|אביגדור ליברמן מקדם גיור|האריתראים מקדמים אזרחות| עוד עניינים: בוז'י הרצוג, אביגדור ליברמן, בנימין בן אליעזר, מיכאל בן ארי, דני דנון, אהרון חלויה|

סופת הגיור

1) קריאה נרגשת, לפרקליטות, ליועץ המשפטי לממשלה, לעמותות הדורשות מנהל תקין, ולכל העוסקים במלאכת הצדק. אנא מכם, תעצרו, תעמדו, צרו נשק, הבא נמתין לזמן-מה עם כל החגיגה הגדולה המוכנה. הבא, נחזיר את השמפניות לארונות. לא לנצח חלילה. רק לכמה שנים. הניחו לאביגדור ליברמן. הניחו לו חופשי ונינוח. תעטפוהו בפשתן, הניחוהו בקופסה שמורה. שמרו עליו מכל משמר. כן, כן, כמו ששומרים על אתרוג. זה משהו לאומי. זו הזדמנות שלא בהכרח תשוב. וחבל לפספס הזדמנות היסטורית בגלל כמה שחיתויות שליברמן יוכל לשלם עליהם כלא גם בעוד כמה שנים, כשהמדינה כבר תסחט ממנו את סגולותיו. השבוע, ליברמן הפגין יכולת פרלמנטארית, ביצועית ופוליטית שלא זכורה במשכן הכנסת מאז ימי אריק שרון. הוא רצה גיור, הוא סימן גיור, הוא אימץ את הצעתו של בן סיעתו דוד רותם בדבר פיצול מערכת הגיור במדינת ישראל. ומהשנייה שהוא החליט, לא היה ניתן להניע אותו. בשום דרך. הוא חידד את זוג העיניים המוכרות שלו לעבר המטרה, וגייס את כל העורמה, הניסיון, הקשיחות, הביצועיסטיות והממולחות שלו לעבר המטרה. והוא לא נח, ולא שקט, עד שראה את הקריאה הטרומית של החוק עוברת. כעת, החרדים מעוניינים למסמס את החוק בוועדות הכנסת. זכור? גם אורלב ישב בממשלה אחרי שאישרה את תוכנית ההינתקות כדי 'להשפיע מבפנים'. ובכך הוא שימש לממשלה גלגל ביניים עד שהעסק יבשיל לכניסת החרדים. ורק אז הוא פרש. היום, שוב, החרדים נמצאים באותה עמדה. הם מעוניינים מבפנים למסמס את החוק, אבל בינתיים, סיפור הגיורים הצבאים צובר תאוצה, וניחוח של מלחמת קרדיטים מתחיל לרחף באוויר, ביבי כבר הצטלם עם חיילים מגוירים, קדימה כבר מתחילה לאמץ את חוק הגיור כאילו לוליה (יחד עם ליברמן. כמובן, כמובן...) החוק לא היה, משום שביבי המגומגם והפחדן, שלא העיז לנקוט עמדה וצד, היה דוחה וחוזר ודוחה את החוק עד בוש. והנה לממשלה הזדמנות למצות את הפריים-טיים עם החרדים, ומיד כשהם יפרשו, הממשלה תבקש רשת ביטחון למען חוק הגיור מהאופוזיציה. והחרדים שוכחים, שמה שנכון בכל חוק, שניתן למסמסו בוועדות ובזמן, לא נכון בפוליטיקאים מהזן של ליברמן ושרון.

2) אז למה לרדת לליברמן מהווריד. זהו זה. בגלל שאחרי יכולות כה מזהירות של אביגדור ליברמן בחוק הגיור. יש לנו סוף סוף מנהיג שיביא סוף לאי-וודאות בנושאי הגבולות של המדינה. ויסגור אחת ולתמיד את הגבול הסופי של המדינה. אז הוא יעביר לשליטת פלסטין כמה ערים ישראליות-ערביות? נו. מחיר לא מי-יודע-מה גבוה. מה גם ששמירת הרוב היהודי במדינת ישראל הוא חלק מרכזי במצע השמאל. הזדמנות חד-פעמית שכזו, לעשות סדר בגבולות של המדינה, לא נראה שכדאי לפספס בגלל כמה דולרים ממרטין שלאף. זה לא שווה את זה. ולעניינו, החרדים, אילו ליברמן יידע שהתיקים הפליליים שלו מחוסנים. והדרך שהוא פילס אותה בעמל רב להנהגת הימין פתוחה. הוא ייזנח את העניינים החברתיים שהוא עסוק בהם היום, גיור, ברית זוגיות, ושאר שטויות והבלים (נושאים שלא מספקים אליבי ליום פקודה כשאתה עומד למבחן לראשות הממשלה) ולחרדים הישועה.

3) והיכן, לפי דעתי, החרדים הפסידו בכל סיפור הגיור? בכך שהחרדים היו, ועדיין, נאיביים. הם חושבים שהמקום עם ההשפעה הגדולה ביותר במדינה הוא הכנסת. זה נכון. אבל לקשת מצומצמת מאוד של נושאים. בנושאים אזרחיים כמו חוק הגיור, ברית הזוגיות, התבוללות, צביון השבת של מדינת ישראל, ושאר העניינים האזרחיים. חוקי המדינה הם לא יותר מהמלצות נדושות חסרות-חן. עם ישראל, אינו מכיר את חברי הכנסת, ובוודאי שלא את חוקיה. הכנסת על חוקיה, הם לכל היותר חומרי לימוד מרגיזים באזרחות. עם ישראל מכור לריאלטי. עם ישראל מעריץ סלבס. עם ישראל אוהב חיים יפים וטובים. זה מה שמעניין את העם. הציבור החרדי מעולם לא היה שם. הוא לא הצליח להשתחל לתודעת העם. והעם לא מעריך את הפעילות החרדית. הוא לא חושב שהחרדים הם אלו ששומרים על 'טוהר העם'. היום, הם אפילו רואים בדאגת החרדים לשלום יהדות בניהם 'מעשי גזעני ושתלתני'. ככה הם רואים את זה. מה לעשות, לאונרדו דקאפריו, הגיע כאן לפני זמן לא רב לארץ, הוא זכה לכבוד כה גדול, יותר מזה של ראש ממשלת איטליה ונשיא צרפת, רק במעט פחות מזה של נשיא ארה"ב. מיהו? סך הכל קתולי אנטישמי. אז מה יחוסו? שהוא עומד להינשא, עם ישראלית יהודיה. וכל התקשורת לא די שאינה רואה שום פגם בעניין של נישואי התערובת. היא אף עוקבת בדריכות כבר כמה שנים אחרי הזוג. מה יעשה הישראלי ולא יחטא? יארגנו לו חוקים? יעשו לו רבנות? רבנות צבאית? זה כבר לא יעזור! הפסדנו את אפקט תדמית העזרה שלנו בעם! לא נוכל, לפי דעתי, לעצור את שטף ההתבוללות שמתחיל לשטוף את הארץ הזו - בעזרת חוקים. זו מלחמת יום האתמול. אנו חייבים לשנות פאזה כדי לעזור לאחינו.

4) ש"ס. מי זוכר מי הקים את ש"ס? הרב עובדיה? הרב שך? יחזקאל סחייק? הרב פרץ? אריה דרעי? מי הקים את התנועה (מפלגה) הזו? ובכן, האיש שהקים את ש"ס (ובדגש, הקים!!) הוא לא אחר מהח"כ האלמוני של ש"ס 'ניסים זאב' שמו. ההוא שמוכר מהתבטאויותיו המתלהמות. הוא הקים את ש"ס. איך? ובכן, זה היה בראשית שנות השמונים. המוסדות החרדיים בירושלים נשלטו על ידי משפחה אחת, שמה היה במקרה פורוש. בני עדות המזרח הרגישו שנעשה להם עוול, ואין זה משנה באיזו רמה, אבל עוול. במערכת בחירות המוניציפאלית, יהדות התורה, הציגה את מועמדה לסגנות ראשות העיר, לא אחר מאשר איש משפחת פורוש. מאיר שמו. התקוממו כמה הורים מזרחיים, בראשותו של ההורה ניסים זאב, והתחילו להתמרמר. באופן טבעי הם החליטו להיפרד מהאבא הגדול 'אגודת ישראל'. ולהיות עצמאים, כדי לעזור לעצמם בנושאי חינוך. הם ארגנו כינוס בבית כנסת ברחוב אלפנדרי בירושלים, שם ישבו רבנים וחכמים מהעדה הספרדית מכל ירושלים הגדולה, הם הציתו להבה. הם החליטו לסיים את העוול שנעשה להם, והתמודדו פוליטית באופן עצמאי לעירייה. זה היה קמפיין מלוכלך ביותר, לכלוכים קשים על משפחת פורוש. על קריית הילד, על מלון המרכז, ושאר הזבל שכולנו מכירים היטב. ההתארגנות קרמה עור וגידים והם נכנסו לעירייה, וכל השאר היסטוריה. הרב שך חיבק את התנועה ואימצה אל לבבו, הרב עובדיה הפך להיות (עד ממשלת רבין-דרעי) למנהיג ת"פ של הרב שך. לאחר מיכן הוא הפך לבד להיות מנהיג. עד שהיום הוא האיש עם ההשפעה הגדולה ביותר בפוליטיקה הישראלית בעשור האחרון. היכן היה הרב עובדיה יוסף בהקמת ש"ס-ירושלים? ובכן, הוא היה אחד הרבנים שהיו בכינוס ברחוב אלפנדרי. הוא ישב בצידו של שולחן הכבוד. הוא לא רצה לבלוט. הוא לא רצה לאמץ את תנועת המרי הטריה אל חיקו. הוא לא היה בטוח שזרעיה ינבטו. הרב עובדיה כבר היה כעוס על אגודת ישראל. זאת בשל הזמנתו לכהן כחבר במועצת גדולי התורה, אולם עם הגיעו לישיבת מועצת גדולי התורה שהתקיימה בתל-אביב הוא חש כי לא מכבדים את נוכחותו ומדברים ביידיש. ומאז הוא עזב ולא שב. אולם, באותה תקופה, בה קמה התנועה החדשה ש"ס. הרב עובדיה היה עסוק בכל המרץ בבדיקת השטח בעולם. הוא חפץ להקים מוסד גרנדיוזי של רבנות שתתחרה ברבנות של מדינת ישראל. הוא הסתובב בעולם, ובכל מקום שהגיע, כיסי עשרי העם נפתחו, העם נדחף בחצרו, וכבוד מלכים, מאן מלכי? רבנן, היה מלווה אותו לאן שצעד, ומי יודע? אולי לולי הצלחתה הכבירה של ש"ס הוא היה היום המקביל של האפיפיור. השבוע, כשהרבנות של מדינת ישראל הפכה להיות צחוק אחד גדול. אולי הגיע העת להפיח רוח חיים ברעיון הישן, ולאגד עשרות אלפי רבנים אורתודוקסים, ועוד כמה אלפי רבנים קונסרבטיבים בעלי נטייה אורתודוקסית בענייני ליבה (כמו גיור ונישואין) ולהקים מוסד ענק שיתחרה במדינה על רבנותה ורבנותה הצבאית. אולי.

סופת המסתננים

יש לי רעיון נפלא להפגנה. הפגנה שבא כל העצורים בהווה ובדימוס יארגנו נגד מדינת ישראל. וכי באיזו זכות מדינת ישראל עוצרת אנשים. שלא לדבר על כך שלעיתים, המדינה, פשוט, לא פחות ולא יותר, כולאת אזרחים בבתי כלא. איזה היגיון יש מאחורי ענישה. כולם אנשים שווים. כולם שווי זכויות. למה שפלוני יישב בכלא בעוד שראש הממשלה, למשל, יסתובב חופשי. מה יהודים לא זוכרים שסביהם נכלאו בבתי כלא סובייטים, ספרדים ופולנים. איך הם מעיזים לעולל את הדבר הזה לאחרים. וכי בגלל שפלוני עבר על החוק השתנה סל זכויותיו? זה בדיוק ההיגיון שעומד מאחורי ההפגנה שמתכוונים מסתננים אריתראים להפגין נגד ממשלת ישראל. הסתנן לארץ איזה עו"ד אריתראי שהתחיל להתארגן לקראת הפגנה והתארגנות מול הממשלה כדי לקבל זכויות. כמו כן, בשבוע החולף הארגונים לזכויות אדם הביאו באוטובוסים מסתננים סודנים ואריתראים לתל אביב, בהפגנה לדרישה למען זכויות העבריינים המסתננים. בתמונה של האירוע ב'מעריב' היו נראים סודנים ואריתראים מחזיקים שלטים ועליהם כתוב "מסתנן תקרא לסבתא שלך". רק נזכיר, הפגנה דומה נערכה לפני כמה שנים בקהיר, שם כוחות הביטחון ירו ללא הבחנה והרגו עשרות. ובכן, כדאי להכיר את העובדות על מנת לקבל פרספקטיבה על סיפור המסתננים. יש בארץ שני סוגי מסתננים. סוג אחד, סודנים, אלו אנשים מדרום סודן. סודן, היא מדינה גדולה, ורובה מוסלמית (הדת העיקרית ששולטת ביבשת השחורה היא הקתולית. אפריקה היא יותר קתולית מאירופה. היא אפילו יותר נוצרית מאירופה) בדרום סודן יש חבל ארץ ובו הדת היא נוצרית בעיקרה. המחוז רוצה עצמאות. הוא רוצה לנהל אורח חיים נוצרי ללא תלות בסודן הגדולה, המוסלמית. בדרום יש כבר פרלמנט, צבא, מוסדות וכל תשתית הנדרשת להקמת מדינה. ובעוד פחות מחודש עומד להתקיים משאל עם בסודן בדבר עצמאותה של הדרום. הסודנים סופרים ימים, שעות ודקות. הם ממתינים ומייחלים לרגע בו ייפרדו שתי המדינות זו איסלמית וזו נוצרית. אלפי סודנים רוצים להיות שם ברגע הזה. הרגע הגדול אליו הם מייחלים מזה יותר מחמישה עשורים, של דם, יזע ודמעות. לשם הוחזרו מאות הסודנים שהוחזרו השבוע. אגב, בן דרור ימיני מספר כי בשנים האחרונות שבו לארצם קרוב לשלושה מיליוני סודנים גולים. סוג השני של המסתננים, אלו אריתראים. אלו ברחו מהמדינה בה שולטת דיקטטורה שלטונית, המדכאת את אזרחיה. משהו שאינו חמור בהרבה מזה שנעשה בצפון קוראה, איראן או סעודיה. בניגוד לסודנים, הם מוסלמים, והעינויים שהם נחלת הסודנים בסיני פוסחים עליהם. הסודנים מעונים עקב היותם נוצרים. ואילו האריתראים שהם 'משלהם', משל הבדואים בסיני. הם מדלגים על העינויים. אלו, האריתראים, הם פרימיטיביים. הם אינם יודעים אנגלית כמו הסודנים. והם יהוו בעיה קשה למדינת ישראל בתקופה הקרובה. בסודן, העניינים נראים כמגיעים לידי סיום. וגם המעבר הקשה של הסודנים בסיני הרתיע רבים. אולם האריתראים, אינם אנשי-עבודה כמו הסודנים. הם פרימיטיביים כמו כן הם גונבים ומזיקים לכל הנקרא את דרכם (בלי הכללות. כנראה, שלא כולם כך) אלו, האריתראים הם כנראה יזרמו לכאן עוד עוד ועוד. והסיכוי שהם יוטמעו בין מוסלמיי המקום ויהפכו ביום מן הימים להיות נזק בטחוני לישראל הוא גבוה. להערכתי, בעיית פליטי אפריקה הינה בעיית העולם החופשי המערבי. מול דיכוי כה גדול של ממשלים פרימיטיבים באפריקה, ותקשורת מפותחת המראה לאחרוני נידחי העולם את החיים השבעים במערב, לא ימלט כי מיליוני אפריקנים יזרמו בהמוניהם מדרום לצפון העולם, ובשלב הזה אינני רואה שום אפשרות לעצור את התופעה. העולם החופשי חתום על אמנות טיפשיות דוגמת אמנת ז'נווה, ואמנת רומה. אלו אמנות שכבלו את ידי העולם החופשי מול תופעת העוני והדיכוי של היבשת השחורה המייצאות אפריקנים לכל חלקי העולם החופשי. מעניין יהיה לראות איך העולם יגיב לתופעה (הערכה: שואה נוספת).

סיכום קצר

ועוד כמה הערות על חדשות השבוע:

1) הכתב גדעון אלון עשה כתבה מעניינת על מקורם של הכינויים של הפוליטיקאים. בוז'י הרצוג זהו תערובת של כיוניי חיבה בעברית וצרפתית. מעניין, יש בממשלה שר שיש לו רקע בצרפתית ועוד לא הוציאו מליברמן את האחריות על היחסים עם צרפת.

2) בכתבה הנ"ל סופר כי פואד ואיווט הם שמם האמיתי, וכי בנימין ואביגדור הם כינויים. מעניין שאנשים מחוספסים זכו לכינויים מחוספסים.

3) יוסי אליטוב מעדכן בכתבתו השבועית כי ליצמן נעדר מישיבות הסיעה של יהדות התורה. עוד הוא מספר, כי הפוליטיקאי היחיד שהוא מעריץ הוא גפני. ליצמן נראה מפוהק מאוד. ועם כל חסרונותיו הנודעות, מדובר באיבוד אחד הכוחות הטובים ביותר של פוליטיקאי חרדי בישראל, וחבל. כל זמן שהוא בכנסת יש למצות ממנו את הדברים הטובים ולהותיר למוזס את העיסוק בפרוות.

4) מיכאל בן ארי, דווח בתקשורת, כי הוא מעוניין לשכן מסתננים בצפון תל-אביב. אני מאוד מקווה שזו הקדנציה האחרונה ש'נזכה' לכאלו חוכמות מפוליטיקאי ישראלי. פשוט עוד קדנציה אחת עם חוכמות שכאלו ונתבייש לשוחח עם הפילוסוף הצרפתי-יהודי ברנר אנרי לוי. הוא ייראה כזה טיפש ליד חכמתו של הפרלמנט הישראלי.

5) דני דנון ח"כ אלמוני מאחורי המליאה, שלח מכתב לארדואן ובו הוא התנצל על שלא הרגו מספיק טורקים במשט. מה פתאום היום? יש לי תחושה שהוא שלח את זה כבר אז בימי המשט, כי הרי לא נחשוד בח"כ במדינת ישראל שהוא שלח מכתב ללא שום קשר וללא שום כיוון. אז כנראה הוא שלח את זה אז כשזה היה רלוונטי. אלא שהמסמך לא עניין את וויקליקס. אז הוא נאלץ לחושפו בעצמו. זה לא נגד ארדואן זה נגד אסנג'.

6) חלויה, מח"ט בצה"ל, יבב על קיצור שירותם של הלוחמים מההסדר. הוא החמיא להם, הוא אמר שהם מצטיינים, אלא שלא כלכלי להחזיק מסלול כזה. מיד פרץ עצבים פרץ לעברו מצד הימין. אז ראשית, כולי הערכה על פועלם האדיר של בני ההסדר. כולי אימה וייראה מול אותם לוחמים אמיצים שמקריבים את חייהם למען בטחוני. ללא שמץ ציניות, אין גבול להכרת הטוב שאני חש כלפיהם. אולם, משהו לא טוב עובר על הקבוצה הזו. תחילה הם רגמו את גולדסטון. כשפרקליטות הצבאית העמידה לדין הם רגמו את אביחי מנדלבליט. והיום אל"מ חלויה. אולי כדאי לבלום את ההקצנה?