במעלית זה כבר השלב האחרון. תכף אי אפשר יהיה לחזור לאחור. בבר עוד אפשר היה להעמיד פנים. אז מה אם היד שלי עברה את הגבול, חדרה אל מתחת לג'ינס וליטפה את התחת שלך. אז מה אם היד שלך נחה על הירך שלי, גבוה מדי, בפנים מדי. עוד אפשר היה לעצור, להיפרד וללכת איש לדרכו. לעמוד רגע בחניון, להתחבק, היד שלי חוזרת אל מתחת לג'ינס שלך, האגן שלך נצמד אלי, ואז מתרחקים.

אבל במעלית זה כבר משהו אחר. כשהדלתות נסגרות אני נצמד אלייך, העמדת הפנים נעלמת, מחבק אותך מאחור, חופן את השדיים שלך. את מניחה את הראש על כתפי, חושפת את הצוואר שלך לנשיקה, מניעה קלות את האגן, מתחככת בזקפה שלי. נשמע צלצול. הגענו לקומה. תכף הדלתות ייפתחו.