כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בין חינוך להוראה

    2 תגובות   יום שישי , 24/12/10, 16:14

    שתי המילים "חינוך" ו"הוראה" אוצרות בחובן את מלוא סיפורה של מערכת החינוך הישראלית. "הוראה" נתפסת כפעילות של העברת ידע מן המורה לתלמידים; ואילו "חינוך" הוא פעולה רפלקטיבית, שבה המורה והתלמידים משוחחים יחד על נושאים חברתיים ורגשיים. ה"חינוך" בא לביטוי בשעות-המחנך/ת, כישורי חיים, ימי חג ומועד, טיולים שנתיים; ואילו ל"הוראה" ישנם "מורים מקצועיים", שמלמדים חשבון, עברית, היסטוריה, מדעים ועוד הרבה.

    יוצא, שבית-הספר הוא חיה דו-ראשית: מלמד ומחנך. זה בתיאוריה. האם זה באמת כך עובד? האם בית-הספר מלמד? האם הוא מחנך? האם הוא מצליח לעשות את שני אלה יחד? ובכן, לא! בית-הספר עושה מעט משניהם, אבל בעיקר הוא ממעט במה שקראנו "חינוך". לצורך הבנת התהליך עלינו לחזור כמה עשורים אחורה.

    עד שנות ה-70 היה בית-הספר גורם מחנך, שפעל במסגרת הסכמות חברתיות רחבות, יחד עם תנועות הנוער וההורים. בהדרגה כל זה השתנה. החברה נעשתה מורכבת ומסוכסכת; תנועות הנוער נעלמו כגורם ציבורי משפיע; סמכות ההורים נחלשה באופן מרחיק לכת; ועל חיינו השתלטו הגלובליזציה, האינטרנט והבלבול הערכי. בית-הספר נותר הגורם היחידי שיש בו פוטנציאל לעשיית עבודה חינוכית של-ממש. אבל כאן נכנס גורם נוסף שמונע ממנו לממש את יכולתו.

    הגורם הזה הוא "בחינות הסטנדרט": מיצ"ב, בגרויות ומבחנים בין-לאומיים. מערכת החינוך (אנחנו עדיין ממשיכים לקרוא לה כך...) עוסקת מעט בחינוך והרבה בהכנה למבחנים. ההתנהלות הזאת אינה אינטרס של התלמידים, ההורים, המורים או המדינה; היא אינטרס של שרי החינוך, ושר החינוך הנוכחי במיוחד. הצלחה במבחני הסטנדרט היא כרטיס הביקור של השר במגרש הפוליטי, לכן הוא כה ממוקד בהישגים הכמותיים. ההכנה למבחנים והשיעורים הפרונטאליים הכחידו כמעט לחלוטין את מה שמקובל כ"חינוך". שיעורי-המחנך/ת אינם בעלי חשיבות, וכך גם פעילויות "חינוכיות" אחרות שיש בהן יותר יציאת ידי חובה מאשר השפעה ממשית על התלמידים. נכון שהצתת שערה של מורה בכיתה או התעללות ממושכת בתלמיד ע"י חבריו הן בבואה של החברה הכללית, אבל הן בעיקר תוצאת ההתמחות של המערכת בהכנה לבחינות וזניחת החינוך. וכאן אנחנו מגיעים אל "השורה התחתונה".

    כאשר ישנה הפרדה כל-כך דיכוטומית בין חינוך להוראה – ההוראה מנצחת. היא פשוטה ונוחה הרבה יותר: המורה מכין את שיעורו, "מעביר" אותו בכיתה, ומשתדל לשרוד. אין צורך בשיתוף פעיל של התלמידים, אין דרישה ממשית לחקר ולחשיבה ברמה גבוהה, אין צורך אמיתי במחשבים, והחשוב ביותר – אין צורך לגעת בנפשם של התלמידים ובעולם הערכים שלהם. המורים שמתרגלים "ללמד" למבחנים מאבדים בהדרגה את המיומנות "לחנך".

    המערכת החינוכית בישראל מפסידה פעמיים: גם בהוראה וגם בחינוך. כאשר הופכים את אלה לשתי יישויות נפרדות ומנותקות, וכך זה אצלנו, לא רק החינוך יוצא חסר-ערך, אלא גם ההוראה. שניהם איבדו את הרלוונטיות בעיני התלמידים, ולכן הם משועממים והישגיהם נמוכים. את הדברים החשובים להם באמת הם יעשו בבית. דרוש, עינינו הרואות – שינוי מרחיק-לכת מאד.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/12/10 16:45:
      כולנו התחנכנו על ידי אותה טלויזיה:-)
      כולנו רוצים שמערכת החינוך תחנך את הילדים האחרים אבל שלא תעז לחנך את הילדים שלנו.
      גם כאשר היה ברור לכולם מהם הערכים עליהם צריך לחנך והיתה טלויזיה חינוכית, ותנועות נוער נהדרות עדיין לא יצאו ילדים מחונכים במיוחד ואת התוצאות אנחנו רואים היום בחברה. זה האנשים שמנהלים את המדינה ולא אוספים את האשפה.
        26/12/10 08:02:
      מסכימה עם כל מילה ובכל זאת, כל מורה אמור לראות עצמו בראש ובראשונה כמחנך וכמודל לחיקוי, גם אם המרוץ לציונים פוגם גם בזה .

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין