במהלך כתיבת הרשמונים חטאתי מדי פעם בכתיבת שיר. מכיוון שהעיקר ברשומונים היה סיפורי על הסרטן, חשתי שהשירים נדחקו הצידה. כעת שהרשימונים נערכים לספר באה העת לייחד מקום נפרד לשירים. בחרתי לעלות ראשון דווקא את השיר האחרון שפרסמתי ברשימון.
וְשָׁמַרְתְּ אֶת נִשְׁמָתִי
וְשָׁמַרְתְּ אֶת נִשְׁמָתִי
וְהֵגַנְתְּ עַל גּוּפִי.
כְּפִי שֶׁהִבְטַחַתְּ, קִיַּמְתְּ. יָדַעַתְּ הַרְבֵּה לְפָנַי אֶת הַדֶּרֶךְ,
יָדַעַתְּ הַרְבֵּה לְפָנַי אֶת שֶׁיִּקְרֶה
וְנֶעֱרַכְתְּ וְשָׁמַרְתְּ אֶת נִשְׁמָתִי.
כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ יוֹרֵד לַיָּם
אֲנִי עֲדַיִן מִתְפַּעֵל,
כְּשֶׁהַיָּרֵחַ מָלֵא אֲנִי עֲדַיִן נִפְעַם.
עוֹדֶנִּי מֻקְסָם מִגּוּפֵךְ הֶחָם וְהַלָּבָן,
עוֹדֶנִּי טוֹעֵם אֶת טַעַם בְּשָׂרֵךְ.
וְשָׁמַרְתְּ עַל נִשְׁמָתִי
וְלֹא הִרְפֵּית בַּיָּמִים הַטּוֹבִים
וְלֹא בַּיָּמִים הָרָעִים.
הִשְׁקַעַתְּ אֶת כָּל כֹּחֵךְ,
אֶת כָּל קִסְמֵךְ,
אֶת כָּל מַה שֶׁאַתְּ,
לֹא עַל מְנַת לְקַבֵּל,
אֶלָּא עַל מְנַת לָתֵת
וְשָׁמַרְתְּ אוֹתִי.
וּכְשֶׁנֵּשֵׁב עַל סַפְסָל מוּל יָם
מִבֹּקֶר נְחַכֶּה, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הָאָדֹם
יִטְבֹּל בַּמַּיִם הַכְּחֻלִים.
אַחֲרֵי שֶׁנַּבִּיט לְאָחוֹר וְנִקְרָא עַל הַלְּבָנָה
אֶת הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים.
הָאָחוּז בְּיָדֵךְ
אוֹמֵר לָךְ לְמוּל הַיָּם:
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
בָּאַהֲבָה שֶׁנּוֹלְדָה לִפְנֵי
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים.
אֲנִי שׁוֹמֶרֶת עָלֶיךָ,
אַתְּ לוֹחֶשֶׁת,
אֲנִי יוֹדֵעַ,
מֵשִׁיב אֲנִי.
© כל הזכויות שמורות ל - אביחי קמחי, ירושלים 2010 ניקד והעיר אסי דגני |