כיתבי את מחשבותייך כיתבי את הרגשותייך זו דרך נפלאה להגשים את עצמך וליצור משמעות לחיים. הידיעה שהוצאנו את התורה שבע"פ שלנו,מרגיעה מאוד. ישבתי במשך חודשים כ 7 חודשים וכתבתי את רוב מה שהיה לי לומר. עשיתי את זה בדה מרקר קפה כי היה לי נעים לעשות את זה שם. הפוסטים בקפה הם הצוואה שלי. המורשת שלי. הדברים שיש לי לומר לעולם. המילים הן תחושות, מתנות, נתינה המילים הן החוויה שלי והתקשורת שלי עם העולם, עם היקום. וכך, יש לי קופסת נשמה קטנה 1 מגה בייט של שאריות חיים מתועדות במילים ושמורות בבית קפה אחד. עכשיו, אני לא בלחץ למות. הנשמה שלי יצאה, נגעה והחלה לטייל במולקולות של היקום. חלקה נגע באבנים, חלקה נגע באנשים והיא הטביעה חותמה. זו הייתה שאיפה של אגו לצאת החוצה לומר אולי זו הייתה מהותה של הנשמה שלי כי לגוף לא היה מה לומר והגוף לא היה העיקר. המילים, היו צינור הנתינה שלי של אהבה לבריאה. כעת, אני יכולה למות בשקט אם יגיע זמני. אני לא ממהרת ואוהבת את העולם כול כולי אבל איני בלחץ, אם יגיע ריגעי. הרגע שלי. אקבלו בברכה אלך עם חיוך השלמתי יעודי. והשאר - צ'ופר. אם אזכה בעוד - סאלאמטק. תודה. ואם לא - לא נורא. הכול בר חלוף, ובד"כ בהפתעה אני, כבר לא אהיה מופתעת כבר נתתי. עטפתי. השארתי מכתב. את העולם לא אתקן ושלום עולמי לא יקרה כנראה אבל את ואני שינינו את העולם התחבקנו דיברנו דמענו החלפנו אהבה במילים בנינו פה בקפה עולם חדש מציאות חדשה של קבלה, חוסר שיפוט, ואהבה. כן שינינו את העולם את העולם שפה, בקפה. התחברנו חברים לחברים חברות לחברות מצאנו את המלאכים שלנו ואמרנו "כן". ערב ערב בוקר בוקר חיינו ביחד זה היקום שלנו בלי סרקאזם, סקפטיות וציניות מונחה אהבה. תודה רבה לכם, לכן ואם אהיה פה מחר - נהדר. סביר שאהיה פה מחר. כי אינני חולה חס וחלילה. אני כאן לתמיד בלב שלכן, שלכם. בטוח עוד נדבר הערב אבל הכול כבר בסדר הנשמה שלי כבר פה איתך. |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
השורה "כעת, אני יכולה למות בשקט" יצרה אצלי בלבול קל, כי למרות שלפניה ברור שהקול הדובר הוא של הנשמה לפתע לא הייתי בטוח אם מדובר בכותב או כותב. אולי שווה לחשוב על שינוי קל בניסוח.
שבוע טוב לך.
תודה על המילים כולן
שבוע נפלא
אני הייתי זה לא כזה נורא!
ברגע שאני מוציאה הכל החוצה, הבפנים נשאר נקי ומשאיר מקום רק למה שאני בוחרת להשאיר שם.
תודה :)