0

0 תגובות   יום שישי , 24/12/10, 12:50

              היה זה יום של חורף (או סתם סיפור פשוט)

היה זה יום של חורף עת יצאה חבורת נערים ונערות אל ההרים. השמש האירה בקרירותה את השמים הכחולים. היה זה מין כחול של חורף, עמוק וצלול יותר מזה של כחולו הערפילי של הקיץ.

כל זיז באבני הגבעות הנשקפות ממרחק נחרת בתודעתם בבהירות מרהיבה. הנוף שעד לא מזמן היה שומם ויבש החל זה עתה לעטות ירוק, ופרחי החצב מקדימי העונה היתמרו אל על .

הקור היה מצמרר והמדורה שהקימו במעמקי המערה בה בחרו להשתכן חיממה את עצמותיהם.

"חם תענוג" הימהם  בהנאה  האחד ו"כיף לא נורמלי" ציין משנהו בחככו יד ביד.

"היי, תסתכלו, וואו, להקת ברווזים , איזה יופי, קיבלתי עור של ברווז מהתרגשות". קראה אחת הבנות והושיטה את זרועותיה העירומות לאחר שהסירה מעליה את מעיל הרוח.

"שטויות במיץ עגבניות , זה מהקור  ולא מההתרגשות" הגיב הנער השני, טיפוס יבשושי יודע הכל.

"אפרופו עגבניות, הבאתי גם עגבניות וגם מלפפונים ושאר ירקות, בואו נכין סלט, קור הכלבים הזה עורר בי מה זה תיאבון" אמרה בת נוספת והחלה לפרוק את תרמילה.

האש התחזקה וליבתה את שיחת ההבלים.

"היי, הזכרת כלבים, ותיראו מי נכנס למערה".  עיני המלהיגים הופנו לכוון אצבעו של המדבר,  והבחינו בחיה הרועדת כולה כשזנבה בין רגליה.

"תביטו, התחיל כרגע גשם. זה הוא שהבריח את הכלב המסכן הזה פנימה. מעניין, לא היתה עננה כשנכנסנו למערה".

"הרוח החזקה שפרצה וכמעט העיפה אותנו, היא שגררה אותם".אמרה המטאורולגית לעתיד.

הכלב התקרב למדורה ורבץ לידה ללא תנועה בעוד המטיילים מוציאים את מרכולתם מתרמיליהם, ותוך זמן קצר עמדה לה לתפארת קערה עמוסה בסלט ירקות  צבעוני

על מתקן רעוע שנמצא במערה וכוסה בבד שנשלף מאחד התרמילים.

"סאחתן על היוזמה"  העיר בטון סמכותי נער גבה קומה והעמיד צלחת עמוסת חומוס מעורב בטחינה ליד קערת הירקות והוסיף "מזל שהצלחנו למצוא מחבוא לפני הגשם".

"גשם שמשם, נשיאים ורוח וגשם אין. תיראו, הוא כבר פסק. יאללה, נתחיל לנגב" ותוך כך הוציא היבשושי חבילת פיתות וחילק לחבורה.

החבורה שמנתה שלושה בנים ושלוש בנות התישבה ליד המבנה הרעוע והחלה במלאכת האכילה.  הם העמיסו על צלחות חד פעמיות קצת סלט וקצת חומוס מעורב בטחינה והלסתות החלו בעבודתן. הנערה בעלת עור הברווז חזרה ולבשה את מעיל הרוח.

תוך כדי אכילה פנה לפני כולם הנער גבה הקומה אל זה בעל הטון היבשושי,

"מה קרה הבוקר? מדוע הלבנת את פני מוסה? הוא רצה להצטרף לטיול ואחרי שתפשתם שיחה הוא נעלם."

"עזוב, שטויות"  ענה היבשושי ופניו הלבינו במבוכה. "טוב אם אתה רוצה דווקא לדעת, אז מוסה אמר שהוא יערוך איתי חשבון בטיול על שלעגתי על הצליעה שלו. עניתי לו שהוא כניראה שכח שאמר לי: יא, אבו ארבע, עין אחת שלך אומרת שלום לשניה, והוספתי בקול מאיים שאם לא יסתלק אני אראה לו את נחת זרועי, ותפשתי בזרועו. אז ברור שהפחדן הזה נבהל והסתלק".

נשתררה שתיקה, רק קול לעיסת הלסתות נשמע שוב בתוך הדממה הדקה...

 

 

 

דרג את התוכן: