אנחנו מכירים יותר מ 10 שנים

פעם היינו קרובים ממש

הילד שבנו התחבר. הניצוץ.

אבל הוא הקניט אותי

שנים הוא הכניס לי מתחת לחגורה

כל פעם שניפגשנו.

בקטנה כזה ... עקץ אותי

על דרך החיים שלי.

על מס' הטלפון שמשתנה ... (כשמשנים עבודה)

על האישה שהחלפתי

והוא? הוא היה מר מושלם.

לא באה לו קרחת כמו שלי

יש לו שיער מדהים. גלי כזה.

יש לו עיניים כחולות

ולי רק ירוקות.

יש לו אישה בלונדינית

משפחה לתפארת

עבודה יציבה ומושלמת

ותמיד

הכל בסדר אצלו. הכל דבש.

סיפורים מושלמים על חיי משפחה מושלמים.

ואותי הוא הקניט.

תמיד. תמיד עקץ אותי.

בסוף, זה נמאס לי.

מי הוא? אמרתי לעצמי

באיזו זכות יש לו לבקר אותו? לשפוט אותי?

מה הוא בכלל יודע על החיים שלי?

התנתקנו ל 2/3 שנים

ופתאום נפגשנו אקרעית ברחוב

והרגשתי שמשהו לא בסדר אצלו.

הוא היה מבולבל והעיניים שלו היו כבויות מתמיד.

מלמל משהו, וברח הלאה.

אחרי כמה זמן שמעתי, שהחבילה המושלמת שלו

התפרקה.

העבודה מדשדשת מזה זמן

והוא כבר לא בבית.

מר מושלם, גילה, ותמיד בעצם ידע

שהחיים רחוקים מלהיות מושלמים

אבל הוא בנה לי אחלה מצגת

power point מושלם של חיים 10

ובי, הוא נכנס. ביקר. שפט.

כמה מושלמים כאלה לכאורה מסתובבים בינינו?

כמה "מושלמים" כאלה נראים לנו מהצד

עד שמגלים את כל הבלאגן?

אין דברים מושלמים. אין דברים כאלה.

אין מה לקנא באחרים

ולאחרים אין זכות לשפוט אותנו. לבקר.

מתחת לפני השטח לכל אחד יש את החרא שלו

את הריבים, האכזבות, הכעסים, הפחדים

כל הדברים שמודחקים ואינם מסופרים

תחת כותרת הפוליטיקלי קורקט של החיים

שההורים שלנו ובעיקר התרבות מכרה לנו

ובעיקר הרצון שלנו לאגדות. לקומדיות רומנטיות מושלמות

עם כינורות ברקע, אישה יפה, כסף, מכונית וביגוד ממותג.

לאט לאט או מהר מהר מגלים שהחיים זה לא אגדה

אלא אומץ, כנות, חיפוש, התחרבשות ומציאה.

יש שמגלים את זה בגיל 35 ויש בגיל 55 ויש

שמתים כל החיים

סובלים, אוחלים את החרא בשקט, או פשוט משלימים

וזה גם בסדר.

יש לי אהבה וקבלה לכולם

גם למר מושלם

ל Mr Perfect

שגילה על עצמו, שהוא לא ב 100% מושלם

ומתחיל את המסע שלו בגיל 55.

אין חוקים

אין נכון/לא נכון

וכל הכבוד לו שהחזיק מעמד וניסה והתאמץ 30 שנה.

הוא לא ויתר. אני מעריץ אותו

ועכשיו, הוא יתחיל בחיים חדשים נהדרים

אוטוטו האושר האמיתי והפתיחות פחותת הסבל יאירו לו פנים

והוא יפרח

ממקום שקט יותר. נעים יותר. פחות מבקר/ביקורתי.

כי הוא הבין

הוא קיבל את המכה שלו

חטף

עד שלא חוטפים לא לומדים. לא גדלים. לא מתפתחים.

הוא הפנים (הטמיע), שהחיים, זה לא אגדה.

החיים, זה החיים.

באהבה, ערן.