שירה
פוסטים אחרונים
- אני 26/2/14
- ודמותך 8/2/14
- ודמותך 10/1/14
- ערב השקת ספרי 8/12/13
- ערב השקה 2/12/13
- ספר שירי "אישה - שירה" 9/11/13
ארכיון
תרבות משפחתית
קרענו גתה ושילר – תרבות משפחתית
בגיל שש עשרה או ארבע עשרה קנה אחי הגדול יגאל ז"ל רובה אויר כשהיה גדול יותר קנה אקדח גדול, והלך למטווח והיה צלף מעולה. אבל בגיל שש עשרה או ארבע עשרה.... רובה טוטו. וקופסת פח עגולה, מלאה כדורי עופרת שלי, הם ניתנו לפעמים, רק לפעמים במשורה.
והיה יורה ממרפסת המטבח, כשאמא לא הייתה ואבא שהיה כתמיד, בעבודה. יורה אל ארובת המרזב של הבית שממול. והיינו שומעים אך קורע כדור העופרת את קצה ארובת המרזב, והיה כייף גדול, כשהיו עומדות עליו גם יונים, או ליד. והן היו בבהלה מתרוממות לשמים, מהדי המלחמה שניהל אחי, ממרפסת מטבח מטר על חצי. שהיה בה גם ארון, ומדפים, וכלי ניקיון, והכביסה, וסולם של אבא, ופטישים ופליירים, וכל החגיגה הגדולה של אמא שהיה אסור, אסור במפורש, להכניס הביתה. רק... במצבי חרום.
רובה טוטו מפואר, שאחי הבריק, חזור והבריק וניקה, ופרק, והרכיב, וכוון את הכוונת על פי המרחק... וליטף ושימן ... .....וירה. עד שהתלוננו השכנים, וספרו לאמא, ואמא לאבא, והבטחנו ש...די ואנחנו נשארנו עם רובה שהבריק בשחור עוצמתי, ופוזות של קרביים, ומבט של אמיצים, כשכל חוברות ה"קאבואים" והסרטים, ממשיכים לירות לדהור ולחגוג על סוסים....
עד ש... ערב אחד אמא שכנעה את אבא לצאת לסרט. שבו כנראה התעורר, רק בסופו. אבל אנחנו בבית רצינו נורא, רצינו נורא, לירות, לירות. והבטנו אחד בשני, וחישבנו, המרחק הגדול ביותר, היה בין המטבח או יותר נכון מהמקרר, לדלת הכניסה. בדירת חמישים וארבע מטר זה נגיד, "מרחק" וממילא לסלון היה אסור להיכנס, בפקודה גם מסיבות "פולניות"... "רק, לאורחים!!!" סימנו מטרה על הדלת, ו....מה? על הדלת נירה?
אז חיפשנו משהו לשים בין הדלת למטרה. שלא יבחינו שירינו ועשינו ממש, ממש מלחמה. שנים לפני שעשינו לנו שם... נשים, באהבה. (והיה אז מותר, אפילו... בסלון, ובזהירות!!!! על הספה. עם הפלטרס, והברילנטין, נגיעות דקות של חגיגה. וואאאאוו, עד היום, הראש נזכר במסיבה).
מייק יוור ביפור לאוו מייק יוור ביפור לאוו
חפשנו, בקשר לאותה מטרה קימטנו מצחנו ומצאנו.. מציאה!!!!
את כל כתבי שילר וגתה שהיו ישנים, ועבים. ונייר גרמני משובח ועמיד, לא מעט שנים. וכריכה עם עיטורים מוזהבים מרשימים. ומילים ארוכות של שירה והגות שלא מתיישנים ש ה ת מ ל א ו בעופרת, דף, אחרי דף. עד אחרון הדפים.
ושירים של שלום, שהפכו למרבץ מלחמה. וכל עמודי הפלוסופיה, רקדו מחוררי תהילה. וכל מחזות האהבה. מולאו בעופרת יצוקה. וגתה ושילר ידעו.. ביקורות אפורות של חדווה. וכמו שגתה אמר, שאין שירה והגות בלי חומר, ....למחשבה.
ואבא שעבד כל כך קשה.... מעולם, לא ידע. שכל שירי השלום, החיים והאהבה. וכל התובנות, החלומות והתקווה, המחזות, ההגיגים, הוויכוחים וההשלמה. בשפה גרמנית, עתיקה ויפה. הפכו למרבץ, כדורי מלחמה
שלא יחשבו שלא יצא מגתה ושילר שירים מחוררי עופרת יצוקה, שיר... אהבה. לאחי הגדול יגאל זכרונו לברכה וגם...וגם בדמעה בדמעה
|
תגובות (52)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה מיקי
מצער
מרגש
כתיבה נפלאה
איזה פוסט
רגשות מעורבים גם אצלי...
ראשית ריגשת אותי מאד בכתיבתך,
בהומור,
בעניין,
בעצב - בטרגדיה על אחיך,
בתוכן,
בנבוסטלגיה,
והשיר המדהים,
שמאז שנות ה-60
ועד היום,
מגיל 16 ועד היום אינו מאפה ממני,
ונזכרת בימים המטורפים והרומנטיים שבילינו עם חברי כיתתנו בימי שישי,
מסיבות ריקודים,
עקבים רומנטיים,
וואוהו
איזו תקופה.
והצילומים שלך
מדהימים גם כן
תודה לך
שבת שלום
שרה קונפורטי
www.sarakonforty.com
לקח לי זמן להקליד כאן תגובה.
שאין שירה והגות בלי חומר למחשבה...
מראות, קולות,
לחבר עופרת לעופרת
דמעה לדמעה
וילדות הנכרכת למציאות
מרגש ויותר, צ"ה
תודה רווית
תודה אפרת
וגם אני לא פיללתי לדמעה שזלגה מעיני יחד עם החיוך, כשקראתי את מעלליכם....
שני מקסימים.. אתה ואחיך
מצטערת על אובדנך.
בצחוק ודמע
אני מזיל דמעה כל פעם כשאני שומע את ה"פלטרס" הקטע הזה עדיין טעון מאוד אצלי
אבל עם הדמעה... נהנתי מאוד, תודה
אהוד -
הפעם זו ממש פנינה!
בצחוק ודמע
קנית אותי
לגמרי
ושילר וגתה אצלינו נשארו, אללי, ריקים מעופרת :)
היינו שתי בנות - שיחקנו בבובות...
ולזכר הזכרונות האחרים -
תודה לך
תודה צבי
זכרונות הם דבר נפלא.
משתתפת בצערך על אחיך.
מיד אחריה חייכתי מאוזן לאוזן....
זה הזכיר לי את השוק הראשוני כשגיליתי כשהבן שלי גלש באתרי פורנו..
עכשיו אני בטוחה שגם אתה מחייך.. :))
תודה רבה אהוד.. על פיסת הנוסטלגיה..
אצלנו אגב הסלון לא "פולני"...
המחשב נמצא בו.. אנחנו אוכלים בו, משחקים בו... הוא מרכז הבית..
שבוע טובבבב
איזה שובבים.
אמרתי כבר שכתיבתך מהממת?
צר לי על אחיך הגדול.
תודה לך
תודה תודה
גם אני מילותייך שיש בהן זריקת ההגנות
או הלבוש
כן בפורים
וכמובן שאני מצטער שלא שמרנו על הספרים
הומור בעצב הם החיים
ואני אוהב אותם מאוד
תודה לך
תודה לאה
תקופה תמימה ויפה
תודה תודה
היום זה באמת פחד בגלל הכעסים שבאים מהבית
תודה תמר
געגוע עטוף בחיוך
במיוחד כשרואים את נכדיו של אחי
תודה דבי. אכן הייתה. שובבות, חברות, אהבה והערכה
תודה
כל המיים הם שמחה ועצב
אבל, הם יפים
שיר-סיפור מהול בהומור וגם בעצב.
אולי עצב על העתיד לבוא שאותו אתה כבר יודע היום.
צער על אובדן אח גדול הוא קשה ומכאיב
אך הזכרונות שלכם, המשחקים המשעשעים,
מכניסים הומור רב לימי הילדות
וכדורי העופרת יצוקים בספרי הפילוסופיה.
האם הם עדיין שם?
התמונה שלכם יחד (בפורים?) מזכירה נשכחות.
תודה זיוה תודה
תודה ונכון
שבת נעימה
שלא יחשבו שלא יצא מגתה ושילר
שירים מחוררי עופרת יצוקה,
שיר... אהבה.
אהוד, שיר חזק מאוד על אחוות אחים, על תרבות המערבונים אל מוטל הפולניות אך בעיקר, הגעגועים. כמה יפה.
תודה לך שהחזרת אותי לתקופה כל כך משמעותית בריח ברילנטין ו*
לאה
אחחח התום הניבט מעינכם הצעירות...
אחחח התום הניבט מעינכם הצעירות...
זכרונות ילדות, שובבות של אחים,
מתוך המלים נשקפת החברות האהבה והערכה
שהייתה בינכם
דבי
אני חשה בעצב.
שבת שלום :-)
אילו חוויות:)
נהניתי מאוד
ועיניי נשארו פעורות
זה מקסים ונהדר...הכל!!
קצת מסוכן..אבל משתלם...:)
אהבתי מאוד.
תודה ושבת שלום
.
בלוז
תודה תודה
כן עדיין קשה לי להתמודד בכתיבה על אחי יגאל
נפטר לפני מספר שנים, מהמחלה הארורה
סוף שבוע נעים לך
השיר הזה לאחיך, כל כך מרגש
הצחוק מהול בעצבות קלה שמאוד קשה שלא להבחין בה.
עצבות של אובדן
עצבות של השלמה,קבלה.