בלילות הוא ישן איתי - חלק א'

TheMarker Cafeג'ון ג'יי סאליבןלא שם לא פהבלילות הוא ישן איתי - חלק א'

בלילות הוא ישן איתי - חלק א'

‎9

12 תגובות יום שני, 29/10/07, 18:20

בלילות הוא ישן איתי. אני לא יודעת איך זה קורה, אבל ככה זה כבר שבועיים. אני נכנסת למיטה, שוכבת על הצד ומרגישה אותו נצמד אלי מאחורה. אני לא יודעת איך הוא נכנס הביתה, מי הוא ומה הוא באמת רוצה. אני אפילו לא יודעת אם זה חלום.

ברור שזה חלום, אלה לא דברים שקורים באמת. אבל זה לא באמת חלום, זה רק שכנוע עצמי. אני מרגישה את זה בחום של הגוף שלו שדבוק אלי, שומעת את הנשימות שלו, שואפת את הריח שלו על הסדין בבוקר, פעם הוא אפילו השאיר שריטה על הגב שלי, שגיליתי במקלחת.

בלילה הראשון הבנתי שדמיינתי, בלילה השני הפכתי מודעת. בשלישי התחלתי להיבהל, ברביעי כמעט שאלתי. אחר כך הבנתי שככה טוב לו. וככה טוב גם לי. מאז אני לא עושה כלום. רק מחכה לו בלילות, אחרי שאני סוגרת את האור.

בכל פעם שאני נכנסת למיטה אני מבטיחה שהלילה אני לא מאבדת ריכוז עד שהוא מגיע. אם לא להסתובב אז לפחות לחוות יותר, להרגיש יותר לאגור כמה שאפשר עוד מידע רגשי. כי כמה שהוא מחבק זה אף פעם לא מספיק. אבל הוא לא מגיע עד שאני מתחילה להתעייף ממש. הוא יודע מי אני, הוא יודע לזהות את השנייה שבה אני טיפה יותר ערה מישנה, כדי להרים את השמיכה מאחורי, להכניס את הברכיים שלו בגב של הרגליים המקופלות שלי ולשלוח זרוע מתפתלת מתחת לחזה. בכל פעם אני אומרת, שברגע שזה יקרה אני אסתובב ובכל פעם שהוא כבר שם אני מתמכרת להקלה, מצמידה את עצמי לאגן שלו ונרדמת תוך שניה. וכל בוקר, כבר שבועיים, אני מתעוררת שלווה ורפויה, מסיטה את הראש הצידה ורואה שאין שם אף אחד. זה מוזר, אבל אני אפילו לא מצפה.

אתמול בלילה הוא לא בא. לא נרדמתי עד ממש מאוחר. שכבתי על הצד עם הפנים לדלת ולא קרה כלום, הסתובבתי עם הגב, שיראה שאני לא רואה, שום דבר. קיפלתי את הברכיים, להכין מקום לרגליים שלו שייכנסו מאחוריי ובלב התחננתי שיבוא. אפילו אם זה פעם אחרונה. רק שלא ייעלם בלי להודיע. אחרי כמה שעות, עם דופק מואץ ועיניים עצומות חזק נרדמתי, כנראה.

בבוקר כשהתעוררתי עוד הייתי על הצד, אבל מיד הרגשתי משהו צמוד למרכז הגב שלי. לקח לי בערך 15 שניות להבין שאחרי שנרדמתי שמתי את הכרית השניה מאחוריי. אחרת לא הייתי יכולה לישון יותר בחיים.