זה קורה במשפחות הכי טובות, יום אחד הזאטוט חוזר הביתה ובפיו קללה. אם מדובר בבן שנתיים עד ארבע, סביר להניח שלקללה אין משמעות מילולית עבור הילד. ילדים מטבעם הם חקיינים מעולים, כיוון שהחיקוי הוא הכלי הטוב ביותר ללמידה. כך נלמדת השפה, כך נלמדים תפקידים בחברה וכך נרכשים ערכים. כאשר תינוק לומד לדבר, הוא לומד לקשר בין מילה למשמעותה, במקרה דנן, כאשר הילד מקלל בפעם הראשונה, ניתן לשער כי במקרה הטוב הוא מחקה את אחד מחבריו לגן, או במקרה הגרוע - אותנו.
לתגובת ההורה תהיה בדרך כלל השפעה על המשמעות הראשונית שהילד ייחס לקללה" מסבירה קרן מנור כהן , יועצת חינוכית במכללה האקדמית גליל מערבי. "אם נכעס או נעלב מאוד, הילד עשוי להסיק מכך שקללה זה דבר מעצבן או מכעיס וזה עשוי בהמשך לשמש ככלי עבורו לבדיקת גבולות או למשיכת תשומת לב שלילית. אם נגיב בצחוק, סביר להניח שהילד יבין שזו אופציה לשעשע אותנו או דרך ליצור אינטראקציה של משחק, מה שיגרום לו לחזור על המילים שוב ושוב". למעשה, אומרת מנור כהן, התגובה הרצויה בשלב זה היא התעלמות מצד ההורה. המילה שנאמרה נותרת עלומה ולא שימושית עבור הילד כך שרוב הסיכויים שתיזנח.
ומה עושים כאשר כאשר קללות הופכות לחלק בלתי נפרד מהלקסיקון של הילד?
|