בס"ד                                                                                           29.07.09

מלחמת קיום...

משה את מוחמד מגדולי הנביאים, של היהודים והמוסלמים, שהם בני אברהם אבינו,

המה קבעו שמפגש היבשות, אפריקה, אסיה ואירופה, על ציר המסחר, זה המקום,

שם יישבו בני ישראל, כפי שהבטיח אלוקים, לאברהם, ליצחק וליעקב. וכפי שמצוטט

בקוראן בקשר לכוחו ההרואי של אלוקים בסייעו לשחרור ולמעבר בני ישראל ממצרים,

עת בקע ים סוף, בדרך לארץ המובטחת, ככתוב במספר מקומות גם בקוראן.

ראו נא, כיצד נראית המדינה  בפריסת התמונות, מהאוניברסיטה בחיפה, מגדלי נתניה

וממגדל אביב בר"ג, צפונה, דרומה.  בעין בלתי מזויינת, אנו צופים במרבית אוכלוסיית

ישראל (כ- 6 מתוך 7 מיליון תושבים),  בקטע שבין שלושת הנקודות, 90 ק"מ בלבד.

כאשר מנתניה לטול כרם, ישנם רק 20 ק"מ.

שיטחה של ישראל הוא כפרומיל מכלל שטחם של מדינות ערב.

האוכלוסיה היהודית מהווה בס"ה  כ 5 פרומיל מסך ערביי העולם.

רבותי, יש כאן ציווי דתי, היסטורי, לקיום היהודים בא"י,  "חיו ותנו לחיות".

לנו אין אופציה ומדינה אחרת, בה בשעה, שעבור ערבי פלסטינאי, הכל פתוח.

די לבכיינות ולניצול, אין לערבים הפלסטינאים כבוד לדגל ואין הם מכירים בקיומה

של מדינה יהודית בא"י. הם רוצים את "הכל", וממשיכים בלוחמנות, עד להשגת

מטרתם: - מיגורנו, חיסולנו.

הם הוכיחו חוסר נאמנות למדינה, והם יורקים לבאר שממנה הם שותים.

מטרתם העיקרית היא, החלשת מדינתנו בפצצה הדמוגרפית ובאינתיפדות,

כאשר הם מחפשים אותנו, בשיתוף שאר מדינות ערב, כדי לתפוס אותנו עם

המכנסיים למטה, (כדוגמת מלחמת יום כיפור).

הרצל ובן גוריון ראו בחזונם, מדינה, שתחת כנפיה יתקבצו היהודים מכל

הגלויות השונות, שהיו לתנועה, ללא מדינה, ללא צבא וללא ביטחון. ואכן נפתחו

השערים בא"י לכל יהודי התפוצות באשר הם וקמה מדינה לתפארת, הנותנת הגנה

ביטחון, תרבות ויצירה.  בד בבד, הם חשבו, שיש לתת למיעוט הערבי הזדמנות

לשוויון זכויות בפועל, ללא הבדל, דת, מין, או גזע.

במשך הזמן, ולאחר ביטול הממשל הצבאי ב 1966, כאשר הגיע לעוצמות כלכליות

ושיפור משמעותי ברמת החיים, תפס המיעוט הערבי, ביטחון יתר, ופועל בעזרת

משכיליו המתוחכמים  שעובדים בשוק-שחור, בין מגזריו, על מנת ליצור אוטונומיות

מוסלמיות, בדרך לפירוק מדינת ישראל.

במקום לנצל את הקידמה, ההתפתחות, רכישת השכלה וידע, כדי ליצור כאן,

"שבת אחים גם יחד",

יחסי שכנות, בהרמוניה ובאחוות עמים, מתעלים הערבים היושבים בציון לדרך

חתחתים, לדרך השלילה בזדון, דרך של אין מוצא, דרך חסומה, ללא פתרון

ופריצת דרך לשלום אמיתי.

האם בני דודינו הערבים בכלל רוצים שלום ? ? ?

יש להם נציגות קיצונית בכנסת והם מגובים ע"י "יפי נפש" מהשמאל הקיצוני,

מהתקשורת, מבתי המשפט, מדינות ערב ולרבות ממנהיגי מדינות המערב.

לאחר כל כך הרבה שנים, הם עדיין מגדירים את עצמם כערבים פלסטינאים,

ולא כערבים ישראלים.

הם מנסים לאחוז את המקל משני הקצוות, ונהנים משני העולמות.

האם החלום של הרצל ובן גוריון, התנפץ ?

זה הזמן לשנות מדיניות, ולהקדים תרופה למכה. יש לראות את הנולד ולפעול בהתאם.

אנחנו בני חלוף, אבל באחריותנו וחובתנו, ההיסטורית, הלאומית, הדתית והמוסרית,

לדאוג לבנינו, נכדינו

ולהמשך עתיד הדורות הבאים בא"י, היא מדינת היהודים.

                                                                                   כל הזכויות שמורות

 (3)...                                                                    Comeback97@gmail.com