עצרנו  בתחנת הדלק.  אולי עשרים שנה לא נסעתי בדרך הזו.

אני יכולה להישבע שכאן, במקום הזה,  ניצב פעם הפונדק של ג'ורג'.  אבל ייתכן שאני טועה, קשה לזהות . הפונדק עמד על צלע ההר, מורם מעט מהדרך הראשית , ושביל עפר הוביל אליו. כעת נוספו לדרך  נתיבים רחבים  וביניהם מפרידה חומת בטון. לצד האוטוסטרדה  מתנשאים עמודי מתח גבוה , ואל תחנת הדלק מוביל מחלף אימתני.  למרות  זאת ,נדמה לי שזה המקום.

כן , לא טעיתי.  במעלה הדרך עומד עדיין מגדל המים הישן שבדרך נס שרד את פגעי הבנייה והפיתוח.

הכרתי את הפונדק היטב. במשך שנים נהגנו  לבלות את חופשותינו בצפון, ולפחות פעמיים בשנה חלפנו על פניו .   פעם בדרך לשם, ופעם בדרך חזרה. מעולם  לא החמצנו הזדמנות לעצור, לטעום מהחומוס עם פול שג'ורג' היה מבשל על פתיליות לפי מתכון סודי , ולהתבשם מסיפורי שחרזדה  שלו.

היתה  לג'ורג' פינת ישיבה קבועה בפתח הפונדק, ממנה יכול היה להשקיף אל הדרך הצוללת בתנופה מפותלת אל הגאיות והמישורים משמאלו, ולצפות בה מתאמצת במעלה ההרים מימינו.

בקיץ הצלה סוכת גפנים על הפינה שלו, ובחורף , כשהשירה הגפן את עליה, היה מענג את גופו תחת  קרניה הארוכות של השמש החורפית.

אחרי הפיתה הראשונה,  היה הרעב נבלם, ואת מקומו תופסת אכילה מתונה ומתפנקת. בשלב זה, היה ג'ורג' מפטם את מקטרתו בכוונה רבה, מצטרף אל השולחן שלנו, מוזג לעצמו כוסית ערק, וסיפוריו היו מתבלים את שארית הארוחה, דרך התה המתוק שהיה  מגיש, עם נענע או שיבה, הכל טרי מהגינה.

כישרון גדול היה לג'ורג', ללקט  פיסות מידע  שהיו מנדבים אורחי הפונדק  על מסעותיהם והמקומות הרחוקים  בהם ביקרו , ולאמץ אותן לתודעתו, ולפרום  ולתפור אותן יחד למעשיות קסומות. הוא ידע לספר  על ציד לויתנים לחופי אפריקה, ועל לילות ירח למרגלות הקילימנג'רו, וכה ססגוניים ועשירים היו תיאוריו עד שאף פעם לא ידעת מה אמת, ומה פרי דמיון, ובעצם למי היה אכפת?

באחת הפעמים  בהן עצרנו בפונדק מצאנו את ג'ורג' שרוי בטלטלה.  באותו בוקר ממש הגיעה אליו  מעטפה חתומה בחותם רשמי , ובה הודעה  על הפקעת שטח הפונדק לטובת הרחבתו המתוכננת  של הכביש, והקמתה של  תחנת דלק.

ג'ורג' נשבע שייאבק. " על גופתי המתה יוציאו אותי מכאן" זעם,  ולאחר שנרגע מעט, סיפר לנו , בפעם הראשונה -ללא שכנוע פנימי של ממש, על הפעם בה הותקף על ידי דב לבן בג'ונגלים של ברזיל.

הייתה זו גם הפעם האחרונה.

בפעמים הבאות  מצאנו את  ג'ורג'  מתייסר בסבך של  פקידים ועורכי דין ומודדים ושמאים, ומתענה תחת עולם של  טפסים שצריך היה למלא, ותצהירים ובקשות שהיה צורך לחתום עליהם, וסיפוריו הישנים לא נסבו עוד על  אריות במרחבי הקרח של סיביר, אלא על הקרבות בתחנות הרוח של משרדי הממשלה והבנקים.

סיפר כי הצליח להשיג צו מניעה  כדי לעצור את הריסת הפונדק,  סיפר שסירב לפיצויים הנדיבים שהוצעו לו , ועדיין היה בטוח  בניצחונו.

כל כך היה בטוח, עד שלא ראה את קורות הבטון ומשטחי האספלט שכבשו את הדשאים, וצרו על הפונדק, או את  המכבשים שסבבוהו כמכונות מלחמה אדירות. כל כך היה שקוע במלחמתו, עד שלא שת לבו לתיירים אשר  הדירו רגליהם ומכוניותיהם מהמחסומים והמהומה סביב בניית האוטוסטרדה החדישה. ואיך התחלפו ,  בעובדי מע"ץ ומקורות וחברת החשמל ששתו קפה שחור מתרמוסים שהביאו מהבית .  כל כך עיוור, עד שכל סיפוריו נשתכחו מלבו.

על נצחונו של ג'ורג' קראנו בעיתון.  הוא קיבל  זכיון להפעלת המזנון שבתחנת הדלק, בדיוק במקום בו שכן קודם הפונדק. שמחנו בשבילו, אבל לא הזדמן לנו לראות אותו מאז. הילדים גדלו, יעדי הנופש שלנו השתנו, והזמן חלף.

הבטתי סביבי. במקום בו ניצב פעם השולחן של ג'ורג' ניצבות משאבות הדלק, ואת מקומה של סוכת הגפנים תפסה סככת איסכורית.הנופשים  פינו מקומם לנהגים קצרי רוח  אשר אצים לדרכם מבלי שיש   להם פנאי או חשק  להקשיב לסיפורי מעשיות.

מאחורי הדלפק עומד איש זקן ומשקיף אל המחלף הגדול אשר מסתיר את הדרך הצוללת בתנופה מפותלת אל הגאיות והמישורים מדרום, ומטפסת .במעלה ההרים צפונה.