המתים לא נפגעים מאוד חשוב לנו לא להיפגע, לשמור על עצמנו. ויש אינספור עיצות, טכניקות ושיטות איך לשמור על עצמנו, איך לשלוט ולא להיפגע. אנחנו מבזבזים כל כך הרבה כוחות במשך חיינו שרק לא ניפגע, כך שאפשר לקרוא לקטע כאן: "יאללה, להיפגע כבר!" ולמה? אני אקפוץ לשורה התחתונה – כל מה שניסינו לעשות כדי לשמור על עצמנו עד היום באמת שמר אותנו מפגיעות? כשבוחנים זאת רואים שלא! בד"כ זה רק פגע בנו! היום נראה שברגע שאתה מסכים להיפגע, מוכן ואפילו סקרן, אתה כ ב ר במקום מנצח.
לא פעם נראה שהתבלבלנו קצת לגבי מה שאנחנו עושים כאן בכלל, אנחנו מתנהלים כאילו המטרה במשחק שנקרא "חיים" היא "המנצח הוא זה שיוצא מהעולם הזה עם הכי פחות פגיעות". אם זה כך, אם זה כך אפשר להיכנס ישר לפריזר וניצחנו.
אבל אולי השם הסמוי של המשחק הוא, "מי שיודע להיפגע מרוויח"? אולי החוכמה היא מה אתה עושה עם הפגיעות, ולאו דווקא להישמר מהן - מה שלא עובד ממילא?
אם אנו מסתכלים באמת על המציאות מה נראה סביר יותר - שבאנו לכאן כדי לצאת מכאן הכי קרוב לאופן בו נכנסנו? בלי אף שריטה? להישאר בקונכייה המוגנת של הגולם? או לצאת ממנה פרפר עדין שיכול לחוש בכל פגיעה, אבל בזכות זה להיות פרפר חופשי? אולי דווקא באנו הנה להתחכך, להתנסות, להיפגע, להיפצע, לנסות, לטעות, ליפול ולקום שוב... כי דווקא הפגיעה מביאה איתה אינסוף אפשרויות של התחזקות, של צמיחה, של הבנה, של "גולמים" חדשים שמצמיחים עוד ועוד פרפרים עדינים אבל חופשיים?
אם כך, הרי שהלכנו בכיוון ההפוך אם אנו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה בניסיון לשמור על עצמנו, להחזיק חזק ולצאת כמו שנכסנו... לעומת זאת אם נעז לזרוק את עצמנו לחיים שהם ממילא זמניים, מי שלא שם לב, נתפלא לגלות שאכן הכול עובד הפוך על הפוך - לא פגוע הוא לא נגוע, הוא מי שלא נגעו בו החיים, ולכן לא הרוויח דבר.
מי שחושב שבאנו הנה "להיות מאוזנים" פשוט טעה בפלנטה, לקח שמאלה בסיבוב במקום ימינה. ואיך בכלל לומדים איזון? מחוסר איזון. איך מגלים שלמות? מהתפרקות! כל פעם שאתה מתפרק ולא מת, אתה יותר חזק בזכות זה, ורק כשהכול התפרק לך יכולת לגלות חתיכות שלא ידעת שיש לך "היי!" ולגייס אותן לשלמות החדשה ההולכת וגדלה. אז הכול הפוך על הפוך כל הזמן.
הבדיחה כאמור היא, שכל מה שעשינו עד היום להישמר מפגיעות עבד הפוך, לא רק שלא עבד ולכל אחד מאתנו יש הפגיעות והפצעים הרגישים, אלא שגם תמיד נפגעים בדיוק במקום שכואב. מכירים את זה שיש פצע במקום מסוים, כל המכות נוחתות דווקא שם? אז יאללה כבר בואו נחגוג, בואו נחקור כל פגיעה, כי היא הזדמנות פז לגילוי, לריפוי, להתחזקות , אם רק מפסיקים להשקיע במלחמה נגדה כשהיא ממילא מתרחשת.
אז איפה נקודות הפצע שלך? אם למשל בנטישה תמיד תקבל מכה חוזרת כאן ותרגיש נטוש. אם בדחייה, תמיד תחזור להרגיש דחוי. אם ב"לא שייך"? תמיד תרגיש בחוץ. אם ב"לא מספיק טוב" – תמיד זה יחזור להרביץ בך. אז יאללה, להיכנס ולחקור איזה פוטנציאל ריפוי יש דווקא כאן, כי כמו בגוף, כל תהליכי הריפוי מתרחשים דווקא בפצע.
עכשיו בואו נקרא לילד בשמו – מי הוא זה שבדרך כלל נפגע, וששכנע אותנו שעלינו לעשות הכול רק שהוא לא ייפגע? לא אחר מאדון אגו! האגו החמוד שלנו שכנע אותנו שעלינו להיות עסוקים בכסת"ח שלו, במקום לעשות הכול כדי לממש את עצמנו.
אז כאן הרמז – מה שלא כל כך מתאים לאגו, בד"כ טוב לנשמה. האגו כל הזמן לוחש לנו, תיזהר, אל תראה את הרגשות שלך, כי זה משפיל אותי. אל תגיד שאתה אוהב, כי זה משפיל אותי. אל תגיד שאתה רוצה או חלילה צריך, כי זה משפיל אותי. אל תפריע כי יחשבו שאני נודניק, ואל תגיד תודה כי יחשבו שאני צריך, ואל תחמיא כי יחשבו שאני מקנא (כמה תודות ומחמאות ביום אנחנו חוסכים עם ריבית?) ורק אל תבקש עזרה או חס וחלילה תתחנן, רק זה עוד חסר לי, עוד יחשבו שאתה... בנאדם.
ואז בא ההכט ההוא ועושה הדמיה של עוולות החברה ושואל "מה אתה היית עושה?" ואחרי זה הוא שואל "ולמה אתה לא עשית?" אז אנשים אומרים, לא רציתי להפריע. מה, לא יפה להפריע באמצע התעללות, אונס, שוד, נו, באמת.
אז כאן הרמז – מה שלא כל כך טוב לאגו, טוב לנשמה. אם כך האגו יכול באמת להיות מורה שלנו, לכוון אותנו לדברים שהוא הכי לא סובל כדי לקבל את המתנות האמיתיות של החיים. אז יאללה לחגוג.
המטרה שלנו מדי יום אם כן היא לא להשקיע את כל האנרגיה שלנו בלשמור, לשלוט ולגונן על האגו, אלא לנצח את המסרים הכואבים של העבר, להתעלות ולהתעקש להיות אנושי, להראות, להשמיע, להגיב, להחמיא, להודות, לבקש, לאהוב, ו...כן, להיפגע, אז, מתחילות המתנות להופיע ולהפתיע. |