הגעתי למסקנה שמאז שאני עם החבר הנוכחי אני כותבת פחות ועושה יותר...

ככה יצא שלא כתבתי בבלוג שלי הרבה חודשים. זה לא שלא קרה כלום, הפסקתי לחשוב או להגיב אלא פשוט שלא היה לי זמן או מוזה. עד שהחלטתי על מה ואיך לכתוב כבר קרה דבר נוסף והדבר הקודם כבר לא נראה לי רלוונטי.

את הבלוג הקודם שלי הקדשתי לסבתא שלי , שלחצה עליי תמיד והסבירה את הרציונאל והחשיבות למה לנו לעלות את חיינו על כתב.

ובאמת עכשיו שאני קוראת את הבלוג הקודם אני מבינה שהחיים שלי היו דבש. ומאחלת לעצמי שימשיכו כך גם הלאה.

בעוד חודשיים אני אהיה בת 27 , נשמע מאוד מבוגר. אני מכירה בנות גילי ואפילו פחות שכבר נשואות, עם ילדים, תואר שני, עבודה מסודרת ועוד...

לי אין דבר מזה.

אבל עשיתי מלא דברים שהן לא עשו.

והנה פירוט קצר: שנת השירות, צבא ,טיול של אחרי צבא, טיולים לחו"ל, תואר ראשון , מצאתי חבר , אני גרה לא עם ההורים ויש לי אפילו רכב משלי.  

כל זה לקח לי כמה שנים ולכן אני כבר בת 27 ועוד לא עשיתי הכל.

אבל לא אכפת לי, כי התוכנית הייתה עד גיל 28 להתחתן... אז יש סיכוי שעוד אעמוד בזה.

אני אפילו שמחה על כך. כי אם הייתי עושה כבר את הכל מה היה הטעם להמשיך לחיות???

 אני מודה לכל מי שלוקח יד בדבר ומכוון אותי אל המקומות הנכונים, גם אם הם רחוקים, ונותן לי להכיר את האנשים הנכונים...

 אני חושבת שכדאי לשלב בין כייף לקריירה כל עד אפשר. להיות אמא עוד יהיה לי הרבה זמן.

בקרוב אתחיל את לימודי התעודה להוראה אחזור שוב להיות בסטטוס סטודנטית. אני מאוד מחכה לזה. פשוט לא להאמין שמתגעגעים לרגע שכזה... ולחשוב שהמרצים שלנו כל הזמן אמרו "אתם עוד תתגעגעו..." ואנחנו לא האמנו.

אני חושבת שלפעמים פשוט צריך לקחת הפסקה מדברים שאוהבים כדי להבין כמה הם חסרים לנו ואז לחזור עם כוחות מחודשים.

אני יודעת שזה תופס גם בקטע של אהבה – אבל אני לא מאחלת לי או לכל אחד אחר לאבד מישהו יקר או להיפרד ממנו לרגע כדי להעריך מחדש.

חבר שלי קיבל הצעה לשליחות לחו"ל של 9 חודשים. בהתחלה התלהבתי ואמרתי לו שאם גם אני נוסעת איתו אז נוסעים ואם לא אז לא. כי לא אעמוד במרחק הזה, וברור לו שגם הוא לא.

אין ספק שלעזוב את הארץ לכל כך הרבה זמן יש השלכות וכנראה שנחזור מחוזקים יותר וקשורים יותר לארץ ישראל.

אחר כך ההתלהבות ירדה , התחלתי להיות יותר ריאלית אמרתי מה עם הדירה , עבודה, השפה, מה אעשה שם? מה עם המשפחה החברים...

ואז מצאתי פתרון לכל דבר, ונרגעתי. והבנתי שמדובר פה בהזדמנות חד פעמית. ושאני רוצה לעשות את זה ומוכנה. ואני די אתבאס אם לא...!

  בעוד עשרה ימים בדיוק, נגמרת לה שנת 2010, עוד עשור עבר. כולם יחגגו בארץ ובעולם את השנה האזרחית הבאה עלינו לטובה.

אני מאחלת לעצמי ליהנות והמון אושר ובריאות (וגם לכם), שלא יהיו עוד מלחמות ואסונות ושנדע רק בשורות טובות.

וששנה הבאה נחגוג את השנה החדשה בחו"ל!!! אמן אמן אמן!!!