האם אפשר למנוע את האלימות שבמשחקי מחשב והאם צריך?
ילדים אוהבים לשחק וחלק מלהיות ילד היום (במדינות מערביות) זה לבלות שעות רבות מול מסך כזה או אחר ולשחק במשחקי מחשב. אך משחקים אלה מעלים חשש בקרב הורים ומחנכים רבים, במיוחד בהקשר של האלימות הקשה המוצגת בחלק מאותם משחקים. מחקרים רבים נעשו ברחבי העולם במטרה לבחון אם ועד כמה האלימות שילדים רואים במשחקי המחשב משפיעה עליהם. הממצאים שונים ולא בהכרח מוכיחים שילדים המשחקים במשחקי מחשב יהיו אלימים או אגרסיביים יותר מילדים שלא משחקים במשחקים אלה. למרות זאת, מכיוון שמשחקים רבים מכילים אלימות קשה ו"ראוותנית" שמטרתה העיקרית היא האפקט שנוצר מזרימת הדם, הנושא מעלה חששות רבים בעיקר אי נוחות בקרב המבוגרים האחראים. כנראה שלא ניתן לבטל את חשיפת הילדים לאלימות במשחקים, אך ישנם חוקרים שטוענים שניתן לנתב את האופי של המשחקים בצורה שבה האלימות לא תהיה לראווה בלבד אלא לכלי שדרכו ילדים ילמדו להתמודד עם שאלות ותופעות הקיימות בעולם האמיתי. עמדה שכזו יכולה לעזור להורים ומחנכים להתמודד עם התופעה ולתעל אותה בצורה חיובית. חוקר המדיה, הנרי ג'נקינס (Henry Jenkins), עוסק בסוגיה זו. הוא טוען שכל ערוץ מדיה ותרבות לאורך השנים הכיל בו אלימות בין אם זה תמונות במוזיאון, מחזות של שייקספיר ואפילו התנ"ך. זה חלק מהתרבות שלנו, לכן לא נוכל להפטר מדימויי האלימות, גם לא במשחקי המחשב. במקום שננסה למגר את התופעה, אנחנו צריכים שאותו מדיום שמספר את הסיפור, יעזור לנו להבין ולהתמודד עם האלימות עצמה ומה שהיא מעוררת: אגרסיות, טראומה ואבדן. חשוב שהאלימות המוצגת לא תהפוך לטריוויאלית אלה שתהיה לה משמעות עבור השחקן. במקרה של משחקי מחשב, שהם כל כך מתוחכמים ומדמים את המציאות לפרטי פרטים, אפשר לכלול תהליכים של אבל ולהוסיף סממנים אתיים שילוו את הפעולה (לדוגמה משהו שיאפשר לילד לשאול "רגע, אני עשיתי את זה? מה זה אומר? זה טוב? זה רע?"). ג'נקינס טוען שהמדיה משפיעה עלינו יותר כשזו מחזקת את האמונות וההתנהגות שלנו במציאות ולכן כדאי לפעול כדי לבטא את זה גם במשחק.
שוב, הנקודה המרכזית שבה הוא מתמקד היא אם האלימות שאנו רואים במשחק הופכת להיות אלמנט שמובן מאליו או מרכיב בעל חשיבות שמכיל משמעות? האם מדובר בעוד "אפקט מדיה" ריק מערך חינוכי או שזה מאפשר לשחקנים לפתח כישורים ואוצר מילים הנחוץ להם כדי להתמודד עם האלימות שהם רואים ועם מושג האלימות בכלל. מה אפשר לעשות: במסגרת הבית – יש לזכור שלא ניתן לנתק את השפעת משחקי המחשב משאר המרכיבים שבחיי הילד המשפיעים עליו. לכן חשוב לחזק את המושגים החשובים לכם – כאלה שיתנו קונטרה למה שהילד רואה במשחק: כך תוכלו להשתמש במשחקים של הילדים כדי לדבר על הנושא. לדוגמה: איך מרגיש הילד כשהוא משחק במשחק? מה הוא לומד מזה? איך הוא היה מתנהל במציאות אם היה נתקל בסיטואציה אלימה? באיזה עוד צורות אפשר לפתור סכסוכים חוץ מללחוץ על ההדק? והאם לדעתו קיימים אנשים שהם "רק טובים" או "רק רעים" כמו שלעתים רואים במשחק?
במסגרת החינוכית – ותחת הקטגוריה "אוריינות משחק" אפשר לייצר משחקים שמעודדים שיחה וחשיבה על הפעולות שננקטו במשחק, ולעודד שיח שמלווה את המשחקים הללו גם בהקשר של אלימות. היום, ילדים לומדים שהנרטיב שמופיע במשחקים מסחריים מצומצם מאוד. לכן, חשיבה מחודשת על סגנונות המשחק לא רק שתגוון לילדים את תכני המשחק, אלא תעודד צורת חשיבה חדשה על האלימות שהם חווים בו. למאמר: The War Between Effects and Meaning: Rethinking the Video Game Violence Debate, by: Henry Jenkins
|
