כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    החיים בארגון הגדול

    חיים בארגון גדול הם מעניינים ומתסכלים. יש יציבות ופרנסה, אך יש חרדות טפשיות, פחדים לא ברורים ובעיקר תסכול עצום ושחיקה.

    0

    הפוסט השבעים ואחד - כשהטלפון לא צלצל

    26 תגובות   יום רביעי, 22/12/10, 22:03

    ''

     

    כשהטלפון הפסיק לצלצל, היא הבינה שהכול נשאר אותו הדבר.

    שוב הביטה בתיבה. היא הייתה ריקה.

    היא נזכרה בליל אמש. נזכרה וכמו תמיד בכתה.

     

    הוא פגש אותה באחד מאתרי ההיכרויות הרבים שלהם הייתה מנויה. שלח לה הודעת מערכת: "בא לך לוותר על המשחקים ולהתחיל להתקדם?"

    למרות ניסיונה המר, ולמרות שלא פעם נפגעה, היא לא התייאשה. היא כל כך רצתה.

    אפילו תמונה לא העזה לבקש. ביקשה רק שיגיד רק איפה ומתי. היא כבר תגיע, היא תהיה שם בזמן.

     

    באותו היום הייתה מלאה בתקווה. הקדימה את יציאתה מהעבודה וביטלה את הפגישה המתוכננת עם אחותה. בדרכה לביתה עברה בקניון הקרוב וקנתה במיטב כספה חצאית יפיפייה ויקרה, הרבה מעבר ליכולתה. כשהגיעה לביתה עשתה את כל מה שאפשר בשביל להיראות מדהימה.

     

    אורית כרגיל נזפה בה. אמרה לה שהיא כמה רמות מעליו, שהיא פתטית, מעוררת רחמים, ושהכיסופים העלובים שלה הם אלו שמבריחים ממנה את כל מה שהיא באמת רוצה. היא חייכה. הייתה כל כך אופטימית, מלאה בצפייה, בחרה לראות בכל זיק קטן של תיקווה כאילו אלוהים אישית שלח אותו במיוחד בשבילה.

     

    וכמו בכל אותם "ימי הדייטים", היא דמיינה.

    דמיינה איך בתחילת הפגישה היא ייתן לה נשיקה. נשיקה עדינה, בלחי, מהסוג היפה, מהסוג שמעביר הבטחה.

    ואז יביט בה בהתעניינות רבה. יקשיב בשקיקה לכל מה שתאמר: לסיפורים על חבריה מהעבודה, על משפחתה, על אחייניה המדהימים, על תקוותיה לחיים נפלאים, ובעיקר על בשלותה ורצונה העז להקים משפחה.

    ובאמצע הפגישה, לאחר שיבין ש"היא האחת", ציירה בדמיונה כשחיוך מרוח על פרצופה איך יביט לתוך עיניה ובקול שקט יאמר: "את יפה".

    היא עצרה לרגע, הצטמררה מעונג, וחזרה לדמיין את סופה של הפגישה. דמיינה אך אז, לאחר שתבהיר לו שאצלה אין סקס בפגישה הראשונה, תיפרד ממנו בנשיקה סוערת מול פתח ביתה, ובתוך אותה הסערה הוא ישביע אותה שתהיה פגישה שנייה.

     

    הם נפגשו. הוא נראה פחות יפה ממה שדמיינה. בשנייה הראשונה היא אפילו חשבה שהוא קצת מכוער, אבל אז הבחינה בשפתיים שלו. הם הזכירו את של קובי - החתיך של השכבה.

    כולן רצו אותו, כולן חיזרו אחריו, כל הזמן דיברו רק עליו. היא נזכרה בגאווה איך דווקא היא, שלא הייתה מ"המקובלות" בשכבה, דווקא היא זכתה בו. כן היא! היא מכולן. אמנם לשבועיים בלבד, אבל איזה שבועיים, אוהההה.

    בשבוע הראשון הוא הציף אותה באהבה והרים אותה לשחקים. לראשונה בחייה הרגישה "אישה יפה".

    ובשבוע השני, אוי איזה שבוע! הוא לימד אותה את הסודות האמיתיים של האהבה.

    היה שם מין סוער, היא עשתה את כל מה שרצה, הייתה בטוחה שכך תזכה בו, חשבה שסוף סוף תוכל לומר לכולם שהיא "תפוסה".

    זה ניגמר.

    היום הוא נשוי. היא חיפשה אותו בפייסבוק ושלחה שלוש הודעות.

    לא הייתה תשובה.

     

    היא הביטה בשפתיים של גלעד, חשבה על קובי ואמרה לעצמה שעם שפתיים כל כך יפות השאר לא כל כך נורא.

     

    הוא התחיל לדבר.

    הוא דיבר ודיבר בלי הפסקה. מדי פעם ניסתה להשחיל מילה, מדי פעם ניסתה לדבר קצת על עצמה, אבל הוא לא נתן. כל מה שאמרה הזכיר לו סיפורים רבים ו"מפוארים" על עברו "עטור התהילה".

    בהתחלה זה קצת הפריע, אפילו קצת התאכזבה, אבל מהר מאוד הבינה שעדיף גבר מדבר על כזה שיושב כל היום מול הטלוויזיה ושותק.

    כך לפחות תהיה שימחה בבית, כל לפחות יהיה ביתה מלא באהבה.

     

    בסוף הוא שתק והתחיל לשלוח הודעות בנייד. בהתחלה בעדינות מתחת לשולחן ואחר כך מול פניה, בלי שום בושה. הוא התנצל על זה, אמר שחייב לטפל בדברים דחופים של עבודה. אחר כך אמר לה שהוא חייב לעשות טלפון דחוף, קם והלך לפינה.

     

    היא נותרה לבדה. בשולחן שלידה ישבו זוג אוהבים. הם אחזו ידיים וחייכו, מדי פעם הוא התכופף ונתן לה נשיקה. בשולחן אחר ישב אב עם בתו. היא עשתה לו פרצופים והוא עם מבט מעט מובך החזיר לה וצחק. בשולחן שמאחור ישבה משפחה גדולה. כמה רעש שהם עשו. חשבה שזה בלתי נסבל וקינאה.

     

    הוא חזר. אמר שחייב ללכת וביקש את החשבון. הם יצאו לרחוב. לפני שנפרדו שאלה אם הוא רוצה את מספר הטלפון שלה. הוא אמר שיש לו ושבקרוב יתקשר.

     

    היא הלכה לבדה לכיוון ביתה. היה קר והתחיל לרדת גשם. לא הייתה לה מטריה ולכן היא החישה את צעדיה. מכונית שעברה בשלולית לידה העיפה בוץ לכיוון החצאית שלה. ברגע הראשון כעסה. לאחר מכן נרגעה.

    אמרה לעצמה: "בסוף הכול יורד בכביסה".

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/7/11 15:05:
      כרוניקה של בליינד דייט ידוע מראש. מעצם השם הדבר נדון לכשלון. אבל הכי אהבתי, ג'ו, את התהליך של הנמכת הציפיות עד לפשרות הגדולות והקטנות ומציפות את הנפש בייאוש. היה תענוג לקרוא. למרות הייאוש (שנעשה יותר נוח עם השנים) אתה כותב נפלא, פשוט נפלא!
        8/1/11 20:19:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2011-01-07 18:40:30

      !Y!Y!Y
      לא ידעת למה להתייחס קודם, לתוכן, לניסוח, למסר, לפשר.... אולי אכתוב מילה אחת שתבטא את שאני חשה - אהבתי

       

      לקבל את זה ממך זה לא מובן מאליו.

      תודה על הקריאה ועל ההתייחסות.

        8/1/11 20:18:

      צטט: טובסדר 2010-12-31 20:03:39

      תיאום מופלא בין הפוסט למוזיקה שצירפת.
      אתה רציני..?
      בסוף הכול יורד בכביסה?
      זו רק התחלה אם ככה:-)

       

      תודה.

      בסוף הכל יורד. בכביסה או במקום אחר.

      אחרת , מזמן כל העולם היה משתגע.

      לא יודעת
      !Y!Y!Y
      לא ידעת למה להתייחס קודם, לתוכן, לניסוח, למסר, לפשר.... אולי אכתוב מילה אחת שתבטא את שאני חשה - אהבתי
        31/12/10 20:03:
      תיאום מופלא בין הפוסט למוזיקה שצירפת.
      אתה רציני..?
      בסוף הכול יורד בכביסה?
      זו רק התחלה אם ככה:-)
        31/12/10 07:38:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-12-30 18:06:55

      כמה עצוב כשאיננו מצליחים לזהות את המניעים האמיתיים של אנשים כשהם קובעים איתנו דייט.
      חבל ועגום מאוד

       

      ויותר עצוב זה שאנחנו מזהים, יודעים שזה לא יצליח, יודעים שניפגע,

      ובכל זאת הולכים.

      נתלים בכל בדל של תיקווה.

      תודה.

        31/12/10 07:35:

      צטט: magic woman 2010-12-28 20:21:00

      פשרות מתוך בדידות זה הכי נורא שאדם יכול לעשות לעצמו
      אבל
      איזה ברירה יש?
      לא טוב היות האדם לבדו אמרו בתורה.

       

      גם אם זה נורא, זה נעשה בכל רגע בחיים.

      לעיתים נדמה לי שהבריחה מהבדידות היא בעצם מהות החיים.

      תודה.

        31/12/10 07:34:

      צטט: מממ...זהב 2010-12-28 13:37:58

      כמה עצוב לכתוב מה שהיה הוא שיהיה...

      אבל...ככה זה בשוק הפנויים ופנויות..

      מה שנדלק מהר גם נגמר מהר וכל התלהבויות האלה מתאימות לאתרים האלה

      אז...לא צריך להתרגש מדי מכל זה..

       

      אכן אין צורך להתרגש. בסוף הכל יורד בכביסה...

      תודה.

        30/12/10 18:06:
      כמה עצוב כשאיננו מצליחים לזהות את המניעים האמיתיים של אנשים כשהם קובעים איתנו דייט.
      חבל ועגום מאוד
        28/12/10 20:21:
      פשרות מתוך בדידות זה הכי נורא שאדם יכול לעשות לעצמו
      אבל
      איזה ברירה יש?
      לא טוב היות האדם לבדו אמרו בתורה.
        28/12/10 13:37:

      כמה עצוב לכתוב מה שהיה הוא שיהיה...

      אבל...ככה זה בשוק הפנויים ופנויות..

      מה שנדלק מהר גם נגמר מהר וכל התלהבויות האלה מתאימות לאתרים האלה

      אז...לא צריך להתרגש מדי מכל זה..

        25/12/10 19:51:

      צטט: בת יוסף 2010-12-25 08:34:00

      כתבת יפה ועצוב.

       

      תודה בת יוסף

        25/12/10 19:51:

      צטט: קירה מ. 2010-12-25 01:13:03

      עצוב . מאוד .

       

      אכן.

      תודה.

        25/12/10 08:34:
      כתבת יפה ועצוב.
        25/12/10 01:13:
      עצוב . מאוד .
        23/12/10 21:42:

      צטט: ג'ו מ 2010-12-23 19:46:46

      צטט: חני פ. 2010-12-22 22:47:57

      הכי טוב יונת דואר
      אין כמו נוסטלגיה :)

       

      נראה לי שאני אוסיף את השורה הבאה:

      "מכל להקות היונים שעברו מעל ביתה, אפילו אחת לא הביטה לכיוונה"

       

      תודה על הרעיון...

       

       

      היא עדיין מאמינה בחסידות?

        23/12/10 20:00:

      צטט: levana feldman 2010-12-22 23:36:06

      כתוב יפה ורומנטי.

      תודה לבנה.

        23/12/10 20:00:

      צטט: י ו נ י ת 2010-12-22 22:49:34

      אני רוצה להסתכל על חצי הכוס המלאה
      לפחות היא זכתה בחצאית יוקרתית :-)
      עם כתם אבל עם תזכורת
      שלא שווה להשתנות בשביל אף אחד!!!

       

      את יודעת שאת צודקת.

      ואת אומרת את זה יפה.

        23/12/10 19:46:

      צטט: חני פ. 2010-12-22 22:47:57

      הכי טוב יונת דואר
      אין כמו נוסטלגיה :)

       

      נראה לי שאני אוסיף את השורה הבאה:

      "מכל להקות היונים שעברו מעל ביתה, אפילו אחת לא הביטה לכיוונה"

       

      תודה על הרעיון...

        23/12/10 19:44:

      צטט: ר ו נ י ת 2010-12-22 22:14:00

      בסוף תמיד מגלים שהכל הבל הבלים, והכאב גם הוא נע[א]לם עם הזמן.

       

      בא והולך, בא והולך, בא והולך ו...

        23/12/10 01:30:

      יופי של סיפור

        22/12/10 23:36:
      כתוב יפה ורומנטי.

        22/12/10 22:49:
      אני רוצה להסתכל על חצי הכוס המלאה
      לפחות היא זכתה בחצאית יוקרתית :-)
      עם כתם אבל עם תזכורת
      שלא שווה להשתנות בשביל אף אחד!!!
        22/12/10 22:47:
      הכי טוב יונת דואר
      אין כמו נוסטלגיה :)
        22/12/10 22:14:
      בסוף תמיד מגלים שהכל הבל הבלים, והכאב גם הוא נע[א]לם עם הזמן.

      ארכיון

      פרופיל

      ג'ו מ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין