקה. היתה זו בשורת איוב, ביטול גבריותו.