כותרות TheMarker >
    ';

    שדות

    מכחול הזמן מצייר את עור הלב

    0

    צעיר לנצח

    50 תגובות   יום שני, 20/12/10, 22:21

    החלום היה ברור מאוד וחד.

    עתה אנשוכב במיטה ולא ברורים לי גבולות המציאות.

    בכלל, מיהו הכותב כאן את ההרהור הזה.

    אני המוכר משנים או הפנטום הזה שמלווה אותי בכל אשר אלך.

    עשרות שנים שהוא מלווה אותי נחבא אל הכלים.

    שקוף, לא נראה ועושה את מלאכתו בשקט וללא תמורה.

     

    אלטרואיסט הנפש הוא.

    לעיתים משקיט ולעיתים מסעיר.

    משהו העיר אותו שוב לחיים.

    מחפש נחמה וחיבוק במציאות המקבילה שלו.

    בי.

     

    הוא פלש לחלומי והעיר אותי.

    מפעיל את כל כאבי הפנטום שהוא יודע.

    התעוררתי מוזעק ומוכאב עלידי כאבים של פעם.

    כאבים שאף פעם לא מסתלקים ממני באמת.

    הרגשתי שוב את נחת הזרוע של המלחמה על הגוף הצעיר שבי.

    המלחמה השאירה אותי צעיר לכל חיי.

    הכאבים שימרו בי את הגיל ואת התחושה.

     

    אנימביט בו בצעיר שבי.

    הוא מביט בי בזקן שאנבדרך להיות.

     

    אנו מחכים שהאבק ישקע.

    אחרכך כל אחד ישוב לביתו.

    אנלגופי.

    הוא לצללים השקופים.

     

    אנו מתחבקים.

    אני נרדם.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (50)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/12/10 21:26:

      צטט: רחל ורטמן 2010-12-28 16:06:17

      שיר נוגע...

       __________________________

      תודה רחל שבאת...

        28/12/10 16:06:
      שיר נוגע...
        25/12/10 21:49:

      צטט: ליריקה- 2010-12-25 16:54:49

      נקודות הזמן של פנים וחוץ במפגש חזיתי עם התודעה.
      הבזקים שצצים וכבים והשלמה מבוקרת מניחים את
      השיר/הקטע הזה כמסמך מרגש ומרתק כאחד.

      ___________________________________

      תודה לך ליריקה שכך ראית את המפגש הזה...

        25/12/10 21:42:

      צטט: daaaag 2010-12-25 13:55:32

      הם איתנו הפנטומים שלנו
      לעיתים יותר רדומים ולעיתים מרימים ראשם
      כמו אומרים:
      אנחנו כאן. חלק ממה שאת או אתה.

      לכן הדרך היחידה היא לחבק אותם.

      ___________________________

      לא כולם יראו זאת כך...

      את משמחת אותי שאת כן :)) 

        25/12/10 16:54:
      נקודות הזמן של פנים וחוץ במפגש חזיתי עם התודעה.
      הבזקים שצצים וכבים והשלמה מבוקרת מניחים את
      השיר/הקטע הזה כמסמך מרגש ומרתק כאחד.
        25/12/10 13:55:
      הם איתנו הפנטומים שלנו
      לעיתים יותר רדומים ולעיתים מרימים ראשם
      כמו אומרים:
      אנחנו כאן. חלק ממה שאת או אתה.

      לכן הדרך היחידה היא לחבק אותם.
        25/12/10 13:29:

      צטט: ליידי בלוז 2010-12-25 10:22:36

      כתיבה כנה עמוקה ומרתקת.

      תודה לך

      .

      בלוז

      _______________________

      תודה לך בלוז :)) 

        25/12/10 10:22:

      כתיבה כנה עמוקה ומרתקת.

      תודה לך

      .

      בלוז

        23/12/10 13:50:

      צטט: זירעונית קוסמית 2010-12-22 22:40:07

      צעיר לנצח
      זה היודע לחבור לכל הזמנים
      בוזמנית....
      :-)*

      ________________________

      תודה.

      מהפה שלך למנהל העיתים :)) 

        23/12/10 13:48:

      צטט: יונת קציר 2010-12-22 15:56:25

      כתיבה חזקה, יפה וכואבת של השלמה.
      יפה כאן הקבלה של המקום הכואב.
      החיבוק.

      _______________________________

      השלמה... זו מילת המפתח.

      שמח על קריאתך.  תודה :) 

        23/12/10 13:47:

      צטט: מיקית 2010-12-22 15:48:38

      שיר יפהפה, על חיבור האני בזמניו השונים, על ברית הצעיר עם המבוגר והחיים עם הזיכרון עד השכחה. אוהבת את הלחמי המילים שעשית בהתאמה לרעיון החיבור הפרטי.
      תודה שדות, מרגש.

      __________________________

      ניסיתי להביא במילים את תחושות התפרים שבין לבין.

      להאיר על הגלימה שעוטפת אותי ואשר איתה אני מהלך, גם אם בדרכלל היא שקופה...

      תודה לך מיקית :)

        23/12/10 13:45:

      צטט: מיסיס H 2010-12-22 13:20:33


      שדותקום, עלו בי הרהורים לגבי עולם החומר ועולם הרוח, האם הם שני עולמות נפרדים ומהי הזיקה ביניהם והאם ברורים הגבולות בין הגוף והנפש.
      אכן. הצללים מהעבר, מתעתעים.

      ______________________

      אני מאמין שיש מפגש מתמיד ביניהם.

      האחד מזין את השני.

      לא יודע אם הם מתעתעים, כנראה שכן, אלא שמה שאני חווה מהם היום הוא מה שהם עבורי.

      לא מה שהם היו פעם... 

      צעיר לנצח
      זה היודע לחבור לכל הזמנים
      בוזמנית....
      :-)*
        22/12/10 15:56:
      כתיבה חזקה, יפה וכואבת של השלמה.
      יפה כאן הקבלה של המקום הכואב.
      החיבוק.
        22/12/10 15:48:
      שיר יפהפה, על חיבור האני בזמניו השונים, על ברית הצעיר עם המבוגר והחיים עם הזיכרון עד השכחה. אוהבת את הלחמי המילים שעשית בהתאמה לרעיון החיבור הפרטי.
      תודה שדות, מרגש.
        22/12/10 13:20:

      שדותקום, עלו בי הרהורים לגבי עולם החומר ועולם הרוח, האם הם שני עולמות נפרדים ומהי הזיקה ביניהם והאם ברורים הגבולות בין הגוף והנפש.
      אכן. הצללים מהעבר, מתעתעים.
        22/12/10 10:54:

      צטט: דיוטימה 2010-12-22 08:23:13

      המלחמה השאירה אותי צעיר לכל חיי.
      הכאבים שימרו בי את הגיל ואת התחושה.
      המשפט הזה ממצה חד ונוקב את מצבם של הלומי-קרב.
      מוטו שיכול לשמש כרזה באגף השיקום.

      ריגש אותי לקרוא שלמדת כי

      בדבר הזה אין להיאבק אלא יש לחבק...

      ___________________________________

      זו דרך שמאפשרת להמשיך במציאות, כך לפחות אצלי.

      תודה :) 

        22/12/10 10:52:

      צטט: ruthy 2010-12-22 03:33:23

      צטט: שדותקום 2010-12-22 00:03:40

      צטט: ruthy 2010-12-21 11:33:56

      היום יש פתרונות....כדאי לטפל!
      עץ הבאובב מהנסיך הקטן....

      _____________________

      כן, אניודע...

      לא רותי זה לא העץ מהנסיך הקטן.

      הוא פחד שהעץ ירסק את כוכבו הפעוט.

      העץ שלי, אני מאמין, מעניק חיים ממעמקי גילו המופלג.

       

      כדאי לחזור למציאות שדות!

      _____________________________

      הו כן! 

        22/12/10 08:23:

      המלחמה השאירה אותי צעיר לכל חיי.
      הכאבים שימרו בי את הגיל ואת התחושה.
      המשפט הזה ממצה חד ונוקב את מצבם של הלומי-קרב.
      מוטו שיכול לשמש כרזה באגף השיקום.

      ריגש אותי לקרוא שלמדת כי

      בדבר הזה אין להיאבק אלא יש לחבק...

        22/12/10 03:33:

      צטט: שדותקום 2010-12-22 00:03:40

      צטט: ruthy 2010-12-21 11:33:56

      היום יש פתרונות....כדאי לטפל!
      עץ הבאובב מהנסיך הקטן....

      _____________________

      כן, אניודע...

      לא רותי זה לא העץ מהנסיך הקטן.

      הוא פחד שהעץ ירסק את כוכבו הפעוט.

      העץ שלי, אני מאמין, מעניק חיים ממעמקי גילו המופלג.

       

      כדאי לחזור למציאות שדות!

        22/12/10 00:07:

      צטט: ashorer 2010-12-21 17:03:21

      אנימביט בו בצעיר שבי.
      הוא מביט בי בזקן שאנבדרך להיות.

      הצללים האלה שאינם מרפים

      ________________________________

      הם מתעוררים לעיתים לחיים.

      ולפעמים, כמו בלילה הזה, אני מצליח לראות את המפגש... 

        22/12/10 00:06:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2010-12-21 14:18:21

      *

      _________________

      תודה רונית שכיכבתני :) 

        22/12/10 00:05:

      צטט: debie30 2010-12-21 14:13:52

      המלחמה השאירה אותי צעיר לכל חיי.
      הכאבים שימרו בי את הגיל ואת התחושה.

      אנימביט בו בצעיר שבי.
      הוא מביט בי בזקן שאנבדרך להיות.

      העברת היטב את התחושה .
      יש דברים שחדותם מתקיימת לאורך שנים.

      הזמן חסר השפעה על אותן תחושות.

      דבי

      _____________________________

      כך הוא כאשר משהו קופא בך בגיל צעיר.

      הוא מלווה אותך לכל זמן חייך... בכל גיל... 

        22/12/10 00:03:

      צטט: ruthy 2010-12-21 11:33:56

      היום יש פתרונות....כדאי לטפל!
      עץ הבאובב מהנסיך הקטן....

      _____________________

      כן, אניודע...

      לא רותי זה לא העץ מהנסיך הקטן.

      הוא פחד שהעץ ירסק את כוכבו הפעוט.

      העץ שלי, אני מאמין, מעניק חיים ממעמקי גילו המופלג.

        22/12/10 00:00:

      צטט: לי ע 2010-12-21 11:15:34

      החיבוק שכתבת בסוף נשאר אתי עם הרבה כוח טוב ובאתי לקרוא שוב ועכשיו גם נשאר אתי מאוד "אלטרואיסט הנפש" - דרך אחרת להגיד אלטר-אגו, אבל שיש בה כל כך הרבה טוב, וכל כך הרבה נפש... וזה מה שאתה יודע להפיח בעולם ובכל הקורות אותך...

      ________________________

      אני לא טוב בכינויים מתורת הנפש.

      אני מנסה לזהות את המתחולל בי ולהיות.. רק להיות.

      לפעמים, כמו הפעם זה הצליח לי...

      תודה לך לי  

        21/12/10 23:58:

      צטט: wishingwell 2010-12-21 10:00:40


      לעיתים ההרהורים שלפני השינה מרחיקים לכת יותר מהחלומות עצמם.

      רותי.

      __________________________

      כן רותי, יש שם תפר דק שמאפשר ראייה לעומק מפגשים מהסוג האמיתי.

      תודה לך 

        21/12/10 23:57:

      צטט: netrider 2010-12-21 09:54:46

      מהכתבים שעושים לי לדמום.
      בהירות ראייתך ויופי כתיבתך.
      תודה

      ___________________________

      תודה לך איש שקראת והזדהית 

        21/12/10 23:56:

      צטט: אביה אחת 2010-12-21 09:11:19

      שדותקום

      להשאר צעיר לנצח
      מקסים שירך - מותיר הרהורים גם בי
      השירים שלך מרגשים אותי כל כך
      לך התודה ושבוע נפלא

      אנימביט בו בצעיר שבי.
      הוא מביט בי בזקן שאנבדרך להיות.

      ________________________________

      תודה לך אביה על הקריאה וההדגשה :) 

        21/12/10 23:34:

      צטט: dafone 2010-12-21 08:42:44

      כואב. מכאיב.
      שלם בדרכו הלא מושלמת.

      ___________________________

      זה המפגש הזה.

      למרות שהכאב מבוטא כאן בשקט, מלחים רגשות לאחד.

      למעין שלם שכזה...  

        21/12/10 23:32:

      צטט: לי ע 2010-12-21 07:05:26

      אתה מדהים. האירוניה הזו שב"צעיר לנצח", שזה נצח של כאב ושל פציעה, יכלה להילקח למקום של מרירות, ולא, אצלך היא נלקחת למקום של חיבוק ושל עושר (אני קיבלתי גם תחושה של עושר מהמפגש בין שני ה'אני'). כי אתה מדהים. וגם העץ. זה באובב?

      ________________________________

      באובב אהובי, וודאי...

      המרמור הוא האפשרות הראשונה.

      הוא הסמבטיון שחייבים לחצות.

      טוב שיש שבת שהוא שוקט...

      תודה לך על קריאה שכזו :))

        21/12/10 23:30:

      צטט: כנרתשלי 2010-12-21 00:51:54

      (עץ בשדות. מצמיח אתה, גם מתוך שינה) תודה

      ______________________

      עצים תמיד גדלים בלילה :))

        21/12/10 23:29:

      צטט: צבע השרב 2010-12-20 23:47:41

      אתה כותב כמו העץ שבתמונה

      התרגשתי מכל מילה


      תודה איש. צ"ה

      _______________________

      אני מאוד אוהב את המעט שאני זוכה מעץ הבאובב שבדמי.

      תודה לך צ"ה :)) 

        21/12/10 23:28:

      צטט: דן ספרי 2010-12-20 23:43:19

      כתיבה מרתקת וכנה - אהבתי.

      ___________________________

      תודה לך דן :) 

        21/12/10 23:23:

      צטט: הלנה היפה 2010-12-20 22:50:03

      שדות, אני מעט פזורת דעת הערב, אשוב לקרוא מחר. בינתיים (כל זמן שיש) *
      לאה

      ______________________________

      תודה שכיכבתני :) 

        21/12/10 23:22:

      צטט: דור-ים 2010-12-20 22:47:47

      כשנרדמים בחיבוק -

      כואב פחות. הרבה פחות.

      _______________________

      הו כן... תודה :)) 

        21/12/10 17:03:
      אנימביט בו בצעיר שבי.
      הוא מביט בי בזקן שאנבדרך להיות.

      הצללים האלה שאינם מרפים
        21/12/10 14:18:
      *
        21/12/10 14:13:

      המלחמה השאירה אותי צעיר לכל חיי.
      הכאבים שימרו בי את הגיל ואת התחושה.

      אנימביט בו בצעיר שבי.
      הוא מביט בי בזקן שאנבדרך להיות.

      העברת היטב את התחושה .
      יש דברים שחדותם מתקיימת לאורך שנים.

      הזמן חסר השפעה על אותן תחושות.

      דבי

        21/12/10 11:33:
      היום יש פתרונות....כדאי לטפל!
      עץ הבאובב מהנסיך הקטן....
        21/12/10 11:15:
      החיבוק שכתבת בסוף נשאר אתי עם הרבה כוח טוב ובאתי לקרוא שוב ועכשיו גם נשאר אתי מאוד "אלטרואיסט הנפש" - דרך אחרת להגיד אלטר-אגו, אבל שיש בה כל כך הרבה טוב, וכל כך הרבה נפש... וזה מה שאתה יודע להפיח בעולם ובכל הקורות אותך...
        21/12/10 10:00:

      לעיתים ההרהורים שלפני השינה מרחיקים לכת יותר מהחלומות עצמם.

      רותי.
        21/12/10 09:54:
      מהכתבים שעושים לי לדמום.
      בהירות ראייתך ויופי כתיבתך.
      תודה
        21/12/10 09:11:
      שדותקום

      להשאר צעיר לנצח
      מקסים שירך - מותיר הרהורים גם בי
      השירים שלך מרגשים אותי כל כך
      לך התודה ושבוע נפלא

      אנימביט בו בצעיר שבי.
      הוא מביט בי בזקן שאנבדרך להיות.
        21/12/10 08:42:
      כואב. מכאיב.
      שלם בדרכו הלא מושלמת.
        21/12/10 07:05:
      אתה מדהים. האירוניה הזו שב"צעיר לנצח", שזה נצח של כאב ושל פציעה, יכלה להילקח למקום של מרירות, ולא, אצלך היא נלקחת למקום של חיבוק ושל עושר (אני קיבלתי גם תחושה של עושר מהמפגש בין שני ה'אני'). כי אתה מדהים. וגם העץ. זה באובב?
        21/12/10 00:51:
      (עץ בשדות. מצמיח אתה, גם מתוך שינה) תודה
        20/12/10 23:47:

      אתה כותב כמו העץ שבתמונה

      התרגשתי מכל מילה


      תודה איש. צ"ה

        20/12/10 23:43:
      כתיבה מרתקת וכנה - אהבתי.
        20/12/10 22:50:
      שדות, אני מעט פזורת דעת הערב, אשוב לקרוא מחר. בינתיים (כל זמן שיש) *
      לאה
        20/12/10 22:47:
      כשנרדמים בחיבוק -

      כואב פחות. הרבה פחות.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      שדותקום
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין