תרבות משפחתית
קרענו גתה ושילר – תרבות משפחתית
בגיל שש עשרה או ארבע עשרה קנה אחי הגדול יגאל ז"ל רובה אויר כשהיה גדול יותר קנה אקדח גדול, והלך למטווח והיה צלף מעולה. אבל בגיל שש עשרה או ארבע עשרה.... רובה טוטו. וקופסת פח עגולה, מלאה כדורי עופרת שלי, הם ניתנו לפעמים, רק לפעמים במשורה.
והיה יורה ממרפסת המטבח, כשאמא לא הייתה ואבא שהיה כתמיד, בעבודה. יורה אל ארובת המרזב של הבית שממול. והיינו שומעים אך קורע כדור העופרת את קצה ארובת המרזב, והיה כייף גדול, כשהיו עומדות עליו גם יונים, או ליד. והן היו בבהלה מתרוממות לשמים, מהדי המלחמה שניהל אחי, ממרפסת מטבח מטר על חצי. שהיה בה גם ארון, ומדפים, וכלי ניקיון, והכביסה, וסולם של אבא, ופטישים ופליירים, וכל החגיגה הגדולה של אמא שהיה אסור, אסור במפורש, להכניס הביתה. רק... במצבי חרום.
רובה טוטו מפואר, שאחי הבריק, חזור והבריק וניקה, ופרק, והרכיב, וכוון את הכוונת על פי המרחק... וליטף ושימן ... .....וירה. עד שהתלוננו השכנים, וספרו לאמא, ואמא לאבא, והבטחנו ש...די ואנחנו נשארנו עם רובה שהבריק בשחור עוצמתי, ופוזות של קרביים, ומבט של אמיצים, כשכל חוברות ה"קאבואים" והסרטים, ממשיכים לירות לדהור ולחגוג על סוסים....
עד ש... ערב אחד אמא שכנעה את אבא לצאת לסרט. שבו כנראה התעורר, רק בסופו. אבל אנחנו בבית רצינו נורא, רצינו נורא, לירות, לירות. והבטנו אחד בשני, וחישבנו, המרחק הגדול ביותר, היה בין המטבח או יותר נכון מהמקרר, לדלת הכניסה. בדירת חמישים וארבע מטר זה נגיד, "מרחק" וממילא לסלון היה אסור להיכנס, בפקודה גם מסיבות "פולניות"... "רק, לאורחים!!!" סימנו מטרה על הדלת, ו....מה? על הדלת נירה?
אז חיפשנו משהו לשים בין הדלת למטרה. שלא יבחינו שירינו ועשינו ממש, ממש מלחמה. שנים לפני שעשינו לנו שם... נשים, באהבה. (והיה אז מותר, אפילו... בסלון, ובזהירות!!!! על הספה. עם הפלטרס, והברילנטין, נגיעות דקות של חגיגה. וואאאאוו, עד היום, הראש נזכר במסיבה).
מייק יוור ביפור לאוו מייק יוור ביפור לאוו
חפשנו, בקשר לאותה מטרה קימטנו מצחנו ומצאנו.. מציאה!!!!
את כל כתבי שילר וגתה שהיו ישנים, ועבים. ונייר גרמני משובח ועמיד, לא מעט שנים. וכריכה עם עיטורים מוזהבים מרשימים. ומילים ארוכות של שירה והגות שלא מתיישנים ש ה ת מ ל א ו בעופרת, דף, אחרי דף. עד אחרון הדפים.
ושירים של שלום, שהפכו למרבץ מלחמה. וכל עמודי הפלוסופיה, רקדו מחוררי תהילה. וכל מחזות האהבה. מולאו בעופרת יצוקה. וגתה ושילר ידעו.. ביקורות אפורות של חדווה. וכמו שגתה אמר, שאין שירה והגות בלי חומר, ....למחשבה.
ואבא שעבד כל כך קשה.... מעולם, לא ידע. שכל שירי השלום, החיים והאהבה. וכל התובנות, החלומות והתקווה, המחזות, ההגיגים, הוויכוחים וההשלמה. בשפה גרמנית, עתיקה ויפה. הפכו למרבץ, כדורי מלחמה
שלא יחשבו שלא יצא מגתה ושילר שירים מחוררי עופרת יצוקה, שיר... אהבה. לאחי הגדול יגאל זכרונו לברכה וגם...וגם בדמעה בדמעה
|
