כותרות TheMarker >
    ';

    ID@N - Innovation Data and Networks

    הבלוג יעסוק בווב 2.0, 3.0, N.0 ובישומיהם הארגוניים: אנטרפרייס N.0, מנסיוני כאסטרטג ווב 2.0 של לקוחותי בישראל.

    ההמון חכם יותר מהגאון (וגם מהמנהיג)

    33 תגובות   יום שני, 29/10/07, 18:07
     

    מנהיגים ו"גאוני רוח" הם אלה שנופחו על ידי יחסי הציבור של תקופתם. אם שום בסיס אמפירי למושגי הגאון והמנהיג. איינשטיין, פנינה רוזנבלום, בן גוריון ועמוס עוז בסך הכל הם מותג שמבטא את מגבלות הזיכרון של האדם המודרני ושל המדיה המיושנת של ספרים עיתונים טלוויזייה ולוחות חימר בבליים. ווב 2.0 כמו רשתות חברתיות ויו.טיוב, מבטל את הצורך במנהיגים ובגאונים. ההמון הופך לחכם.

     

    טולסטוי בסוף הכרך השני של מלחמה ושלום טוען שמושגי המנהיג והגאון הם התחליף המדעי הכוזב למושג הדתי של הקדושה האלוהית שיש לנביאים ולכוהנים. ברודל ההיסטוריון שפעל כ100 שנה אחרי טולסטוי טען שההיסטוריה מונעת על ידי כוחות מערכתיים וחברתיים ולכן למנהיגים יש השפעה שולית ביותר על תהליכים היסטוריים.

     

    מהפכת הסלולר והרשתות החברתיות, מוחקת את ההמון ומחזירה אותנו לקהילות. זהו חוק הזנב הארוך של הסוציולוגיה של ראשית המאה ה21. הספר והתעשייה יצרו את ההמון. האינטרנט וכלכלת האינטרנט (אי.ביי, גוגל, וכו') מחזירות אותנו לעידן הקהילות. מדוע?

     

    כמו שהגלגל מגביר את רגלינו ומאפשר לנו מהירויות הגדולות פי 10 מיכולותינו הטבעיות, כך המחשב מגביר את מוחנו פי 100 ורשת האינטרנט מגבירה את החברתיות שלנו פי 1000. המון המוגבר באמצעות סלולר ואינטרנט  הוא "המון חכם", ולא "המון" במובן המוכר לנו מהמאה ה19 וה20. הגברה זו חושפת את מושגי הגאון והיוצר כבלונים מנופחים על ידי יחסי ציבור שמשמשים הסוואה למטרות של ריכוז כוח פוליטי, כלכלי ומשפטי, בידי מעטים כנגד מאות מיליוני גאונים פוטנציאליים.

     

    "ליאונרדו דה וינצ'י חלם לבנות מטוס שיאפשר לגופנו לעוף, אך רק טכנולוגיית התעופה של המאה ה20 אפשרה זאת. כיום הוגי התרבות הפתוחה חולמים לבנות מערכת שתאפשר לנפשנו לעוף, אך רק טכנולוגיות האינטרנט של המאה ה21 יאפשרו זאת". סיימור פפרט "מכונת הילדים".

     

    הקמעות והאדמו"רים של שבט המודרניסטאן

     

    לראשונה דובר על מות הגאון בפומבי במרד הסטודנטים בפריס בשנים 1968- 1969. במרד זה החלו לדבר על קץ העידן המודרני וראשיתו של העידן הפוסט-מודרני. בארת הכריז על מות המחבר בשנת 1968 http://en.wikipedia.org/wiki/Death_of_the_author ופוקו הכריז על מות היוצר והיצירה ב1969. הגאון והיוצר הם כמו "האדמו"ר והבאבא" של בני שבט המודרניסטאן, ואילו היצירה בדמותה של פריצת דרך מדעית או אמנותית היא "הקמע" של בני שבטים אלו http://socrates.berkeley.edu/~hdreyfus/html/paper_being.html .

     

    אין שום בסיס מדעי-אמפירי למושגים כמו גאון ויצירתיות. בחברה הדתית הקדם-מודרנית, האלוהים האציל מרוחו על מנהיג כמו משה או על אמן כמו בצלאל. בחברה המודרנית-המדעית חיפשו תחליף למקור הסמכות האלוהי. אך מה שלא מוצאים, ממציאים. מושגים כמו "גאוניות", "מנהיגות", "השראה" הם מיתוסים עממיים נחמדים שמקורם בדת.

     

    "ההמון החכם" Smart Mob הוא שם של ספר ובלוג של ריינגהולד שמעורר תמיהה. התרגלנו לחשוב שהמון הוא טיפש: ההמון של מגרשי הכדורגל, ההמון המוסת בכיכר העיר. אז למה רינגהולד חושב בראשית המאה ה21 שנוצר המון חכם? כי הטכנולוגיה מרחיבה את היכולות שלנו. כמו שהגלגל מגביר את רגלינו ומאפשר לנו מהירויות הגדולות פי 100 מיכולותינו הטבעיות, כך המחשב מגביר את מוחנו פי 1000 והאינטרנט מגבירה את החברתיות שלנו פי 1000. המון המוגבר באמצעות סלולר ואינטרנט כבר אינו "המון" במובן המוכר לנו מהמאה ה19 וה20. הגברה זו חושפת את מושגי הגאון והיוצר כקליפות ריקות שמשמשות הסוואה למטרות של ריכוז כוח פוליטי, כלכלי ומשפטי.

     

    הגאון, הייצור ההמוני והאידיאולוגיות ההמוניות

     

    אכן לפני מהפכת הדפוס והמהפכה התעשייתית, לא היה המון. היו קהילות, היו חמולות, היו שבטים. אבל לא היה המון. מהפכת הדפוס והעיר התעשייתית המודרנית יצרו את ההמון.

     

    הספר מרדד את האנשים למכנה משותף אחיד. הוא יוצר הומוגניזציה. בבתי הספר ובאוניברסיטאות מלמדים את כולם תכנים שממילא לא ישתמשו ב90% מהם לכל אורך חייהם. התכנים הלא רלוונטיים הללו נועדו למטרה אחרת: ליצור הומוגניזציה, אחידות, למטרות פוליטיות וכלכליות, כדי למכור לכולם אותו הדבר ובכמויות גדולות. כדי למכור לכולם את אותה אידיאולוגיה, או כדי למכור לכולם את אותו ההמבורגר.

     

    מכונת הדפוס מייצרת אידיאולוגיה בכמויות גדולות. מכונת התעשייה מייצרת המבורגרים בכמויות גדולות. לכן אידיאולוגיה מודרנית, בין אם היא שמאלית או ימנית, חילונית או דתית, ציונית או פוסט-ציונית, היא בסופו של דבר אי-דיאלוגיה שמטרתה למנוע דיאלוג ואינטראקטיביות. הגאון והיוצר הם הכוחות שהמודרניות העמידה כדי לבלום כל דיאלוג ואינטרקציה.

     

    חוק זכויות היוצרים הורג את היצירתיות

     

    לורנס לסיג הראה בכל מחקריו בשנים האחרונות כי חוק זכויות יוצרים מעולם לא היה קיים לפני 1730. הוא נוצר באמצע התקופה שבין מהפכת הדפוס ב1457 לבין המהפכה מיכאנית-תעשייתית ב1780. תחילה חוק זכויות היוצרים "הגן" על יוצרים למשך שנים ספורות. במשך השנים החוק הפך ליותר ויותר דרקוני. מהגנה למשך שנים ספורות, הוא עבר לעשרות שנים.

     

    בספר זה http://www.free-culture.cc/freeculture.pdf הניתן להורדה חינם ובמאמר קצר זה http://www.technologyreview.com/read_article.aspx?id=14505&ch=infotech

    לסיג מראה כי "הקמע" חסר הבסיס של זכויות יוצרים, שימש כסות לריכוז כוח פוליטי, כלכלי ומשפטי בידי מעטים. לדעתו, רשת האינטרנט משנה זאת מן היסוד. חוק "זכויות היוצרים" חונק את היצירתיות וכבר לא מגן על היוצרים המקבלים גרושים, אלא מגן על התאגידים הישנים. שירוויחו שיהיה להם לבריאות, אבל אין לזה קשר לזכויות יוצרים.

     

    בתקופת ממשל קלינטון, בית המשפט פסק שנפסטר הוא חוקי ושיש לפרק את המונופול של מיקרוסופט. בתקופה זו שוק הטלקום נפתח לתחרות. בתקופת הקונטר-רבולוציה של בוש (הנפוליאון של המהפכה הפוסט-מודרנית) נפסטר חוסל, הפסיקה לגבי מיקרוסופט שונתה והטלקום הישן וחברות המוסיקה והווידאו הישנות מנסות בכל כוחן להחזיר עטרה ליושנה.

     

    הגאון כמותג ומגבלות הנפש המודרנית

     

    לפני מהפכת הדפוס כשבני חמולה או קהילה לא ידעו לקרוא, עשה זאת עבורם הכומר או הרב. לפני מהפכת האינטרנט כשההמון המודרניסטאני לא ידע לכתוב, עשה זאת עבורם הבאבא איינשטיין במאמריו המדעיים או האדמורי"ת אניטה שפירה בסיפורי המעשיות ההיסטוריים שלה. כמה כתיבה אלטרנטיבית וכמה מעיינות יצירה נחסמו על ידי איינשטיין ואניטה שפירא? הויקיפדיה והבלוגים והפודקאסטים משחררים את כל סתימות הצנרת של העידן הקדום הקדם-אינטרנטי.

     

    אכן בעוד שהבריטניקה יצרה באמצעות מומחיה וגאוניה כמה עשרות אלפי ערכים במשך למעלה ממאה שנה, הויקיפדיה יצרה באמצעות ההמון החכם כמה מיליוני ערכים תוך פחות מ10 שנים. ווב 2.0 יוצר את "הפס הרחב של השכל".

     

    המחבר מת ברגע שהוא פרסם את דבריו. ברגע זה נולד הקורא. כמו שהמחבר הוא מיקסר של רעיונות וציטוטים של אחרים, כך הקורא הוא גם מיקסר שמכניס את המחבר כעוד פריט, עוד לינק, ועוד ציטוט, שהולך ומפתח את הידע של הקורא. זהו הקונסטרוקטיביזם בחינוך, שבו התלמיד הקורא בונה מחדש את דברי המורה הכותב, ולא משנן אותם. ואכן יחד עם הופעת ווב 2.0 בכנס אוריילי בסן פרנסיסקו באוקטובר 95, התברר כי לראשונה בהיסטוריה, צעירי דור הY בני 5-25, יותר עסוקים בכתיבה מאשר בקריאה.

     

    200 מיליון איינשטיינים

     

    הטכנולוגיה של הדפוס הגבילה את היצירתיות של ההמון החכם. הוא יכול היה לקרוא אך לא לכתוב. הזיכרון שלו הוגבל לזיכרון הטבעי של המוח. רשת האינטרנט מאפשרת לנו  "חפש" ו"העתק-הדבק" במידה כזו שכל האנרגיות הנפשיות מתפנות משינון, לעיבוד מידע ולקשרים חברתיים. למה לזכור, אם הכול ניתן למצוא בגוגל תוך חלקיקי השנייה? כמו שאמר בודריאר, "אמריקה יכולה להתרכז ביצירת עתידה משום שהיא פנויה מלזכור את עברה שאין לה". או כמו שאומר שוורצנגר ב"זכרון גורלי" "העתיד שייך לאלה שזיכרונם נמחק".

     

    אישוש מוחץ לגישה הפוסט-גאונית ניתן למצוא במחקריו של ריצ'ארד פלורידה  

    עבור 200 מיליון יוצרים אלה, ויקי ובלוגים, הם כמו מעדר וחכה של האיכרים, או כמו פס ייצור ומברגים של פועלי התעשייה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/11/07 17:36:
      למרות שהרזולוציה לא משהו...
        3/11/07 16:23:

       

      צטט: Ransom Stark 2007-11-03 15:32:25

      אודי, אהבתי.

      זה כל מה שאנחנו צריכים, אהבה נבוךתודה

        3/11/07 15:32:
      אודי, אהבתי.
        2/11/07 12:26:

       

      רנסום סטארק

       הפוסטמודרניזם זה בידור-לוגיה. זה כל הסיפור. 11 ממדים או 26 מימדים? וואו! הפכת לי את כל העולם עד עכשיו חייתי ב26 מימדים הייתי הולך למכולת במימד ה19 וחוזר מהבית כנאסאת (כמו בקפיטריה בטבריה) במימד ה8 יחד עם הנוסע השמיני שהתיישב בבטן של האווטאר שלי.

       

      צטט: Ransom Stark 2007-11-02 00:35:32

      אשר אני לא בטוח שאני ואתה מדברים על אותו דבר. התיאוריה שאני התייחסתי אליה כוללת "רק" 11 מימדים.

       

        2/11/07 10:48:
      לשוןלא אמרתי כלום
        2/11/07 00:35:
      אשר אני לא בטוח שאני ואתה מדברים על אותו דבר. התיאוריה שאני התייחסתי אליה כוללת "רק" 11 מימדים.
        1/11/07 09:36:

      לרנסום ואודי

      טוב שאתם רבים אצלי בשולחן בבית הקפה "ד.מ.קפה".

      זה עדיף מאשר לריב באיזה בר במתחם יד החרוצים. כי שמה אללה יוסתור, מריבות מסתיימות בשתי גוויות וב4 פצועי ירי.קורץ

      לטעמי אודי יותר קליל ורנסום קצת כבד ו"מרוקאי עצבני" עצוב

       

      בכל מקרה בעניין ההארמוניות המיתריות, גילו אותם בתקופת פיתגורס בערך במינוס 600-מינוס800 לפנה"ס. מיתרי העל שהם בגודל 10 בחזקת מינוס 33 מטר שקיימים ב26 מימדים, הם דוגמה למיתולוגיה מצחיקה ומרתקת של האדם המודרני שחי במאה ה21. מיתר על פרקטלי

       

      אם בדה מרקר קפה יש נגיד 30,000 חברים, וכולם נכנסים למסך 17 אינץ', אז כל חבר בדה מרקר הוא בגודל של מולקול. עכשיו נחשוב על הרשת החברתית פייסבוק. שם יש שלושים מיליון חברים אז כל חבר בפייסבוק הוא בגודל של אלקטרון משהו כמו מיליארדית של מיליארדית המטר.

       

      אנו חוזרים לסרט "שם הוורד" תמים שם לפני 1000 שנה התווכחו אם 1000 מלאכים יכולים לעמוד על ראש סיכה. היום השאלה אם 60 מיליון חברי מייספייס יכולים להיכנס למסך 30 ס"מ.

        1/11/07 01:29:
      נ.ב גם לרעיון בפוסט הזה של אשר שהווב יבטל את הצורך בגאונים ובמנהיגים אני לא מסכים
      וגם כתבתי את זה בתגובה
      דוקטור אשר לא עשה מזה עניין
      עוד דבר - לצערי אני לא צודק רוב הזמן ועושה טעויות למכביר ותעיד על זה אישתי שהיא תמיד צודקת.
        1/11/07 01:21:
      RS ניכנסתי לקרוא עוד פעם את הפוסט שלך ועוד פעם לא הסכמתי איתך, מה לעשות.
      בקשר לאשר, גם איתו אני לא מסכים לפעמים, כמו בענין טכנולוגיה וסוג הקשר שאשר מחבר אותה לאומנות,
      אולי באמת בגלל שהוא דוקטור זה עובר יותר בקלות  { :-) 
        1/11/07 01:11:

      דרך אגב, אני אספר סיפור בנוגע למקוריות:

       

      אחת מהתיאוריות הפיסיקליות המהפכניות ביותר היא תיאורית המיתרים. לא נראה לי שבפורום הזה יש צורך להרחיב יותר מדי, אבל אני רק אומר כי מדובר בתיאוריה שנבעה מחיפוש אחר גורם שיקשר בין הפיסיקה הקוונטית שבתוך חומרים לפיסיקה האיינשטיינית שמחוץ ובין חומרים. התיאוריה מצאה שהקשר הוא למעשה מיתרים שרוטטים בהרמוניות. בנוסף מדובר ב-11 מימדים שונים וכו' וכו' אבל אני לא ארחיב.

      פתאום חוזרים מעט אחורה ומגלים, כי הרבה לפני הפיסיקאים הוגה בשם אוספנסקי (ויש אומרים גם לפניו) ולאחר מכן אושו דיברו על מיתרים שרועדים בהרמוניות. המילים כמובן היו שונות והז'רגון היה שונה אולם הכוונה זהה.

      אז מה היא מקוריות?

       

      לפני שבמסע בין כוכבים דבירו על הולוגרמות, אייזק אסימוב תיאר "אדם שנמצא אבל בעצם לא נמצא". מספיק לקרוא את טרילוגיית המוסד בשביל למצוא המצאות כמו לוחמה אלקטרונית ושיבוש ועוד כהנה וכהנה.

       

      אז אם הכל כבר נכתב איך ניתו לומר אם משהו מקורי? אם ג'ובס העתיק מלינוס טורבלדס וגייטס העתיק מג'ובס אז מה זה משנה?  כנראה שבסופו של דבר מה שמשנה זה רק הנרטיב.

        1/11/07 00:57:

      נ.ב

       

      בפלופי דיסק התכוונתי לפלופי כפי שהוא היום 3.5 

        1/11/07 00:56:

      שוב, האפל הראשון היה מחשב נכה בדיוק כמו האיי.בי.אם הראשון והאקס-טי. התכוונתי כמובן למק הראשון עם מערכת משתמש גרפית שהשתמשה בעכבר והמחשב שהריץ אותה חלק מעבד ריסק של מוטורלה שכבר היה קיים במחשבי אמיגה תקופה ארוכה.

       

      גם בויקיפדיה לא יודעים הכל ואפילו, כן כן, גם ספר ההיסטוריה.

       

      בתגובתי התכוונתי למקרה בפוסט שלי שתקנת אותי בנוגע למידע לגבי התאבדויות, בלי לחשוב לרגע שאולי אני יודע משהו בעניין, זהו תחום עיסוקי, ויש לי יושר אינטלקטואלי שאומר לבדוק דברים קודם. חוץ מזה, כמעט כל נתון סטטיסטי/מידע היסטורי ניתן להציג באור שונה. את המידע לגבי מחשבי האמיגה והמק לא תמצא בהיסטוריה הכתובה של המחשב ורק מי שמגיל אפס התעסק בעניין מכיר את התחום טוב מספיק. מעניין שכל המידע שאשר מביא אתה אף פעם לא מנסה לתקן או לפקפק באמיתות מידע זה. אולי אני צריך להוסיף לשמי: "dr Ransom Stark".

       

      יום טוב. 

        1/11/07 00:44:

      RS

      א, לא אמרתי שדושאמפ לא אמר טרפנטין בלה בלה בלה אמרתי שאני לא מכיר את האמירה הזאת

      ב, שמעתי פעם את סטיב ג'ובס בראיון מספר על ההתרשמות שלו מביקור במעבדות של זירוקס והרושם שזה עשה עליו ועל סמך זה כתבתי את שכתבתי

      אפל 1 ניבנה ידנית על ידי סטיב ווזמיאק בסלון של בית הוריו של ג'ובס, אפל 1 מוזכר כמחשב הנייד בראשון שהיתה לו מקלדת, הקומודור מוזכר רק שנה מאוחר יותר ובהקשר שמתאר את ההבדל והתחרות בין בין המחשבים, כך כתוב בויקיפדיה בטקסט שצרפתי למטה.

      ג. אני לא יוצא לגביך בשום נקודת הנחה, אני פשוט קורא את מה שאתה כותב (אין לי מושג מי אתה ומה אתה) ומגיב למה שניראה לי עקרוני, אני גם לא מחפש אותך , צא מהפרנויה

      ד. אני לא חושב שאתה בור, אני חושב שיש לך צורת מחשבה מסויימת (אני בניגוד לרוב הקפה דמ  קראתי כמה פוסטים שלך) שאני לא תמיד מסכים לה כמו אמונותיך השונות. 

      ה. אין לי גם עניין להגן על מקוריותו סטיב ג'ובס שלא משלם לי על זה,

      ו. אתה מכנה אנשים בשמות קורא להם בורים כותב להם שהם קיטשים ואחר בה בטענות שאני מסתלבט עליך  ואומר שאני צריך לתקן אותך כל הזמן, תרגיע קצת את הרגישויות, אני לא חושב שאתה טיפש או בור, ההפך

      זה הטקסט מויקיפדיה

      Apple was founded on April 1, 1976 by Steve Jobs, Steve Wozniak, and Ronald Wayne[10] (and later incorporated January 3, 1977[3] without Wayne, who sold his share of the company back to Jobs and Wozniak) to sell the Apple I personal computer kit. They were hand-built by Steve Wozniak[11][12] in the living room of Jobs' parents' home, and the Apple I was first shown to the public at the Homebrew Computer Club.[13] Eventually 200 computers were built. The Apple I was sold as a motherboard (with CPU, RAM, and basic textual-video chips) — not what is today considered a complete personal computer.[14] The user was required to provide two different AC input voltages (the manual recommended specific transformers), wire an ASCII keyboard (not provided with the computer) to a DIP connector (providing logic inverter and alpha lock chips in some cases), and to wire the video output pins to a monitor or to an RF modulator if a TV set was used.

      Jobs approached a local computer store, The Byte Shop, which ordered fifty units and paid US$500 for each unit after much persuasion. He then ordered components from Cramer Electronics, a national electronic parts distributor. Using a variety of methods, including borrowing space from friends and family and selling various items including a Volkswagen Type 2 bus, Jobs managed to secure the parts needed while Wozniak and Ronald Wayne assembled the Apple I.[15]

      The Apple I is sometimes credited as the first personal computer to be sold in fully assembled form; however, some argue that the honor rightfully belongs to other machines, such as the MOS Technology KIM-1, Datapoint 2200, or more commonly the Altair 8800 (which could be bought in kit or assembled form for extra cost). One major difference setting the Apple I apart---it was the first personal computer to use a keyboard.

      The Apple II was introduced on April 16, 1977 at the first West Coast Computer Faire. It differed from its major rivals, the TRS-80 and Commodore PET, because it came with color graphics and an open architecture. While early models used ordinary cassette tapes as storage devices, this was quickly superseded by the introduction of a 5 1/4 inch floppy disk drive and interface, the Disk II.

        31/10/07 23:57:

      לרנסום

      כך לא בונים חומה, אמר פעם פרשן כדורגל ישראלי

      ואיטלקי מאיטליה 2.0 ענה לו: ואף על פי כן נוע תנוע

        31/10/07 22:22:

      הגישה של אודי היא כזו:

       

      אין לי מושג על מה שאני מדבר (לי ולהרבה אחרים מסתבר) ולכן צריך לתקן אותי. הוא יוצא מנקודת הנחה שבקיאותי בנושאים שאני מתייחס אליהם דלה במקרה הטוב ולכן צריך לעקוב אחר דבריי שמא אני אטעה אחרים. לפעמים נדמה לי שמדובר על ויכוח בין היסטוריון לסוציולוג - שניהם צודקים בדרכם שלהם, אולם ממשיכים להתוכח אחד עם השני למרות שברור ששניהם מציגים נרטיב מסוים.

      ההבדל בינו לביני זה שאני לא מתקן אף אחד בבלוגים כאלה כי אני יוצא מנקודת הנחה שאני לא יודע הכל ואין לי שום רצון לדעת הכל ומכל. מה שאני מנסה זה להוסיף לדיאלוג ולא להתנצח. אתה יכול לראות זאת כויכוח מודרניסטי מול דיאלוג פוסט-מודרניסטי.

      דרך אגב, זה בדיוק מה שניסיתי לעשות בבלוג שלי ולעת עתה נכשלתי. אף אחד מהפוסטים שלי בבלוג שלי אינו שלם וקיוויתי שישלימו אותי. במקום זאת איזה שהוא מישהו מסויים רק חיפש מה לא בסדר במקום לנסות ליצור משהו חדש.

      כך לא ניתן ליצור אינטיליגנציה קולקטיבית. 

        31/10/07 21:42:

      רנסום

      למה לאמר על מישהו בורות? עדיף לאמר טעות

      התרומה של אודי  (וגם שלך) לבלוג שלי וגם לי באופן אישי היא מאוד משמעותית

      אז בואו נהיה עדינים ומפרגנים אחד לשני

      אף פעם לא הרגשתי שאודי עשה משהו כדי לפגוע, תמיד הרגשתי שאודי עושה את זה לשם שמיים

        31/10/07 19:12:

      "כל הזמן צריך לתקן אותך".

       

      עד היום כל פעם שתיקנת הפגנת את בורותך.

       

      דושאן כן אמר את מה שאמר בין אם באמרתו "אני שונא ריח של טרפנטין" ובין אם ביצירת האמנות נטולת הטכניקה שלו.

       

      ארכיטקטורת מעבדי המק הראשונים היתה ארכיטקטורת ריסק מולטי-טסקינג שהשימוש היישומי הראשון שלה היה במחשבי האמיגה של חברת קומודור ז"ל. גם ממשק המשתמש שלה למד רבות מה- "workbench" של האמיגה וכך גם השימוש שלה בעכבר (האמיגה היה הראשון שהשתמש אז בעכבר ובפלופי דיסק).

       

      קצת צניעות לא תזיק לך. 

        31/10/07 16:02:

       

      צטט: Ransom Stark 2007-10-31 15:07:33

      אשר,

       

      רק שתדע שגם ג'ובס לא בדיוק אבי המקוריות. מחשבי המק ה- "מקוריים" התבססו ברובם על מחשבי האמיגה שהיו באמת יצירה מדהימה והקדימו את זמנם. היוצר המקורי שלהם נראה ממש כמו סבא ג'פטו 2.0 ... 

      למעשה מי שפיתחו את ה GUI היו זירוקס, סטיבן ג'ובס העתיק מהם את הממשק

      RS כל הזמן צריך לתקן אותך

        31/10/07 15:07:

      אשר,

       

      רק שתדע שגם ג'ובס לא בדיוק אבי המקוריות. מחשבי המק ה- "מקוריים" התבססו ברובם על מחשבי האמיגה שהיו באמת יצירה מדהימה והקדימו את זמנם. היוצר המקורי שלהם נראה ממש כמו סבא ג'פטו 2.0 ... 

        31/10/07 12:33:

      הי רנסום

      קודם כל שמחתי לדעת מתגובתך הלפני האחרונה שאתה קורא אותי כבר כמה חודשים עוד מווי.נט.

      ניסיתי לחשוב למה התכוונתי בהבדל בין סטיב ג'ובס לביל גייטס: האם זה איכות מול כמות? האם זה אמנות עם קצת טכנולוגיה מול טכנולוגיה עם קצת אמנות, האם זה מקוריות מול חיקוי? אני לא יודע. אני חושב שזה נושא עמוק ששווה לחשוב עליו הרבה

        31/10/07 11:50:

      לשאלתך הראשונה - לא ולא.

       

      רציתי דווקא להתייחס לעניין הכמותי של אינטלקטואליות. אני חושב שזה דומה למה שדיסקסנו על אמנות מול טכנולוגיה. 

        31/10/07 01:39:
      Down 2 Earth
      שלום אשר. גם אני עובר אצלך קורסים..
      היום בעץ לימון ששתלתי יצאו עוד עלים ירוקים. העץ הזה והנחת שסיפק לי קיים מחוץ לרשת. עצים-משק אוטרקי - תצרוכת עצמית יהיו שם תמיד ללא גאונים , ללא חיבור לרשת.זה נותן לי חווית מישור (מושג ארכאי ).
      באותו זמן אני יכול למצוא ברשת טיפים על גידול לימון או טכניקה להדפסת חומר תלת מימד (Objet )שישמש אותי בחיים או באומנות .
      מיץ הלימון כתיבול לא מכיר גאונים:-)
        31/10/07 00:22:

      הי רנסום סטארק

       

      א. האם אתה הכותב של המאמר בהארץ על שביתת המרצים והאינטלקטואלים, או אתה אחד המגיבים?

       

      ב. כל הדיון במאמר בהארץ, ובכלל הדיון בהשכלה הגבוהה בישראל, מחטיא את השאלה העיקרית: מאז קמה מדינת ישראל מעולם לא נערך דיון לפי מה קובעים איך נערך הקידום באוניברסיטאות בישראל. מעולם לא חקרה וועדה עצמאית (בלתי תלוייה באוניברסיטאות) את הנושא. אין שקיפות בנושא. לכן השביתה היום היא של אדונים המעסיקים את רוב עובדי האוניברסיטה כמורים מן החוץ ללא שום תנאים שכל קייץ מפטרים אותם ו3 חודשים הם רעבים. הווסאלים, המרצים הזוטרים, לא שובתים. לכן השוק נותן ערך כלכלי הולך ופוחת לאוניברסיטאות. לכן שכר המרצים יורד ריאלית. ממילא החדשנות באוניברסיטאות היא התורם הנמוך ביותר לחדשנות העולמית ראה המחקר של "האקונומיסט" שפרסמתי בפורום חדשנות

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=186902

        30/10/07 20:55:

      אשר, אשמח לנהל דיון בנושא:

       

      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/918419.html 

        30/10/07 18:41:
      ספיקינג אוף קיטש...
        30/10/07 09:16:

       

      צטט: dr. second life 2007-10-30 08:58:36

      הי אודי

      מי כמוך יודע שבציורים של אשר (לא אני, אלא הצייר)

      במצבי מטמורפוזה, הגולם לא הופך בבת אחת לפרפר

      והדג לא הופך בבת אחת לברווז, אלא דרך מצבי ביניים דיאלקטיים (היגל) או שבריים (פוקו). בתוך העמימות הזאת, בתוך הסתירות האלה, אני מרגיש כמו דג במיים. אני אוהב , יש לי תשוקה, לנסות לזהות איפה ומתי הפרפר יוצא מהגולם ומתחיל להמריא, מתי כדאי לאפרוח לנתץ את קליפת הביצה ולצאת לאוויר העולם כיצור חדש. שמה יש הכי הרבה סכנות וסיכויים.

      :-) הטריק של אשר (לא אתה-ההולנדי) מתאפשר לו בגלל שהוא הופך תלת מימד לדו מימד

      אני מאד מעריך את ההרפתקנות האינטלקטואלית שלך, ואני גם חושב שהניסיון שלך לזעזע מעורר ומייצר כיווני מחשבה מקוריים ושונים

      אני מאד נהנה לקרוא אותך

      תודה

       

        30/10/07 08:58:

      הי אודי

      מי כמוך יודע שבציורים של אשר (לא אני, אלא הצייר)

      במצבי מטמורפוזה, הגולם לא הופך בבת אחת לפרפר

      והדג לא הופך בבת אחת לברווז, אלא דרך מצבי ביניים דיאלקטיים (היגל) או שבריים (פוקו). בתוך העמימות הזאת, בתוך הסתירות האלה, אני מרגיש כמו דג במיים. אני אוהב , יש לי תשוקה, לנסות לזהות איפה ומתי הפרפר יוצא מהגולם ומתחיל להמריא, מתי כדאי לאפרוח לנתץ את קליפת הביצה ולצאת לאוויר העולם כיצור חדש. שמה יש הכי הרבה סכנות וסיכויים.

        30/10/07 00:43:
      אשר, כמו תמיד המאמרים שלך מחכימים מפרים ומעוררים למחשבה הידענות שלך מרשימה וההסקים שאת מסיק מעניינים
      אבל ,,,
      א. ההמון מייצר ים של זבל, וגם בתוך הבלוגים קיימת היררכיה של אכות, פוסטים פורנוגרפיים זוכים לרייטינג אדיר  (זה גם שווה פוסט - נשים מייצרות בבלוגים הרבה יותר פורנו מגברים משום מה) ואילו פוסטים מורכבים כפי שאתה כותב מקבלים אחוזים בודדים מזה, הדף הראשון בקפה דמ מכיל את בחירת העורך, משמע מתפתחת ביקורת פוסטים כמו ביקורת קולנוע עם המלצות ודרוגים שלא חזית הכל רייטינג
      ב. הארגון - גם בעתיד ידרש אירגון, גוגל ויקיפדיה מארגנים כרגע את הידע והנגישות אליו מה שיכול להשתנות די במהירות, ביוטיוב מיליוני אנשים מציגים סרטוני וידאו רובם המכריע חסרי כל אכות וערך, אך בעקרון כדי לייצר סרט יש צורך בארגון רב הפקה בימוי שחקנים תסריט, כל אלא לא יתארגנו מאליהם רק בגלל שהויקי היפר לינק מאפשר נגישות למיידע ולזיכרון במהירות אדירה. הקולנוע כמשל בלבד
      הראייה שלך את ההמון כגאון, או כיודע ומבין את צרכיו, ואת הטכנולוגיה כמנטרלת את הצורך במנהיגים היא טוטלית מידי
      זה מזכיר לי שניתקלתי פעם ראשונה ב"קץ ההיסטוריה" של פוקויאמה, ההיסטוריה לא היסתייימה, האירגון והמניפולציות האנושיות עליו לא ייגמרו, ותמיד יהיו גאונים ומנהיגים שימשכו את התרבות והמדע לכיוונים שונים תוך ניצול ושימוש בטכנולוגיות החדשות. המקיאווליזם והרצון לשליטה וכח לא יעלמו עם האינטרנט לצערי.
        29/10/07 20:16:
      לProcess אני נעזר בהערות שלך מאז הפוסט הראשון שלי בד.מ.קפה לפני כמה חודשים. תודה 1. לאן זה יוליך? המוסדות האקדמיים הופכים לאט לאט לויקי-אוניברסיטה. לכן שביתת המרצים לא תזיק כל כך 2. לפי רופרט מרדוק, האיש הכי חשוב בעולם העיתונות הישן של הטלוויזייה והעיתונות הכתובה, עיתון הנייר ייעלם ב2035 בגלל שמאז הופעת הבלוגים, עיתונות הנייר נמצאת בנפילה של 5% בשנה בארה"ב.לכן הוא קנה את מייספייס ב600 מיליון דולר (היום מייספייס שוה לפחות 12 מיליארד דולר, פי 20!!!). הוא קנה את זה אחרי שבחג המולד הוא ביקר אצל ילדיו וראה שנכדיו לא קוראים בעיתונים שלו ולא מסתכלים בתחנות הטלוויזייה שלו. ההמון (הנכדים) חכם יותר מהגאון (גאון עסקי כמו מרדוק) 3. בעוד כיומיים אפרסם פוסט חדש על הדינוזאורים (עיתונזאור, טלוויזאור) אשר, יש לי הרגשה שאני עובר היום אצלך אוניברסיטה מזורזת... בעידן שבו ההמון חכם(=יודע) יותר מהגאון, מתבטל הצורך ב"מתווכי ידע" שונים, או לפחות חל שינוי בתפקיד שלהם. זה מתחיל בחלק מן המורים, נמשך באוצרים ובמבקרי אמנות ומוסיקה, ומגיע עד לעיתונות. ה"מומחיות" מפנה במידה רבה את מקומה למידענות. השאלה לאן זה יוליך. האם, למשל, יחול שינוי מהותי במוסדות האקדמיים, עד כדי ביטול הצורך בכיתות לימוד? האם העיתונות הכתובה תיעלם?
        29/10/07 20:03:
      מה זה יצירתיות?

      היי,

       השליטה בהמון היא אומנות עתיקת יומין, כבר בתקופה הרומית הבינו שאת ההמון צריך לפנק ולשעשע. למרות, שלכאורה ההמון איבד את כוחו.

      ברומא הרפובליקנית ביטלו את הזכות האזרחית של ההמון ( הפלבאים) להשתתף בשלטון, אבל עובדה זו לא מנעה מהשלטון לצאת מגדרו כדי לשעשע את ההמון.

       

      השליטים בנו מתקנים ציבוריים כמו תיאטראות, אמפיתיאטרון ועוד כדי לקיים למעלה  מ 180 ימי שעשועים בשנה. שם כאשר ההמון  קיבל "לחם ושעשועים" יכול היה השליט להתחנף להמון ולקבל משוב להתנהגות שלו.

      למשל ההמון "החכם" ידע לדרוש את הפסקת המלחמות הרומיות, ידע לבקש מהשלטון להפגין יותר נאמנות לאשתו, ידע להביע את מורת רוחו מפעולות שונות.

      שליט חכם ידע גם להתחנף וגם לקבל את תמיכת ההמון ללא שימוש בכוח כמו אוגוסטוס , ולעומתו שליט חסר רגישות נאלץ להכניס לאמפיתיאטרון צבא נגד ההמון, כמו קליגולה.

       

      ההמון הוא חכם, גם אז היה חכם,

      עם זאת אותי ההמון מפחיד מאוד.

        29/10/07 18:26:

      אשר, יש לי הרגשה שאני עובר היום אצלך אוניברסיטה מזורזת...

       

      בעידן שבו ההמון חכם(=יודע) יותר מהגאון, מתבטל הצורך ב"מתווכי ידע" שונים, או לפחות חל שינוי בתפקיד שלהם. זה מתחיל בחלק מן המורים, נמשך באוצרים ובמבקרי אמנות ומוסיקה, ומגיע עד לעיתונות. ה"מומחיות" מפנה במידה רבה את מקומה למידענות.

       

      השאלה לאן זה יוליך. האם, למשל, יחול שינוי מהותי במוסדות האקדמיים, עד כדי ביטול הצורך בכיתות לימוד? האם העיתונות הכתובה תיעלם?

       

      מה דעתך?

        29/10/07 18:17:

      מתנצל , נשמט קטע הסיום של הפוסט

      נה הוא

       

      אישוש מוחץ לגישה הפוסט-גאונית ניתן למצוא במחקריו של ריצ'ארד פלורידה http://www.creativeclass.org . פלורידה מראה כי כיום יש בעולם 200 מיליון עובדים המתפרנסים לא ממידע כמו שטופלר גילה לפני 30 שנה, ולא מיידע כמו שדרוקר גילה לפני 20 שנה, אלא מיצירתיות! יש לנו אם כן כיום 200 מיליון יוצרים. כמה יוצרים היו בעידן הדפוס והטלוויזייה? עבור 200 מיליון יוצרים אלה, ויקי ובלוגים, הם כמו מעדר וחכה של האיכרים, או כמו פס ייצור ומברגים של פועלי התעשייה.

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      dr. second life
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין