שיחה עם הרה"ג יעקב רוז'ה שליט"א רב החברא קדישא בתל-אביב וחבר מועצת הרה"ר, המשמש גם כנציג הרבנות  במכון לרפואה משפטית באבו כביר ורב אירגון זק"א. סא"ל במילואים ברבנות הצבאית ואחראי על הכשרת הרבנים הצבאיים בנושא.

בנימין י. רבינוביץ

בשנים האחרונות פורסמו תחקירים רבים על המתרחש במכון לרפואה משפטית באבו כביר, והפרסום הראשון אף נעשה בשעתו ב"יתד נאמן" מה שהוביל להקמת ועדת בדיקה בראשות השופט אריה סגלסון. האם מסקנות הועדה הביאו אכן לשינוי מעשי בשטח?

הרב רוז'ה: בהחלט שכן. מה שקורה היום, שהמכון לרפואה משפטית הפך להיות למחלקה בתוך בית החולים "אסף הרופא" כך שמי שאחראי מלמעלה על המכון, הוא מנהל בית החולים ד"ר דוידזון. הרופאים במכון מאוד זהירים היום לאור כל מה שהיה בעבר, ולא עושים שום בדיקה פולשנית ללא הסכמת המשפחה, כולל לקיחת דם מהנפטר, כך שבהחלט חל שינוי גדול בנושא הזה. צריך לזכור, שהגוף האחראי על המכון הוא משרד הבריאות, ובימים האלו גם אמור סגן שר הבריאות הרב ליצמן לבקר במכון.

ברשותכם נעבור לנושא הנתיחות שלאחר המוות וכל מה שמתלווה לכך, כאשר בחלק גדול מאוד של המקרים, בתי המשפט לא מאשרים את הנתיחה, אבל זה מוביל לעיכוב בקבורת הנפטר. אולי תוכלו לפרט מה קורה היום בתחום הזה.

הרב רוז'ה: מאז שהתקבל התיקון בחוק האנטומיה והפתולוגיה שמחייב קבלת אישור מהמשפחה לנתיחה, אלא אם יש צו של בית משפט, הרי שמי שדורש את הנתיחה, הם ברוב המקרים קציני המשטרה. סדר הדברים הוא כך: אמבולנס של מד"א מגיע והרופא קובע את המוות. באופן אוטומטי מגיעה גם המשטרה, ולמעשה לפי שיקול דעתו של קצין החקירות, תהיה ההמלצה האם להביא את הנפטר לקבורה או שהוא ידרוש נתיחה בכל המקרים שמכונים מב"ט (מות בלתי טבעי). במידה והמשפחה מצליחה לשכנע את המשטרה שהמוות היה טבעי, הרי שאין כל בעיה, אבל ברגע שיש למשטרה חשש שהמות נגרם בעבירה, קצין המשטרה מורה על העברת הנפטר למכון באבו כביר. במידה והמשטרה מבקשת רק בדיקה חיצונית כדי לבדוק שאין סימני אלימות, הרי שאין בזה כל בעיה ואפשר לשחרר את הנפטר לקבורה תוך שעה-שעתיים. אני משתדל לעזור בנושא הזה, ומבקש מהרופאים להתחשב בעובדה שמדובר במשפחה שומרת מצוות ויש צורך לזרז את ההלוויה כדי להמנע מהלנת המת, ובדרך כלל, הם נענים לבקשה שלי.

הבעיה בעצם מתעוררת כאשר הקצין דורש נתיחה והמשפחה מתנגדת ובעצם במקרה כזה הכתובת להחלטה הוא בית המשפט...

הרב רוז'ה: נכון, אבל עוד לפני זה, במקרים רבים כאשר קצין משטרה דורש לנתח גופת נפטר ומתעורר ויכוח בין המשטרה למשפחה, והקצין אומר למשפחה; אם אתם מתנגדים נלך לבית המשפט, ישנם משפחות לא מעטות שנבהלות מכך, והם חוששים שיהיו מואשמים בבית המשפט, אבל זה פשוט לא נכון, כי הם לא נאשמים, אלא רק צד לדיון המשפטי, כי זכותה ואף חובתה של המשפחה להתנגד לנתיחה ולבזיון המת. במקרים האלו אני פונה למשפחות ואומר להם; אל תפחדו. תלכו לבית המשפט. החוק קובע מפורשות, שכאשר שופט דן בבקשה של משטרה בהליך במסגרת חס"מ – חקירת סיבות מוות, אסור לשופט לדון בלי לשמוע את צד המשפחה.

בנקודה הזו, אני מרגיש חובה להזכיר את הגאון רבי נחום קוק זצ"ל, שהיה מלווה את המשפחות בבית המשפט, ובכוח הדיבור הנפלא שלו, היה מצליח לשכנע את השופטים לוותר על הנתיחה. הוא היה בקי גדול בחוק ובתקדימים משפטיים קודמים בהם היה משתמש ומוכיח לשופט שמבחינה חוקית אין סיבה לנתיחה. הוא היה מקדיש לענין הזה מזמנו וממרצו ביום ובלילה, גם במקרים שלכאורה היו נראים חסרי תקווה מפאת המקרה או בגלל אישיותו של השופט, ובכל זאת הוא היה מצליח לשכנע אותם, ויתרה מכך, אך מצליח לגרום לכך, שבהחלטת בית המשפט אף ניתנה הוראה מפורשת, שעל המשטרה לשחרר את הנפטר באופן מיידי לקבורה, כדי שלא תהיה הלנת המת. בארגון זק"א יש מחלקה משפטית שחברים בה כמה עשרות עורכי דין הפזורים בכל רחבי הארץ, שמוכנים להתייצב בבתי המשפט בהתנדבות מליאה.

האם מסבירים בכלל למשפחה מה המשמעות של הדרישה לנתיחה, מה בדיוק הולכים לעשות במכון המשפטי באבו כביר?

הרב רוז'ה: גם כאן יש בעיה גדולה. במקרים בהם המשפחה שואלת ומבקשת לדעת מה זה נתיחה? הקצין אומר להם; זה שום דבר, צריך לחתוך. ולא מסביר להם מה זה נתיחה. למרות, שבעקבות ועדת סגלסון שבדקה את מה  שנעשה במכון לרפואה משפטית, יש טופס מיוחד ובו הסבר ברור מה המשמעות של נתיחה, אבל יש לי יותר מהרגשה שקציני המשטרה לא מסבירים מספיק, ושוב, בעקבות מקרים שנתקלתי בהם, שהמשפחה אומרת; אמרו לנו שלוקחים רק דוגמיות. אמרתי להם מה זה לוקחים דוגמיות - זה לבתר את הנפטר. מניסיון של שנים רבות אפשר לקבוע, שבמקרים רבים השופטים דוחים את בקשות המשטרה, מסיבה ברורה ופשוטה; החוק איננו מאשר לשופט להורות על נתיחה כדי לברר את סיבת המוות, אלא רק אם יש חשש שהמוות נגרם בעבירה. אם אין הוכחה שנעשתה עבירה, אין שום אפשרות להתיר את הנתיחה.

מה קורה כאשר בית המשפט כן מורה על נתיחה, האם במקרים האלו יש עוד מה לעשות?

הרב רוז'ה: באותם מקרים קשים כאשר המשפחה נשארת בהתנגדותה ולמרות זאת ביהמ"ש מורה על נתיחה, עדיין ניתן לבקש מביה"ש לצמצם ככל האפשר את הנזק, ומבלי להכנס לפרטים, אפשר לבקש שיבצעו נתיחה חלקית בלבד. אוכל לתת דוגמא פשוטה; אם אדם נרצח כתוצאה מדקירת סכין, לפעמים מספיק ניתוח מקומי במקום הפגיעה בלבד, וזה מספק את בית המשפט.

ישנו היבט נוסף בכל הענין, והוא נושא הזיהוי. מדוע קיימת חשיבות כ"כ גדולה לנושא הזיהוי, וכיצד הדבר נעשה במקרים הקשים?

הרב רוז'ה: למעשה, הנושא המרכזי שלשמו נשלחתי למכון על-ידי הרה"ר הוא נושא הזיהוי, שנדרש עפ"י ההלכה כדי להתיר את האשה להנשא, ובגזירה דרבנן, אסור למשפחה להתחיל ולשבת "שבעה" ולנהוג מנהגי אבילות, עד שהאשה תותר להנשא, מחשש שאם המשפחה תתחיל לנהוג מנהגי אבילות, אפשר לטעות ולחשוב שגם האשה מותרת. לפי רוב הפוסקים, די גם בכך שבית הדין התחיל לדון בענין כדי שאפשר יהיה לשבת "שבעה", כך שקיימת חשיבות רבה מאוד לנושא הזיהוי, ואם הדבר ניתן במבט עין פשוט, זו הדרך המהירה והטובה ביותר, אבל לא תמיד הדבר אפשרי.

אתן לך דוגמא ממקרה שהיה השבוע. הנזק שנגרם לגופת הנפטר על-ידי פגיעת רכבת היה נוראי, ולא היתה כל אפשרות לזהות על-ידי מבט עין. בשעות שלאחר מכן, פונים בדרך כלל בני משפחה על קרוב שלהם שנעלם, ומנסים לברר האם מדובר באותו אדם שנהרג. לצורך זיהוי ודאי עפ"י ההלכה, אין אפשרות להסתמך על מסמכים שנמצאים על גופו, שכן מבחינה הלכתית כל חפץ שיכול לעבור מאדם לאדם אינו תקף. במקרה כזו ישנם כמה אפשרויות. במידה ויש השערה שאכן מדובר באותו אדם שנעלם, מנסים להוריד טביעות אצבע מהנפטר, ולהשוותם לטביעות אצבע מחיים, אם במאגר הצבאי או המשטרתי,ועושים תהליך שנקרא השוואה בין שתי הטביעות אצבע. במידה וקיימת השוואה, זה תקף מבחינה הלכתית ונחשב לסימן מובהק.

קיימת אפשרות נוספת אך לא תמיד זה ניתן, באמצעות השיניים. כיום מרבית האנשים מטפלים בשיניים שלהם, ובמידה ומצליחים להשיג רישום של טיפולי השיניים או צילומים, הרי שגם במקרה כזה עושים צילום שיניים של הנפטר, ובודקים באופן פיזי (לא רק באמצעות מחשב ב.י.ר.) ועושים השוואה עם הרישומים והצילומים שישנם. כאן מדובר במקרה קצת יותר מסובך ולכן זה גם לוקח יותר זמן. אי אפשר להסתפק עם מידע על סתימה אחת בשן, אבל אם יש סידרה של סתימות, זה כן נותן זיהוי ומאפיין ודאי.

מתי נעשה שימוש ב-DNA?

הרב רוז'ה: כפי שאמרתי, הזיהוי הטוב ביותר הוא באמצעות טביעת אצבעות. במידה ואין לנפטר טביעות אצבע מחיים ואין גם את האפשרות השניה באמצעות השיניים, הרי שבמקרים האלו עושים את הזיהוי על פי DNA באמצעות טיפת דם, ולדעת גדולי הפוסקים שליט"א, ויש בידי פסק בענין בשם הגאון הגדול רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א והגאון הגדול רבי ניסים קרליץ שליט"א, ש- DNA מהווה סימן מובהק לגבי קביעת זהות הנפטר והתרת עגונה. הבעיה היא, שהתהליך המעבדתי לוקח בין 8 ל-12 שעות וזה הרבה זמן, לכן אנחנו משתדלים מאוד להמנע מזה ולהשתמש באמצעי זיהוי אחר.

האם יש מקרים מסויימים בהם יש היתר לבצע נתיחה לאחר המוות?

הרב רוז'ה: במקרה שבו יש חשש למחלה תורשתית במשפחה, הרי שבתנאים מסויימים הפוסקים מתירים לקחת מעט חומר מהנפטר, כדי לגלות האם יש בעיה גנטית במשפחה. לגבי מקרים אחרים, כמו במקרה בו הנתיחה נדרשת כדי להביא לגילוי רוצח, יש לשאול שאלת רב המוסמך ובקי בענין זה.