כותרות TheMarker >
    ';

    קורעת ספרים

    חוקרת את השיח בין המינים בספרות, מנחה מועדוני קוראים אוהבי ספרות ברחבי הארץ, מבקרת ועורכת.

    בואו נקרע ספרים ביחד, במפגשים ספרותיים בהנחייתי!

    לפרטים: sara_sagi@walla.com

    0

    אל תקראו לו גימיק - שיחה עם הסופר סייד קשוע

    59 תגובות   יום שישי , 24/12/10, 13:22

    "האם באמת צריכה להיות שייכות לאומית?"; "אני בעד ערבוב בין העמים"; "אין כל קדושה בזהות"; "השפה היא רק כלי"; "למיעוט קשה לצחוק על עצמו"; סייד קשוע עונה על כל השאלות וממש לא רוצה שיקראו לו גימיק.

     

    שיחה שהתקיימה עם הסופר סייד קשוע

     ב-21/12/2010 בספרייה הציבורית בכפר יונה

    בהנחיית ד"ר שרה שגיא

    ''

    • הסופר והמנחה הוזמנו ע"י תרצה שקד-כהן, מנהלת הספריה הציבורית בכפר יונה

     

    • סייד קשוע , יליד 1975, הוא עיתונאי, סופר ופובליציסט, בעל הטור הסאטירי 'חבית הסירוב' במוסף 'הארץ'. ספריו 'ערבים רוקדים', 'ויהי בוקר' ו'גוף שני יחיד' הם רבי מכר. קשוע כותב גם את סדרת הטלוויזיה "עבודה ערבית" המשודרת בערוץ 2.

    קשוע, ערבי מוסלמי, עד גיל 15 גדל והתחנך בטירה ואז התקבל לפנימייה למדעים ולאמנויות בירושלים. בהמשך למד סוציולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית, שם גם הכיר את רעייתו. קשוע נשוי ואב לשניים. ב-2003 עבר עם משפחתו לטירה למשך חצי שנה. לאחר מכן עברה המשפחה לבית צפאפא שבירושלים, וכעת הם מתגוררים בשכונה רמת דניה בירושלים. קשוע קיבל את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2005.

    השאלות ששאלתי את סייד קשוע נחלקו לתחומים שונים; בחרתי לפתוח בשאלה על ילדותו בטירה, אח"כ לשאול על הוריו ועל משפחתו ומשם לעבור לעסוק בענייני שייכות וזהות אשר כה מעסיקים אותו בספריו. מתוך כך לשאול על תגובות הקהל והמבקרים לספריו, ולבסוף על תהליך הכתיבה ועל תכניות לעתיד.

    ילדוּת

    בספר "ערבים רוקדים" אתה מתאר תמונת מצב לא קלה של החיים בטירה. במיוחד כשהגיבור עובר לתיכון בירושלים ומגלה פתאום עולם אחר. האם אתה יכול לספר לנו מה פירוש לגדול בטירה, להתחנך בטירה (בעקבות ההשוואה בין שתי מערכות החינוך שאתה מתאר בספר)?

    לא נהניתי בתיכון בירושלים. לא רציתי בזאת. זו הייתה החלטה של ההורים. במשך כל שלוש השנים שהייתי שם רק רציתי לצאת משם, לחזור לטירה.

    אתה מתאר בספר מציאות שבה המורים מכים את התלמידים. לזה רצית לחזור?

    מכות היו חלק מהשגרה. התיאורים ב"ערבים רוקדים" עוד מעודנים ביחס למציאות. אני הייתי ילד טוב וכמעט לא חטפתי מכות מהמורים, אבל דווקא בגלל זה חטפתי מכות מהילדים בהפסקות.

    אנחנו יושבים כאן בספרייה כל כך גדולה ויפה, מוקפים ספרים. הפעם הראשונה שראיתי ספרייה הייתה בתיכון בירושלים. רק אז התחלתי להבין מה אני עוד לא יודע.

    האם טירה היא מקום שבאמת ניתן להתנתק ממנו?

    אי אפשר להתנתק ממש. תפיסת המולדת מתייחסת לכפר, למקום הלידה. השיוך המדיני של המקום לא משנה את הדבר. בעבר טירה הייתה מקלט, אך עם הזמן, בעיקר באשמתה, היא הפסיקה להיות כזו. אבל לשאלתך – כנראה שאפשר להוציא את הבנאדם מטירה אבל אי אפשר באמת להוציא את טירה מהבנאדם.

    הורים

    בספר, בסדרה, בטורים אתה מעצב את דמויות ההורים לעיתים בצורה מגוחכת. מה דעתם של הוריך על הדימוי שיצרת להם. עד כמה תגובתם חשובה לך? עד כמה אתה מתחשב בתגובתם?

    ההורים שלי תומכים ואוהדים. האבא רחוק מדמותו של אבו-אמג'ד, שהוא לא הכי מתקדם וחסר תודעה פוליטית. פעילות פוליטית הייתה חלק מהבית שבו גדלתי. אבא שלי היה קומוניסט ואף היה עצור בעקבות פעילותו וגם היה חבר במצפן. הספרים היחידים שהיו בבית היו של מארקס ולנין. איך ההורים מגיבים לדמויות? הם יודעים להפריד בינם לבין דמויות ספרותיות ולא נעלבים כלל.

    שייכות

    אחרי לא מעט נדודים: טירה, ירושלים, שוב טירה, בית צפאפא, שכונת רמת דניה ירושלים (שהיא שכונה יהודית, אפרופו מכתב הרבנים..) ואחרי לא מעט גיחות לחו"ל, ולאחר שהצהרת בהזדמנויות שונות על כוונות להגר לגרמניה - לאן באמת אתה מרגיש שייך?

    האם באמת צריכה להיות שייכות לאומית? השייכות הממשית היא למשפחה. אני מודע לקושי להיות מיעוט, זר. הרצון לנסות למצוא מדינה אחרת קיים כל הזמן. המקום קטן. בעצם לא דובר על הגירה ממש אלא על קבלת מלגה שחייבה מעבר לשנה אחת לגרמניה.

    מדוע החלטת לגור בשכונה יהודית ומה דעתך מכתב הרבנים?

    קשה מנטאלית לקנות בית בשטחים שאחרי '67. בירושלים המזרחית אין כמעט שום דבר ממש חוקי בנושאי קרקעות, וזה מקשה על קבלת משכנתא. היה שיקול כלכלי בקניית דירה בשכונה יהודית. אחרי 'עבודה ערבית' הייתה ביקורת. היה גם רצון להתמודד עם ביקורת. אני בעד ערבוב בין העמים.

    זהות

    בספר האחרון שלך, 'גוף שני יחיד', אחד הגיבורים עובר תהליך של השלת זהות אחת (זהות הערבי) ואימוץ זהות אחרת (זהות היהודי). האם אתה מאמין שאפשר לעקור זהות – על כל הרכיבים האישיים והקולקטיביים שבה – ולהמירה באחרת?

    אין כל קדושה בזהות. בארץ מדובר על זהות לאומית. בחו"ל היחס לזהות הוא שונה. לא ברור לי לגמרי מהי זהות ערבית ישראלית. הזהות של מיעוט נקבעת על-ידי הרוב.

    בספר 'גוף שני יחיד' אומרת אמו של יונתן "תודֶה, ערבי זה לא שיא השאיפה האנושית"... האם היית יכול לדמיין תהליך כזה של המרת זהות אחת באחרת בכיוון ההפוך?

    מה, מיהודי לערבי? נראה לי ששיקולי רווח והפסד הם שמכתיבים בסופו של דבר מהלכים מהסוג הזה.

    קהל

    אתה כותב בעברית בלבד. מה הסיבה לכך? ספריך מתורגמים לשפות רבות. האם הם מתורגמים גם לערבית? איזה קהל יעד אתה רואה לנגד עיניך כשאתה כותב? האם אתה מודע לכך שספריך נלמדים במסגרת הוראת רומן עברי במגזר הערבי?

    לגבי הכתיבה בעברית, לא נחשפתי לספרות בבית ההורים אלא רק בתיכון. כמעט לא קראתי בערבית מגיל 15 ועד היום, 20 שנה. הילדים שלי לומדים בביה"ס דו-לשוני ונחשפים לעברית, אבל בבית אני מקפיד שידברו רק ערבית, שלא ישכחו את השפה.

    בערבית אני כותב דיאלוגים לסרטים, אבל לא ספרים. קשה להוציא ספרים בערבית. הספרים שלי נקראים על-ידי ערבים בארץ בעברית או בתרגום לאנגלית. השפה איננה קדושה. היא רק כלי.

    שמעתי שהכניסו את 'ערבים רוקדים' לתכנית הלימודים במגזר הערבי, ושהם לא כל כך רוצים להתמודד איתו.

    ביקורת

    אפשר לומר שהביקורת במגזר היהודי מחבקת אותך, ואילו הביקורת במגזר הערבי תוקפת אותך. איך אתה מסביר את הבדלי הגישה בין הביקורות שאתה מקבל במגזר היהודי לבין אלו שאתה מקבל במגזר הערבי? האם לאחר הביקורת הזאת אתה מצטער על חשיפת עוולות ועיוותים בחברה הערבית (גם אם אתה מרכך את זה בהרבה הומור)?

    הביקורת התוקפת עושה זאת משום שלמיעוט קשה לצחוק על עצמו. יש גם אוהדים ערבים לסדרת הטלוויזיה ולספרים. אני כותב על שתיית אלכוהול, על נשים, על בתולים – אלה נושאים טעונים בחברה הערבית.

    כתיבה

    איך אתה מתמרן בין סוגי הכתיבה השונים: כתיבת טור לעיתון (כולל איום הדד-ליין התמידי), כתיבת סדרה לטלוויזיה וכתיבת ספרים? איזה סוג משמעת נדרש לכך? איך הסיגריות והאלכוהול תורמים (או מעכבים) לתהליך הכתיבה?

    קשוע: כתיבת הטור מלחיצה מאוד מבחינת זמן. זה קשה. הלוואי ויכולתי לכתוב רק ספרים. לאחרונה קיבלתי החלטה שיום אחד בשבוע אני מקדיש רק לכתיבה ספרותית. הכתיבה לטלוויזיה ולעיתון נובעת בעיקר מצורך כלכלי. היום, למשל, הייתי צריך למסור את הטור עד הצהריים, ולא היה לי טור. אמרתי לעורך המוסף: אני לא יודע על מה לכתוב. העורך אמר לי: אז תכתוב על זה. אבל אני התעקשתי לכתוב טור עם מסר. בסוף לקראת הערב הצלחתי לעשות את זה. זה בהחלט מתיש. 

    יעדים

    האם אתה מתכוון להמשיך בשלושת סוגי הכתיבה הללו? אולי להתנסות בתחומים נוספים? מה הפרויקט הבא?

    קשוע: מתוכננת עונה שלישית ל'עבודה ערבית' שבה אמג'ד יציע את עצמו לבית האח הגדול.. אני גם מתכנן סרט קולנוע שיתבסס על פיתוח דמותו של טארק, עוזרו של עורך הדין מ'גוף שני יחיד'.

    מן הקהל נשאל קשוע האם לא מפריע לו ששואלים אותו בעיקר על מוצאו ועל זהותו ופחות על הכתיבה שלו, האם הוא לא חושב שמתייחסים אליו כגימיק. על כך השיב קשוע: למה גימיק? מה רע במותג? וציין שזה לא מפריע לו כלל. אלה התכנים של הכתיבה שלו.

    כמו כן, נשאל קשוע על בחירת השמות לספריו וסיפר שהשם 'גוף שני יחיד' ניתן במקרה. בדרך כלל, לקראת סיום הכתיבה מבקשים מהעיתונים פרק לציטוט, ומבקשים לדעת גם את שם הספר. במקרה כזה נותנים שם ומציינים: שם זמני. מה שקורה הוא שבדרך כלל הזמני הופך לקבוע. "בהתחלה חשבתי על השם 'גוף שני', ואז הוזמנתי לראיון אצל שלח ודרוקר, ושלח אמר לי 'מה, אתה לא יודע שהספר שלי נקרא 'גוף שני'?' באמת לא ידעתי, ואז החלטתי להוסיף את המילה 'יחיד' וזה השם שנשאר".

     

    ''

     

     

    *תודה למנהלת הספרייה הציבורית בכפר יונה, תרצה שקד-כהן, על האירוח החם ותודה גם לקהל המפרגן שמילא את האולם.

    ''

     *צילמה: תרצה שקד-כהן, מנהלת הספרייה הציבורית בכפר יונה.

     

    מפגשים ספרותיים בהנחיית ד"ר שרה שגיא בחודש יוני (ללא נוכחות סופר): 12/6 קריות, 14/6 נהריה, 14/6 חיפה, 15/6 זכרון, 19/6 בני-ציון, 21/6 כפר יונה, 28/6 תל-מונד

    על הפרק: קרת,ענברי, שלו, יוסה, יהושע, קשוע, ברעם, בוסי, איני, פטרסון, אנקוויסט, ועוד.

    נותרו מקומות ספורים בקבוצת זכרון.

     לפרטים: sara_sagi@walla.com

     

    מוזמנים לעיין במגזין 'רוח אורנים' בעריכתי:

    http://www.oranim.ac.il/sites/heb/about/ruach-oranim/Pages/default.aspx

    דרג את התוכן:

      תגובות (59)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/6/11 19:58:

      צטט: רוני2010_ 2011-03-13 14:31:39

      הי , שלום , אני נהנה לקרוא את הבלוגים שלך , במסגרת עבודה סמינריונית בלימודי תואר שני , עשיתי עבודה על יצירתו של סייד קשוע , אם מעניין אותך , אשמח לשלוח לך , רוני

      תודה.

      אפשר לשלוח למייל שמופיע בכרטיס שלי.

       

        13/3/11 14:31:
      הי , שלום , אני נהנה לקרוא את הבלוגים שלך , במסגרת עבודה סמינריונית בלימודי תואר שני , עשיתי עבודה על יצירתו של סייד קשוע , אם מעניין אותך , אשמח לשלוח לך , רוני
        8/2/11 10:11:

      צטט: מירה טנצר 2011-02-07 08:50:43

      תודה שרה.
      מעניין ומהנה!
      מירה

       

      תודה, מירה.

      אני שמחה על ביקורך.

      שרה

        7/2/11 08:50:
      תודה שרה.
      מעניין ומהנה!
      מירה
        14/1/11 17:43:

      צטט: משהלוי0 2011-01-13 18:34:43

      מעניין

       

      חן חן!

        13/1/11 18:22:

      צטט: בילבית-גינגית 2011-01-12 20:58:37

      העשרתני!

       

      בכיף!

      את מוזמנת תמיד.

        12/1/11 20:58:
      העשרתני!
        8/1/11 16:33:

      צטט: אוראור 2011-01-08 09:38:03

      חבל שלא ידעתי, אני גר דקה מכפר יונה.
      לקשוע מקום נכבד בספרייה הביתית שלנו, חבל שלא שאלת אותו איך הוא יכול להרשות לעצמו לגור ברמת דניה, אם ספריו נמכרים 4 ב 100, שזה לדעתי ביזיון בפני עצמו.

      כנראה שהספרים הם לא מקור לרווח כמו הסדרה והטור. הם בוודאי כלי להפיץ את דעותיו,לבטיו ותובנותיו.

      תודה על ביקורך,

      שרה

       

        8/1/11 09:38:
      חבל שלא ידעתי, אני גר דקה מכפר יונה.
      לקשוע מקום נכבד בספרייה הביתית שלנו, חבל שלא שאלת אותו איך הוא יכול להרשות לעצמו לגור ברמת דניה, אם ספריו נמכרים 4 ב 100, שזה לדעתי ביזיון בפני עצמו.
        5/1/11 12:41:

      צטט: תמר boop 2011-01-04 20:10:09

      אישית לא אהבתי את הסופר בתוך הסיפור
      אהבתי את הרעיון של החלפת זהות אולם מכיוון שהוא מאד מחובר למציאות שבה אנו חיים הרגשתי שהוא פשוט הזוי והסופר עצמו כאילו מלגלג עלינו הקוראים

       

      אני שמחה שבחרת להביע את דעתך דווקא כאן.

      תודה על ביקורך,

      שרה

        4/1/11 20:10:
      אישית לא אהבתי את הסופר בתוך הסיפור
      אהבתי את הרעיון של החלפת זהות אולם מכיוון שהוא מאד מחובר למציאות שבה אנו חיים הרגשתי שהוא פשוט הזוי והסופר עצמו כאילו מלגלג עלינו הקוראים
        3/1/11 22:36:

      צטט: אסקלנטה 2011-01-02 16:39:03

      היי שרה,
      מעניין מאוד!
      לפני כחודש שמעתי אותו בבנייני האומה בכנס של "אבני ראשה" למנהלי בתי"ס. הוא דיבר הרבה על תקופת לימודיו בתיכון והיה מאוד מעניין. בקהל ישבו גם מנהלות ערביות, חלקן דתיות (כמה מהן סטודנטיות שלי לשעבר שישבו לידי), והיה מאלף לראות את תגובותיהן לדבריו.

       

      איציק,

      אני שמחה שמצאת עניין. אכן מרתק לשמוע אנשים מהמגזר מגיבים לכתיבתו של קשוע.הם בהחלט לא אדישים כלפיו.

      תודה על ביקורך,

      שרה

        2/1/11 16:39:
      היי שרה,
      מעניין מאוד!
      לפני כחודש שמעתי אותו בבנייני האומה בכנס של "אבני ראשה" למנהלי בתי"ס. הוא דיבר הרבה על תקופת לימודיו בתיכון והיה מאוד מעניין. בקהל ישבו גם מנהלות ערביות, חלקן דתיות (כמה מהן סטודנטיות שלי לשעבר שישבו לידי), והיה מאלף לראות את תגובותיהן לדבריו.
        1/1/11 21:07:

      צטט: אי.שון 2010-12-31 21:35:18

      הוא טוב.נקודה
      יחיד במינו

       

      תודה, אישון, על תגובתך ועל דעתך המלומדה.

        31/12/10 21:35:
      הוא טוב.נקודה
      יחיד במינו
        31/12/10 17:57:

      צטט: המתפרה 2010-12-31 07:15:59

      גם בפרסים אנחנו גזענים - פרס ראש הממשלה לסופרים ערבים. אמא'לה, לא להאמין!!
      העולם בתנועה מתמדת ויום אחד יפרצו הגבולות כי לא יהייה להם מקום.

      מקווה שתתאוששי במהרה.

      שוב לא התייעצו איתך לפני שחילקו את פרס ראש הממשלה.

       

        31/12/10 07:15:
      גם בפרסים אנחנו גזענים - פרס ראש הממשלה לסופרים ערבים. אמא'לה, לא להאמין!!
      העולם בתנועה מתמדת ויום אחד יפרצו הגבולות כי לא יהייה להם מקום.
        30/12/10 10:29:

      צטט: אביבית אגם 2010-12-30 09:39:00

      תודה

       

      תודה גם לך, אביבית.

        30/12/10 10:28:

      צטט: זאב בק 2010-12-30 08:58:49

      זהות לאומית פאנאטית, אתנוצנטריות ודוגמות דתיות היו מקיזי הדם הגדולים בהסטוריה. 

       

      אבל אלה שהצליחו להרחיק עצמם מזהות לאומית פאנאטית, אתנוצנטריות ודוגמות דתיות היוו, כמעט תמיד, מיעוט של אליטה איטלקטואלית.

       

      ובדמוקרטיה - ההמון קובע... לא?

       

      לכן סייד קשוע יזכר כאנקדוטה, ומשאלי דעת קהל יוכיחו כי מכתב הרבנים חודר מוחות ולבבות. 

       

      תגובתך מקיפה ראיית עבר ועתיד.

      לא לי להתנבא אם סייד קשוע ייזכר כאנקדוטה.

        30/12/10 09:39:
      תודה
        30/12/10 08:58:

      זהות לאומית פאנאטית, אתנוצנטריות ודוגמות דתיות היו מקיזי הדם הגדולים בהסטוריה. 

       

      אבל אלה שהצליחו להרחיק עצמם מזהות לאומית פאנאטית, אתנוצנטריות ודוגמות דתיות היוו, כמעט תמיד, מיעוט של אליטה איטלקטואלית.

       

      ובדמוקרטיה - ההמון קובע... לא?

       

      לכן סייד קשוע יזכר כאנקדוטה, ומשאלי דעת קהל יוכיחו כי מכתב הרבנים חודר מוחות ולבבות. 

        29/12/10 23:58:

      צטט: דניאלה סגל 2010-12-29 22:48:56

      פוסט מרתק. אוהבת את האומץ וההומור של האיש הזה. לא קל להיות במיעוט גם פה וגם פה. וחוץ מזה הוא פשוט כותב טוב.
      תודה לך.

      הוא אכן נמצא בין לבין. לכתיבה זה כנראה תורם.

      תודה על ביקורך,

      שרה

       

        29/12/10 23:56:

      צטט: .Shlomit 2010-12-29 22:03:24

      האיש מבטא היטב את מה שאני מרגישה כבר זמן רב.
      אין קדושת שפה, אין קדו
      שת זהות. יש רק קדושת משפחה.
      זאת התמצית.
      נהדר.
      וחוץ מזה, גם אני מרגישה שחבל שלא ידעתי על זה,
      כי גם אני גרה מאוד קרוב.. ;-)

      שלומית,

      אני שמחה שמצאת עניין והזדהות בדברים.

      בספרייה הציבורית בכפר יונה מתכנסים אחת לחודש לדיון בהנחייתי בספר מתוך רשימה שנקבעה מראש.

      עוד לא מאוחר להצטרף.

      שרה

       

        29/12/10 23:44:

      צטט: דיקלה5 2010-12-29 20:54:34

      לך*

       

      תודה לך*, דקלה.

        29/12/10 22:48:
      פוסט מרתק. אוהבת את האומץ וההומור של האיש הזה. לא קל להיות במיעוט גם פה וגם פה. וחוץ מזה הוא פשוט כותב טוב.
      תודה לך.
        29/12/10 22:03:
      האיש מבטא היטב את מה שאני מרגישה כבר זמן רב.
      אין קדושת שפה, אין קדו
      שת זהות. יש רק קדושת משפחה.
      זאת התמצית.
      נהדר.
      וחוץ מזה, גם אני מרגישה שחבל שלא ידעתי על זה,
      כי גם אני גרה מאוד קרוב.. ;-)

        29/12/10 20:54:
      לך*
        29/12/10 09:04:

      צטט: שרה קונפורטי 2010-12-29 05:22:43

      תודה לך
      אני גרה בכפר יונה
      אם הייתי יודעת.....
      בכניסה לכפר מוצבת אנדרטת צומת בית ליד
      שאותה תכננתי וביצעתי
      ראית אותה?

      פוסט מעניין

      יום נפלא לך
      תודה על שהבאת

      אהבתי
      שרה קונפורטי
      www.sarakonforty.com

       

       

      באמת חבל שלא ידעת. מי שאחראי עם הפרסום בכפר יונה זו הנהלת הספרייה, ולפי הנוכחות באולם - הם עושים כנראה עבודה טובה.

      לידיעתך, מפגשים בהנחייתי מתקיימים בכפר יונה אחת לחודש. כל מפגש עוסק בספר אחר, ללא נוכחות סופר. המפגש הקרוב בכפר יונה יתקיים ב-18/1/11 ב-20.30. על הפרק: 'עאידה' מאת סמי מיכאל.

      שמתי לב לאנדרטה. אביט בה ביתר תשומת לב בביקורי הבא.

      תודה ויום נפלא גם לך,

      שרה

       

        29/12/10 05:22:
      תודה לך
      אני גרה בכפר יונה
      אם הייתי יודעת.....
      בכניסה לכפר מוצבת אנדרטת צומת בית ליד
      שאותה תכננתי וביצעתי
      ראית אותה?

      פוסט מעניין

      יום נפלא לך
      תודה על שהבאת

      אהבתי
      שרה קונפורטי
      www.sarakonforty.com
        28/12/10 21:30:

      צטט: ארזעמירן 2010-12-28 12:14:32

      (קראתי את הספר)
      אני חושב שקשוע הוא "סופר של יהודים" יותר מאשר "סופר של ערבים". הכתיבה שלו, גם העיתונאית, מכוונת אלינו, עושה שימוש בהיכרות הקרובה שלו איתנו כדי להכניס לנו דרך הדלת האחורית ,ככה בקטנה, את המראה שדרכה אנחנו נשקפים. זו גדולתו, בעיני.

       

      יכול להיות שקשוע הוא "סופר של יהודים", אבל אם תשאל ערבים - ואני שאלתי - הם יגידו לך שהוא מכניס להם לא פחות, ומציב בפניהם מראה לא הכי מחמיאה.

      אף אחד, כנראה, לא אוהב להשתקף במראה לא מחמיאה.

      (ואין מדובר במראה של זארה...)

        28/12/10 12:14:
      (קראתי את הספר)
      אני חושב שקשוע הוא "סופר של יהודים" יותר מאשר "סופר של ערבים". הכתיבה שלו, גם העיתונאית, מכוונת אלינו, עושה שימוש בהיכרות הקרובה שלו איתנו כדי להכניס לנו דרך הדלת האחורית ,ככה בקטנה, את המראה שדרכה אנחנו נשקפים. זו גדולתו, בעיני.
        27/12/10 19:35:

      צטט: leagat 2010-12-26 10:12:08


      דבר לא יעצור את הדמיון או הכשרון לפרוץ לקידמת הבמה, לא סביבה נחשלת, לא השכלה חסרה, אף לא החריגות הקלה בסביבתו - מה שנקרא "חנון", מוצא את מקומו בליבנו

      לאה

      אני מסכימה עם דברייך, לאה, הוא אכן הגיע רחוק יחסית לנקודת המוצא. על כך מגיע לו כל הפרגון.

      תודה על ביקורך,

      שרה

       

        27/12/10 18:33:

      צטט: יודא אחד 2010-12-26 09:02:20

      ערבוב העמים הוא מצב לכאורה אדיאלי אבל זו אוטופיה בהתחשב ברגשות האנושיים החברתיים של הולכי על שתיים ביקום..

       

      אכן אוטופיה.

      אבל זה לא אומר שאפשר להפסיק לקוות...

        27/12/10 13:08:

      צטט: ליריתוש 2010-12-26 03:27:14

      שרה,
      איזה ראיון מרתק, נהניתי מכל רגע, הרגשתי כאילו אני שם.
      אני קוראת אותו בטורו השבועי רק לעתים רחוקות, אך כעת עוררת בי עניין לקרוא אותו לעתים קרובות יותר.
      את ספריו טרם קראתי - אנסה בהזדמנות, רק אחרי כן אוכל לחוו דיעה.
      תודה!!

      לירית שלום,

      אני שמחה שעוררתי בך עניין. אשמח לשמוע את דעתך על הספרים לאחר שתקראי.

      תודה על ביקורך,

      שרה

       

        27/12/10 09:04:

      צטט: @אורית 2010-12-25 11:08:39

      "הזהות של מיעוט נקבעת על-ידי הרוב."

      "שיקולי רווח והפסד"

      מילים שמדברות בעד עצמן בכל הנוגע לזהות כזו או אחרת.
      מעריצה גדולה של סייד קשוע, ספריו, כתיבתו העיתונאית ותסריטיו.
      בעיניי חשוב יותר שיכירו ויקראו אותו פה בארץ הן ערבים ובעיקר יהודים כדי להייטיב ולהבין את הקונפליקט האמתי פה בארץ שלנו.
      לפעמים זר לא יבין זאת.

      יש לו כנראה יותר קוראים יהודים מערבים. אכן חשוב שרבים יכירו אותו.

      תודה על ביקורך,

      שרה

       

        27/12/10 09:02:

      צטט: ואפל 2010-12-25 09:44:20

      תבורכי!
      אני קורא את סייד קשוע כל שבוע בהארץ. מאד אוהב את הכתיבה שלו. תבורכי על היוזמה לערב הראיונות הזה וחבל שלא הוזמנתי. בפעם הבאה תעדכני אותי לפני....

       

      תודה על הברכות, ואפל, הטורים שלו אכן טובים. לאחרונה חזרתי לקרוא טורים שלו מלפני כמה שנים לצורך הכנת הרצאותיי, ונוכחתי לדעת שכבר אז הוא היה טוב.

      בדרך כלל אני מעדכנת את העמוד שלי כאן באשר למפגשים בהנחייתי.

      שרה

        26/12/10 21:20:

      צטט: רויטל ברזילי 2010-12-25 08:13:00

      שרה יקרה
      הקשבתי לראיון המעניין מאד הזה, אהבתי את השאלות שלך. הן אפשרו להרגיש את האיש ועכשיו סיקרנת אותי לחפש ספר שלו :)
      וגם - כיף לראות אותך בתמונות :)
      אולי תבואי גם אלינו לספריה?
      יום מקסים וטוב

       

      תודה על הפרגון, רויטל, מסקרן אותי מה תגידי לאחר הקריאה.

      איפה זה אלינו לספריה?

      שרה

        26/12/10 21:18:

      צטט: רונית דורון 2010-12-24 22:17:21

      תודה לך, מרתק,
      אהבתי מאוד את "עבודה ערבית" ואני בדיוק קוראת את "גוף שני יחיד".
      שבת שלום,
      רונית

       

      אני שמחה שמצאת עניין. מעניין מה תהיה דעתך על "גוף שני יחיד".

      תודה על ביקורך,

      שרה

        26/12/10 21:10:

      צטט: נעמה ארז 2010-12-24 19:28:14

      ראיון מעניין, שאלת שאלות נכונות והוא נשמע אדם עשיר ומעניין. הוא גם כותב נפלא. ואולי זהו הסוד למה הקהל הישראלי מחבק אותו.
      בטח היתה לך חוויה נהדרת.

      אכן הייתה חוויה מיוחדת במינה, והוא מרואיין ידידותי במיוחד.

      תודה על ביקורך,

      שרה

       

        26/12/10 21:07:

      צטט: לא כאן. 2010-12-24 17:14:46

      יופי של פוסט.
      רצינו להיות בכפר יונה, אבל, לצערי, לא יצא לנו.
      אני עוקב אחריו בעניין רב, נהנה לקרוא את הטור השבועי שלו ב- "הארץ" (כן, אני אחד הסמולנים שמנוי על העיתון הזה).
      קראתי גם את הספר. הוא נחמד, אבל ציפיתי למשהו טוב יותר.

      לא נורא שלא הגעת. מה שנורא זה שאתה לא כאן ולא שם.

      את דעתי המנומקת על הספר אני מבהירה ומדגימה בהרצאות.

      מקווה שנתראה בקרוב בחיפה עם 'אנשים טובים'.

      ד"ש,

      שרה

       

        26/12/10 21:04:

      צטט: קטמרן 2010-12-24 16:40:54

      יופי של כתבה - הוסיף עוד לדברים ששמענו מפיך על הספר הנ"ל
      ובדיוק היום הייתי בואדי נינס גם שם קשה אבל אפשר להבחין בקונפליקט

       

      טוב לראות אותך גם כאן, קטמרן.

      תודה על תגובתך.

      נתראה בקרוב עם 'אנשים טובים'.

      שבוע טוב,

      שרה

        26/12/10 10:12:

      דבר לא יעצור את הדמיון או הכשרון לפרוץ לקידמת הבמה, לא סביבה נחשלת, לא השכלה חסרה, אף לא החריגות הקלה בסביבתו - מה שנקרא "חנון", מוצא את מקומו בליבנו

      לאה
        26/12/10 09:02:
      ערבוב העמים הוא מצב לכאורה אדיאלי אבל זו אוטופיה בהתחשב ברגשות האנושיים החברתיים של הולכי על שתיים ביקום..
        26/12/10 03:27:
      שרה,
      איזה ראיון מרתק, נהניתי מכל רגע, הרגשתי כאילו אני שם.
      אני קוראת אותו בטורו השבועי רק לעתים רחוקות, אך כעת עוררת בי עניין לקרוא אותו לעתים קרובות יותר.
      את ספריו טרם קראתי - אנסה בהזדמנות, רק אחרי כן אוכל לחוו דיעה.
      תודה!!
        25/12/10 18:53:

      צטט: ירין 2010-12-24 16:29:50

      אני מחבק את דבריה של יהודית שלאהבת הקריאה אין שייכות לאומית
      אהבת הספר המילה הכתובה והשירם לכולם כמובן שאשמח להיות המפגשים מהסוג הזה
      דרך אגב הראיון נפלא


      שבת נפלאה
      מהלב

      תודה על תגובתך, ירין.

      מועדי המפגשים בהנחייתי מתפרסמים כאן בעמוד שלי.

      שבוע טוב,

      שרה

       

        25/12/10 11:08:
      "הזהות של מיעוט נקבעת על-ידי הרוב."

      "שיקולי רווח והפסד"

      מילים שמדברות בעד עצמן בכל הנוגע לזהות כזו או אחרת.
      מעריצה גדולה של סייד קשוע, ספריו, כתיבתו העיתונאית ותסריטיו.
      בעיניי חשוב יותר שיכירו ויקראו אותו פה בארץ הן ערבים ובעיקר יהודים כדי להייטיב ולהבין את הקונפליקט האמתי פה בארץ שלנו.
      לפעמים זר לא יבין זאת.
        25/12/10 09:44:
      תבורכי!
      אני קורא את סייד קשוע כל שבוע בהארץ. מאד אוהב את הכתיבה שלו. תבורכי על היוזמה לערב הראיונות הזה וחבל שלא הוזמנתי. בפעם הבאה תעדכני אותי לפני....
        25/12/10 08:13:
      שרה יקרה
      הקשבתי לראיון המעניין מאד הזה, אהבתי את השאלות שלך. הן אפשרו להרגיש את האיש ועכשיו סיקרנת אותי לחפש ספר שלו :)
      וגם - כיף לראות אותך בתמונות :)
      אולי תבואי גם אלינו לספריה?
      יום מקסים וטוב
        24/12/10 22:17:
      תודה לך, מרתק,
      אהבתי מאוד את "עבודה ערבית" ואני בדיוק קוראת את "גוף שני יחיד".
      שבת שלום,
      רונית
        24/12/10 20:11:

      צטט: דניאל זיסקינד 2010-12-24 15:25:37

      מעניין. תודה. כמה משתתפים מצופים להיות במפגש כזה?

      בדרך כלל זה לא נמדד כמותית.

      תודה על תגובתך,

      שרה

       

        24/12/10 19:28:
      ראיון מעניין, שאלת שאלות נכונות והוא נשמע אדם עשיר ומעניין. הוא גם כותב נפלא. ואולי זהו הסוד למה הקהל הישראלי מחבק אותו.
      בטח היתה לך חוויה נהדרת.
        24/12/10 17:14:
      יופי של פוסט.
      רצינו להיות בכפר יונה, אבל, לצערי, לא יצא לנו.
      אני עוקב אחריו בעניין רב, נהנה לקרוא את הטור השבועי שלו ב- "הארץ" (כן, אני אחד הסמולנים שמנוי על העיתון הזה).
      קראתי גם את הספר. הוא נחמד, אבל ציפיתי למשהו טוב יותר.
        24/12/10 16:40:
      יופי של כתבה - הוסיף עוד לדברים ששמענו מפיך על הספר הנ"ל
      ובדיוק היום הייתי בואדי נינס גם שם קשה אבל אפשר להבחין בקונפליקט
        24/12/10 16:29:
      אני מחבק את דבריה של יהודית שלאהבת הקריאה אין שייכות לאומית
      אהבת הספר המילה הכתובה והשירם לכולם כמובן שאשמח להיות המפגשים מהסוג הזה
      דרך אגב הראיון נפלא


      שבת נפלאה
      מהלב
        24/12/10 15:25:

      מעניין. תודה. כמה משתתפים מצופים להיות במפגש כזה?

        24/12/10 14:44:

      צטט: muliofir 2010-12-24 14:25:25

      הייתי רוצה להיות שם. מתי את בכרמיאל?

       

      נכון לעכשיו, לא מתוכנן משהו באזור כרמיאל. אשמח ליוזמה מקומית.

      שרה

        24/12/10 14:42:

      צטט: יהודית מליק שירן 2010-12-24 14:25:59

      לאהבת המילה הכתובה אין שייכות לאומית. יש מילים המקרבות סבלנות וסובלנות כלפי האחר. נהנתי מהרשימה. אשמח לו היית מזמינה אותי גם כסופרת, עושה רושם שיש לך מועדון קריאה נייד*שבת עונג

      יהודית,

      תודה על תגובתך. אני הוזמנתי לשם. מי שמזמין זה המרכז לספר ולספריות או מנהלות ספריות.

      מועדוני הקריאה שלי בדרך כלל עוסקים בקריאה ביקורתית של ספרים, ללא נוכחות הסופר.

      שבת שלום,

      שרה

       

      לאהבת המילה הכתובה אין שייכות לאומית. יש מילים המקרבות סבלנות וסובלנות כלפי האחר. נהנתי מהרשימה. אשמח לו היית מזמינה אותי גם כסופרת, עושה רושם שיש לך מועדון קריאה נייד*שבת עונג
        24/12/10 14:25:
      הייתי רוצה להיות שם. מתי את בכרמיאל?

      ארכיון

      פרופיל

      קורעת ספרים
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין