חיפשתי איך להתחיל , אבל נראה לי שפשוט אכתוב את זה "in the face" -

אני מאד אוהבת את קמפיין חיש-גד  של גיתם BBDO.

תובנת צרכן אמיתית, אסטרטגיה ברורה, ממוקדת ומבדלת , וכמובן קריאטיב נפלא ומלא הומור.

אוקיי, אז יכלו למתוח את זה בקריאטיב לכיוון קצת יותר קיצוני . אבל זה היופי של הקמפיין - היומיומיות., הפשטות. לפעמים לא צריך להיות מתוחכם כדי להיות חכם.

ולמה אני כל כך מתחברת? כי זה "פגע בי בול בפוני". אני שייכת בדיוק לקבוצת האנשים ששונאים למלא לוטו. ניסיתי, אני עדיין כאן אז אתם מבינים שלא זכיתי. אין לי בעיה להתמודד עם כשלונות או הפסדים. יש לי בעיה קשה עם הציפייה... אני קונה כרטיס וזה כמו כרטיס ל"לה-לה-לנד". שבוע יושב לי בארנק שד ג'יני שיצא מבקבוק נבכי הנפש. הוא מאתגר אותי "נו, מה עושים?  עזבי, זכית, מה עכשיו?". ואני כבר נמצאת בקריבים, בטיול מסביב לעולם עם אהובי, שותים קפה בפנטהאוז המדהים המשקיף אל הים,לוקחים את הפרארי לסיבוב בריביירה. אם מציקים לי בעבודה, קטן עליי, הרי עוד כמה ימים אני הופכת שולחן ולא חוזרת. שבוע שאני לא יכולה להתעלם  מהשד, ולא חשוב כמה אומרים "don't mention the war" ,נכון? כשהשד חי אי אפשר להרוג אותו. ואז...כגודל הציפייה גודל האכזבה. ארמונות מתרסקים מולי באוויר.

לכן אני טיפוס חיש-גד (אפרופו פירגון - הפרסומת אפילו הצליחה להניע אותי לפעולה, מודה שגירדתי מאז כמה כרטיסים) - זה מיידי, על המקום אני יודעת זכיתי/לא זכיתי. הג'יני נשאר בבקבוק. אם זכיתי זה תמיד טוב לחשבון בנק. ותמיד יש פנטזיה קטנה וזמינה שיכולה לעשות לי את היום (כרטיסי טיסה, גרדרובה חדשה, סתם לסגור את המינוס...). ואם לא , אני תמיד יכולה להגיד "יאללא, כולה 50,000 שקל...אפשר לחשוב, זה לא שהפסדתי פה מיליונים".