תרבות הצריכה - גרסת ילדים
בלוג זה ייציג פעילות של ארגון חדש המתהווה בימים אלה, ארגון שבונה כלים לילדים ולהורים להתמודד בתוך תרבות של צריכה. אנו עוסקים בגיבוש ערכים ובניית כלים לילדים שיעסקו בניהול תקציב, חסכון, כבוד להורים, כבוד לסביבה, ארויינות של פרסומות ותקשורת ועוד
*** תרצו להתעדכן? להצטרף לרשימת התפוצה? להתנדב? לתמוך? ***
zarchanim@gmail.com
אנו קוראים לכם לתמוך בפעילות שלנו בפייסבוק: http://www.facebook.com/home.php?#/group.php?gid=123583577964&ref=mf
פוסטים פופולאריים
-
הילד שלך מושפע מפרסומות המזון - מי אחראי המדינה או היצרנים?
9/6/10 | 11107 צפיות
-
מהיום הורים וילדים עוצרים לפני שמפרסמים תכנים אישיים
18/8/10 | 3864 צפיות
-
איך הורים יכולים לטפח משחק ילדים ולמה זה חשוב?
14/11/10 | 2170 צפיות
-
האם כדאי לשים טלוויזיה בחדר הילדים?
10/11/09 | 7190 צפיות
-
חנוכה בפתח - ומה זאת אומרת "לנהל" חג?
8/12/09 | 2770 צפיות
-
על מרקו, חינוך, ודיאטת טלוויזיה - האם צפייה בתכנים מעשירים מצדיקים את זמן המסך הרב של ילדים?
29/7/10 | 3863 צפיות
פוסטים אחרונים
- פרסומת עם מסר שונה להורים ולילדים - האם מדובר במחטף מתחת לאף? 9/5/13
- הפעלות לילדים בקניונים עולות כסף, מה אפשר לעשות כדי למזער עלויות? 24/7/11
- מי המבוגר האחראי בנושא שיווק הוגן ובטוח לילדים? 22/6/11
- ביברמניה, יצירתיות ברשת והחלום האמריקאי החדש 12/4/11
- חג פורים - חג גדול לילדים, חג יקר להורים 16/3/11
- מי הוא אותו ילד-צרכן? 20/1/11
האם אפשר למנוע את האלימות שבמשחקי מחשב והאם צריך?
ילדים אוהבים לשחק וחלק מלהיות ילד היום (במדינות מערביות) זה לבלות שעות רבות מול מסך כזה או אחר ולשחק במשחקי מחשב. אך משחקים אלה מעלים חשש בקרב הורים ומחנכים רבים, במיוחד בהקשר של האלימות הקשה המוצגת בחלק מאותם משחקים. מחקרים רבים נעשו ברחבי העולם במטרה לבחון אם ועד כמה האלימות שילדים רואים במשחקי המחשב משפיעה עליהם. הממצאים שונים ולא בהכרח מוכיחים שילדים המשחקים במשחקי מחשב יהיו אלימים או אגרסיביים יותר מילדים שלא משחקים במשחקים אלה. למרות זאת, מכיוון שמשחקים רבים מכילים אלימות קשה ו"ראוותנית" שמטרתה העיקרית היא האפקט שנוצר מזרימת הדם, הנושא מעלה חששות רבים בעיקר אי נוחות בקרב המבוגרים האחראים. כנראה שלא ניתן לבטל את חשיפת הילדים לאלימות במשחקים, אך ישנם חוקרים שטוענים שניתן לנתב את האופי של המשחקים בצורה שבה האלימות לא תהיה לראווה בלבד אלא לכלי שדרכו ילדים ילמדו להתמודד עם שאלות ותופעות הקיימות בעולם האמיתי. עמדה שכזו יכולה לעזור להורים ומחנכים להתמודד עם התופעה ולתעל אותה בצורה חיובית. חוקר המדיה, הנרי ג'נקינס (Henry Jenkins), עוסק בסוגיה זו. הוא טוען שכל ערוץ מדיה ותרבות לאורך השנים הכיל בו אלימות בין אם זה תמונות במוזיאון, מחזות של שייקספיר ואפילו התנ"ך. זה חלק מהתרבות שלנו, לכן לא נוכל להפטר מדימויי האלימות, גם לא במשחקי המחשב. במקום שננסה למגר את התופעה, אנחנו צריכים שאותו מדיום שמספר את הסיפור, יעזור לנו להבין ולהתמודד עם האלימות עצמה ומה שהיא מעוררת: אגרסיות, טראומה ואבדן. חשוב שהאלימות המוצגת לא תהפוך לטריוויאלית אלה שתהיה לה משמעות עבור השחקן. במקרה של משחקי מחשב, שהם כל כך מתוחכמים ומדמים את המציאות לפרטי פרטים, אפשר לכלול תהליכים של אבל ולהוסיף סממנים אתיים שילוו את הפעולה (לדוגמה משהו שיאפשר לילד לשאול "רגע, אני עשיתי את זה? מה זה אומר? זה טוב? זה רע?"). ג'נקינס טוען שהמדיה משפיעה עלינו יותר כשזו מחזקת את האמונות וההתנהגות שלנו במציאות ולכן כדאי לפעול כדי לבטא את זה גם במשחק.
שוב, הנקודה המרכזית שבה הוא מתמקד היא אם האלימות שאנו רואים במשחק הופכת להיות אלמנט שמובן מאליו או מרכיב בעל חשיבות שמכיל משמעות? האם מדובר בעוד "אפקט מדיה" ריק מערך חינוכי או שזה מאפשר לשחקנים לפתח כישורים ואוצר מילים הנחוץ להם כדי להתמודד עם האלימות שהם רואים ועם מושג האלימות בכלל. מה אפשר לעשות: במסגרת הבית – יש לזכור שלא ניתן לנתק את השפעת משחקי המחשב משאר המרכיבים שבחיי הילד המשפיעים עליו. לכן חשוב לחזק את המושגים החשובים לכם – כאלה שיתנו קונטרה למה שהילד רואה במשחק: כך תוכלו להשתמש במשחקים של הילדים כדי לדבר על הנושא. לדוגמה: איך מרגיש הילד כשהוא משחק במשחק? מה הוא לומד מזה? איך הוא היה מתנהל במציאות אם היה נתקל בסיטואציה אלימה? באיזה עוד צורות אפשר לפתור סכסוכים חוץ מללחוץ על ההדק? והאם לדעתו קיימים אנשים שהם "רק טובים" או "רק רעים" כמו שלעתים רואים במשחק?
במסגרת החינוכית – ותחת הקטגוריה "אוריינות משחק" אפשר לייצר משחקים שמעודדים שיחה וחשיבה על הפעולות שננקטו במשחק, ולעודד שיח שמלווה את המשחקים הללו גם בהקשר של אלימות. היום, ילדים לומדים שהנרטיב שמופיע במשחקים מסחריים מצומצם מאוד. לכן, חשיבה מחודשת על סגנונות המשחק לא רק שתגוון לילדים את תכני המשחק, אלא תעודד צורת חשיבה חדשה על האלימות שהם חווים בו. למאמר: The War Between Effects and Meaning: Rethinking the Video Game Violence Debate, by: Henry Jenkins
|
תגובות אחרונות
-
נאור גל-ים
בתגובה על חנוכה בפתח - ומה זאת אומרת "לנהל" חג?
-
CINAM0N
בתגובה על פרסומת עם מסר שונה להורים ולילדים - האם מדובר במחטף מתחת לאף?
-
דןשקד
בתגובה על צרכנות זה לא רק קניות - חוגגים את יום "הצרכן הבינלאומי"
-
זכויות הפרט
בתגובה על על יום כיפור ומשחק ילדים
-
צולל בין הצלילים
בתגובה על הילד שלך מושפע מפרסומות המזון - מי אחראי המדינה או היצרנים?
-
rina53
בתגובה על הפעלות לילדים בקניונים עולות כסף, מה אפשר לעשות כדי למזער עלויות?
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יש הבדל מהותי בין סיפורי אגדות, קשים ככל שיהיו, לבין תכנים שהילדים/ות (ומבוגרים) נחשפים אליהם על מסכים.
כשילד/ה שומע/ת סיפור, התמונות וההקשרים העולים במוחו/ה הם אישיים לאותו ילד/ה, והנפש של אותו ילד כנראה תציג תמונות שאיתן הוא יכול להתמודד. לעומת זאת, התמונות התוקפות את הילדים/ות שלנו במסכים הרבים שהם רואים בחיי היומיום שלהם/ן -- במשחקי מחשב, בטלוויזיה, בקולנוע -- התמונות האלו נבחרו על ידי מבוגרים, והן לפעמים תמונות קשות מאד. תמונות אלו נטמעות במוחם של ילדינו, ובתת המודע נקלטות תמונות כאילו הן אמיתייות. כלומר, גם אם הילד/ה יודע/ת שהסרט או המשחק לא אמיתיים, המוח האנושי קולט את התמונות כאילו חווינו אותן באמת. והתמונות משפיעות על הרגשות שלנו, בין אם זה גורם לקהות חושים, או לפחדים, או לשימוש של הילדים שלנו ביתר אלימות -- כי זו האלימות שהם נחשפים אליה במחשב ובטלוויזיה -- וזה מרגיש להם "טבעי", "מוכר", "נורמלי" לחוות רמות חזקות של אלימות.
התנהגות הילד תהיה בעיקר תוצאה של חינוך ההורים ... ילד אלים או לא אלים למשל ..
בנוסף ההורים יכולים גם קצת לסנן ..
לסיכום : נראה לי שהלכתם רחוק עם השטות הזו .. (אלימות)
לגבי תכנים שטחיים כשם שהורה לא יתן לילד שלו נקניקיות לארוחות צהריים אז על ההורה (גם) לבחור מה הילד שלו "אוכל" מהטלויזיה ...
לא מדעי ..
קשקוש אחד גדול ... (סליחה על הביטוי)
אולי הקשר בין אלימות במשחקי מחשב ואלימות הוא קשר הפוך ... חשבת על זה ?
(למשל : אוכלוסיות סוציו חלשות לא משחקות במשחקי המחשב האלה ושם האלימות היא באחוז גבוה יותר)
אני מודאגת הרבה יותר מהעיתון שהוא מקפיד לקרוא כל בוקר.
לצערי לא נשארו כוכבים
אחזור
על כיפה אדומה, עמי ותמי...
(~:
על כיפה אדומה, עמי ותמי...
(~:
מה שכתוב כאן מזכיר לי בלוג של מפתח משחקים בחברת Frictional (ממליץ לקנות את כל ארבע המשחקים שהם עשו עד היום) שכתב שמפתחי משחקים בדרך כלל לא משקיעים בסיפור שיהיה בעל משמעות. אני רואה שזו תופעה שחודרת בכלל לכל סוגי המדיה- מתבססים ומתרכזים סביב רעיון מסוים, או גימיק, משקיעים אמנם המון באפקטים, אבל בד"כ אין סיפור שבאמת גורם לנו להרגיש ולחשוב.
מעטות החברות שעושות משחקים שבאמת גרמו לי להרגיש משהו. אם אני אעשה עוד קצת פרסום לחברת Frictional, המשחק האחרון שלהם- Amnesia: The Dark Descent הוא משחק שיש בו דברים מאוד, מאוד אלימים, אבל הם אפילו לא נראים על המסך. הזוועה עוברת דרך שמע בעיקר, ואת ה"אויבים" במשחק גם כן לא רואים. ואם רואים אותם המצב כבר בכי רע ומאוחר מדי. הפחד נותר ע"י החשש לדעת מה נמצא מאחורי הפינה, וע"י שימוש הכי טוב שראיתי באור ובעיקר חושך.
http://www.amnesiagame.com/#main
יש הרבה משחקים שפשוט נראים כמו הסרט הבא של הבמאי הארור מייקל ביי, "פיצוצים".
שוב, הבעיה מבחינתי הוא חוסר בסיפור חסר משמעות שגורם למשחק להרגיש ולחשוב.
אם היפנים מסוגלים לעשות סדרה שמיועדת לגילאי 16 פחות או יותר, ובמרכזה נערים שנלחמים בתוך רובוטים ביבשה ובחלל, ויש בה עומק רגשי וסיפור יותר טוב מרוב הסדרות והסרטים האמריקאים שראיתי, גם תעשיית המשחקים יכולה לעשות את זה, והרבה יותר טוב, כי יש למשחק פוטנציאל הרבה יותר גדול לאימרסיביות. (ד"א גם המד"ב ברמה מאוד גבוהה שם. עוד משהו שראוי לאמץ במערב, בו הגישה למדע היא קומית ומגוכחת).
החוקר צודק, גם בסיפורי אגדות יש אלמנטים אכזריים להדהים. עדיין, להורים קשה לראות את התמונות המוחשיות הנפרשות על מסכי המחשב... והצפיה על-ידי ההורים, במקביל לילד, שתתלווה אליה שיחה עם הילד - היא משמעותית ביותר. ולפעמים גם צריך כן לסנן...